תפס את הקריש: כריס בוש חוזר
אחרי שמונה חודשים ו-30 משחקים בחוץ, אחד העוגנים המרכזיים של מיאמי היט בדרך לאחד הקאמבקים המבטיחים של העונה. מאחוריו הוא השאיר טראומה ובעיה רפואית שחישלו אותו והפכו אותו למחוזק. רגע לפני העונה ה-13 שלו, שבה ישתף פעולה בפעם האחרונה, אולי, עם דווין ווייד, מסתבר מה עבר עליו במהלך התקופה הקשה בחייו
בעוד פחות משבועיים יפתח כריס בוש את העונה ה-13 בקריירה שלו. מי שלא יודע מה עבר עליו בחודשים האחרונים עוד יכול להסיק בטעות שאין לו סיבה מיוחדת להרגיש לקראתה פרפרים בבטן. כיאה לשחקן הלויאלי שהוא, זה שלא מחליף מועדונים כמו גרביים כמו רבים בשואו-ביזנס ושעבורו כדורסל הוא לא רק עסק מחושב וקר, הוא יעביר גם אותה בביתו החם במיאמי. בדיוק כמו בחמש השנים האחרונות.
הוא שוב יהיה בורג חשוב, יאיים באופן מתמיד על הסל ויקלע לרוב בספרות כפולות, והכל עם אופי נעים ונוח שייתן לאוהדים ביציעים תחושה טובה ומוכרת של ביטחון. עונת 2014/15 הייתה רק הראשונה בחוזה בן חמש השנים עליו הוא חתום. וזה לא שהוא בחר לחתום עליו רק כי לא הייתה לו אופציה אחרת.
בקיץ שעבר הונחה לפתחו הצעה מפתה מיוסטון. הוא היה יכול לפרק לחלוטין את הביג 3 המפורסם של ההיט, זה שהגיע לארבעה גמרים רצופים, אבל בחר לא להפקיר את הצלע השנייה של אותו
משולש ולהישאר לצדו. גם כי הציעו לו יותר כסף כדי להוציא את האפשרות הזאת לפועל, אבל לא רק. "יוסטון מנסה לנצח עכשיו, אבל זה לא מבטיח שום דבר, ולמדתי את זה על בשרי. כל מה שמבטיח זה הרבה לחץ", אמר במפגן של כנות בנובמבר האחרון. "מיאמי היא פחות או יותר הבית השני שלנו. אני מכיר את האנשים, יודע איך להגיע לעבודה. מכיר את קיצורי הדרך. אלה הדברים הקטנים האלה שאתה אוהב בעיר".
בדומה לכל העונות הקודמות גם הפעם הוא יהיה צמוד לדווין ווייד, אחרי שבסדרה של כיפופי ידיים ומו"מ ישיר עם ההנהלה הסכים להישאר לעונה נוספת (ואחרונה, כנראה) בפלורידה - תמורת סכום מפלצתי של 20 מיליון דולר. אלא שבפועל, פתיחת 2015/2016 של כריס בוש אמורה להיות קצת שונה – בעיקר בגלל מה שקרה לפניה. היא תיפתח כשברקע אירועי העונה הקודמת שהופסקה מבחינתו בפתאומיות, כמעט נגדעה, בגלל קריש הדם הפתאומי בריאה שתקף אותו. הקריש שלא רק חיסל לו עונה, אלא גם סיכן לו בצורה ממשית ומוחשית את הקריירה.
ביום שני שעבר בוש חזר לפרקט אחרי כשמונה חודשים ארוכים ומפרכים של טיפולים והתאוששות על אזרחי. זה קרה במשחק האימון נגד שארלוט באמריקן איירליינס ארנה, ובוש תיפקד בו כאילו לא הלך לשום מקום. 14 נקודות ו-7 ריבאונדים ב-23 דקות - תפוקה של עוד שחקן ברמתו שלא עבר עליו שום דבר מיוחד בדרך – זה מה שהוא נתן למיאמי בהילוך ראשון. סימן הרבה יותר ממעודד עבור מי שחשב שההיעדרות הארוכה תותיר בו סימני חלודה מובנים. בסופו של דבר, אחרי 30 משחקים בחוץ, בוש לא היה צריך יותר מדי זמן כדי להתאפס על עצמו. ההסבר פשוט: באימון הראשון במחנה הקיץ של ההיט הוא נשאר על המגרש חצי שעה יותר מכולם כדי לזרוק שוב ושוב לסל. ככה זה כשהרעב חוזר אליך מחדש.
לא רצה שהילדים יבקרו אותו
30 משחקים חוץ זה רק קמצוץ ממה שעבר על בוש בשמונת החודשים האחרונים, שהיו יכולים למוטט נפשית ולפרק פיזית כל שחקן ובן אדם נורמלי אחר. זה התחיל במהלך פגרת האולסטאר המסורתית. בוש חזר מחופשה משפחתית קצרה בהאיטי. עוד הרבה לפניה החל לסבול מהתכווצויות חוזרות ונשנות וכאבים מטרידים באזור הצלעות. סדרת בדיקות לא הותירו מקום לספק, ובסופו של דבר החשש הכבד לתסחיף ריאתי התממש. במשך יותר מיממה החרדות ליוו אותו. באותו חודש הלך לעולמו שחקן העבר ג'רום קרסי מסיבה דומה. כשאשתו ניסתה לברר מה הסיבה לכאבים בגוגל, הידיעה על פטירתו של קרסי הייתה הראשונה שקפצה לה מול העיניים. הפחד היכה בהם, עד שהרופאים הרגיעו אותם - ואמרו להם שמדללי הדם שקיבל בוש עשו את העבודה.
מאמנו אריק ספולסטרה סירב לפרט לעיתונאים באותם ימים מה בדיוק עובר על השחקן שלו. הגרסה הראשונית הייתה שהוא "רק צריך לנוח כדי להתאושש מכמה בעיות מציקות". בסוף כבר לא הייתה לו ברירה, אז הוא מצא במה להתנחם. "הדבר החשוב הוא שאין חשש לחייו", אמר בתסכול מהול בעצב.
בארה"ב הידיעה הפתאומית התקבלה בהלם טוטאלי. לברון ג'יימס, זה שבוש אמר עליו כמה חודשים לפני כן כי "לא דיבר איתו מאז שעזב, פשוט כי אין לי זמן לאנשים שהם לא חלק מחדר ההלבשה", השאיר את העוקצנות והציניות בצד והגיב בציוץ נוגה שהזכיר מחדש איך מחברות אדוקה בין שני אנשים נולדו שתי טבעות אליפות: "הלב שלי כבד מאוד עכשיו, כשאני מדבר על הבריאות של כריס בוש. התפילות שלי איתך. אני כאן אם תצטרך משהו. הלוואי שיכולתי להיות לצידך, לספר בדיחה או משהו". די מהר הגיעה ההודעה הרשמית על כך שגמר את העונה. הטיפול בתסחיף הארור דרש שישה חודשים של מנוחה מוחלטת, נטולי מאמצים פיזיים.
צינורות רפואיים הוכנסו לתוך גופו כדי לשמור על תפקוד נורמלי של ריאותיו. הוא לא רצה שילדיו, ג'קסון ודילן, יראו אותו במצבו, כשהוא חלש, עייף, חיוור ומרוקן. בסוף נכנע ללחצים ואיפשר להם לבקר אותו. "רק הייתי צריך להראות להם שאבא בסדר", אמר בראיון ל-ESPN, במסגרת כתבה מקיפה שנערכה עליו ותיארה רק חלק קטן מהסבל שעבר. "הייתי חייב לעשות את זה בשבילם. לא רציתי שהם ידאגו לי". בכל אותו זמן נוזל טפטף מריאותיו בלי הפסקה. המחשבות הטריפו אותו. "אמרתי לעצמי: 'לא תוכל לשחק. לא תוכל לחיות'", גילה בראיון לספורט אילוסטרייטד. "זה היה כל-כך קרוב. כל-כך רציני".
בימים הראשונים לא יכול היה ללכת זמן רב מדי מבלי שיקרוס חזרה למיטה מרוב תשישות. עמיתיו לקבוצה ניסו להיות שם בשבילו כל הזמן. ספולסטרה אף שיחזר את הביקור הראשון בבית החולים, עוד כשהיה מאושפז. "אין משהו שיכול להכין אותך לזה", סיפר למייקל וואלאס. "לראות את אחד הלוחמים שלך, שקולע 30 נקודות בממוצע למשחק, שוכב עם צינורות שמחוברים לו לגוף".
לא חזר לשגרה מלאה
בשבועות הראשונים אחרי שהשתחרר לביתו הרבה לבקר את ווייד כדי לאכול איתו, לצפות אצלו בטלוויזיה ולשחק פק-מן. לואל דנג, אחד מחבריו הקרובים שגם ליווה אותו במהלך כל תקופת ההחלמה הראשונית, סיפר כי המקרה שלו גרם לו "להבין שכל יום הוא ברכה. להעריך את הדברים הקטנים".
לאט לאט הוא חזר לעצמו. במהלך הקיץ הרחיב אופקים ומצא זמן לצאת לטיול עם ערך מוסף - ביקור במחנה ההשמדה דכאו. בשלישי שעבר הבליח להופעת אורח בסדרת דרמה חדשה של FOX, שם שיחק בתפקיד עצמו. ולמרות הכל, החזרה לשגרה עדיין לא מוחלטת. הוא עדיין נוקט באמצעי זהירות. בטיסות, למשל, מקפיד לא לשבת זמן רב מדי על הכיסא, ולא שוכח גם לקחת אספירין. "אני לא פרנואיד", הסביר, "אבל מאוד מודע". הרופאים, אגב, הרגיעו אותו כשאמרו לו שהוא לא סובל מבעיה גנטית שעלולה לגרום להישנות הבעיה – ותלו את מה שקרה לו בחבלה שספג במהלך משחק נגד יוטה בחודש דצמבר. אחר-כך יסביר שלא ייחס חשיבות מיוחדת להרבה מהסימפטומים מהם סבל: "הרגשתי כאב בצד הגוף וקוצר נשימה. כל-כך הרבה דברים קרו לי".
הקאמבק של בוש מסקרן כל כך לא רק בגלל הסופרסטאר שהוא, האירוע הלא שגרתי שעבר והסיפור האישי, אלא גם בגלל הסיטואציה ממנה הוא יהיה חלק בעונה הקרובה והמצב שבו נטש את הספינה בעונה הקודמת. אז הוא פרש למיטת הטיפולים רגע אחרי שמיאמי התחזקה בחלון ההעברות המסחרר ההוא בגוראן דראגיץ', והפכה בין לילה לאחת האטרקציות המרכזיות שיש למזרח להציע; סוג של מועמדת חדשה להגיע רחוק, למרות כדורסל לא מבריק שהציגה קודם לכן.
בלי הצל של "המלך" הוא הרגיש משוחרר מתמיד, קלע ב-44 הופעות 21.1 נקודות בממוצע (הכי הרבה מאז עונת השיא שלו בטורנטו, לפני חמש שנים) ובמובן מסוים גם המציא את עצמו
מחדש. בלעדיו נגמר לה האוויר די מהר. היא נישאה על אדי הדלק האחרונים שלה ובסוף כבר נשחקה לדעת וסיימה במקום ה-10. לא היה לה מספיק עומק כדי לשדר עסקים כרגיל בלי בוש. התזמון שבו גמר את העונה היה קטלני עבורה.
כעת, עם "פלאש" לידו, אמארה סטודמאייר מאחוריו, דראגיץ' לפניו, ג'רלד גרין (11.9 נק' בממוצע למשחק בפיניקס) וג'סטיס ווינסלו (רוקי מבטיח שזכה באליפות המכללות עם דיוק) מתחתיו כשחקני הרכש החדשים ורוח חדשה במצברים, הדרישה המצופה ממנו היא חד משמעית ולא משתמעת לשתי פנים: לתקן את מה שנשבר בשנה שעברה. באותה הזדמנות יהיה עליו להראות שהתלות בלברון לא באמת מוגזמת כמו שכולם חושבים שהיא כרגע, ושאפשר גם בלעדיו להחזיר את ההיט לימי הזוהר הקסומים של 2012-2013.
בינתיים הוא כבר מתחיל להתרגש לקראת הבאזר הראשון, שירגיש לו, סביר להניח, קצת אחרת מכל אלה שכבר שמע בחייו. "קיבלתי מתנה – לשחק כדורסל", אמר לאחרונה בראיון ל-USA TODAY. "אני מרגיש צורך לחלוק אותה עם אחרים ולהמשיך לשחק. נולדתי בשביל זה. אני מאוד אוהב את זה. עדיין לא סיימתי".
לפנייה לכתב/ת 
