מתייחדים עם זכר קורבן הלינץ': "הלב כואב"
חבריו של הפטום זרהום, האריתריאי שהוכה למוות בזירת הפיגוע בבאר שבע, הדליקו במקום נרות לזכרו. "רק רצינו שיהיה לנו טוב", אמר אחד הנוכחים. "אנו מבקשי מקלט, לא באנו להרוג". מצ"ח תבדוק אם חיילים השתתפו בלינץ'
"עברנו דברים קשים בדרך לישראל, והנה עכשיו עובר עלינו עוד משהו קשה כאן בישראל". כ-100 אזרחי אריתריאה שעובדים בארץ הגיעו אמש (יום ג') לתחנה המרכזית בבאר שבע כדי להתייחד עם זכרו של חברם הפטום זרהום. האריתריאי נורה והוכה למוות בתחילת השבוע בזירת הפיגוע, שבה נרצח לוחם גולני סמל עומרי לוי.
העובדים הזרים נשאו את תמונתו של זרהום והדליקו עשרות נרות לזכרו. חלק מהמשתתפים באירוע הזיכרון פרצו בבכי חרישי, ואחרים ניסו להבין מה בדיוק אירע. הערב נודע כי המשטרה הצבאית החוקרת תצטרף לבדיקה שעורכת המשטרה על מנת לברר אם גם חיילים השתתפו בלינץ' שהביא למותו של זרהום.
אמטום, אזרח אריתריאה שהגיע לתחנה המרכזית, סיפר: "הכרנו את הפטום והלב שלנו כואב. אנחנו מבקשי מקלט, לא באנו להרוג איש, רק רצינו שיהיה לנו טוב, וזה קרה ממש כאן. הוא היה אח שלנו. אנחנו לא אנשים שמחזיקים נשק או סכין. לא פחדנו לבוא לפה, פשוט כואב לנו ובאנו לומר את זה".
שגריר אריתריאה בישראל הביע היום זעזוע מהלינץ' שבוצע בזרהום. "אנחנו מזועזעים מהתקרית ומגנים אותה", אמר השגריר טספאמרים טקסטה בשיחה עם ynet. בתגובה ראשונה ללינץ' ציין השגריר כי אריתריאה "דרשה הסברים מממשלת ישראל ומצפה שהיא תדאג לפצות את המשפחה".
השגריר אמר עוד כי "ראינו את הווידיאו ואנחנו מגנים את ההתנהגות הזו. אנחנו יכולים להבין את אמצעי הביטחון, ואם הייתה טעות בזיהוי, אבל לא מקבלים לחלוטין תקיפה של אדם חף מפשע וחסר אונים. הם פשוט המשיכו להכות אותו כשהוא היה חסר הגנה. הם היו חייבים לשלוט ברגשותיהם".
אופיר, בעלי דוכן בתחנה המרכזית, צפה במפגן ההזדהות של העובדים הזרים עם חברם שהוכה למוות. "זה עצוב, כשאתה רואה אותם אתה מבין מה היה פה. לא צריך לומר הרבה, המראות מדברים בעד עצמם. אי-אפשר לעכל את זה", אמר אופיר.
במהלך היום הורגשה בתחנה תנועה דלילה של נוסעים. כוחות הביטחון ובכללם חיילים, שוטרי משמר הגבול ושוטרים כחולים עדיין נראים בכל פינה בתוך התחנה ומחוצה לה. ספיר, מוכרת בדוכן מזון בכניסה לתחנה, סיפרה על התחושות הקשות, גם יומיים אחרי הפיגוע: "אנחנו באים לעבוד בפחד, החניתי היום את האוטו ורצתי ישר לעבודה, שלא יבואו מאחורה וידקרו אותי. הנוכחות של השוטרים מרגיעה אותי, אבל חבל שזה קורה רק אחרי שחייל מת".
חברתה של ספיר נכחה בתחנה המרכזית בזמן הפיגוע. "עבדתי באותו ערב ופתאום שמענו יריות. הסתתרתי מתחת לדלפק בדוכן וחברה שהיא מתנדבת במד"א רצה לעזור. הייתה בהלה, אתה מבין מיד שזה פיגוע, ותוך דקה רואה מג"בניקים רצים. אני מרגישה זוועה על מה שקרה לבחור האריתריאי".
תושב חוּרה, שעובד בתחנה המרכזית, סיפר על תחושותיו כבן מיעוטים שמתפרנס במקום המתוח: "אני עכשיו בטראומה, הייתי פה כשזה קרה. מבחינתי זו בושה וחרפה שבדואי (מוהנד אלעוקבי – המחבל. ג"מ) עשה דבר כזה. הערבים מתביישים בו, הוא פגע בכולם. אחרי הפיגוע עשו לי חיפוש, וזאת זכותם לעשות את זה. בסופו של דבר שום דבר לא ישתנה, ערבים ויהודים יחיו יחד".
ורד, מנחה שמלמדת במגזר הבדואי, עלתה לאוטובוס בדרך הביתה. "התחושה לא נעימה, אפשר להרגיש שיש שבר בכל הנושא של הדו-קיום. צריך לשמור על אופטימיות, להאמין בדו-קיום, לחיות יחד כשאין ברירה. התפללתי שזה לא יהיה מישהו מהמגזר הבדואי, שעד היום שמר על שפיות. אבל יש כאן עניין דתי בעייתי, אני מאמינה שבסוף השלום יגיע".
לפנייה לכתב/ת 
