"אין מצב שאני נשארת עוד יום אחד בבית עם התינוקת"
מור קיצרה בחודש את חופשת הלידה שתכננה כי לא יכלה יותר להתמודד עם הבדידות, נטלי רצתה ללכת למשרד ולהישאר שם כמה שיותר ושירן התאכזבה כשאמרו לה שהיא יכולה להכניס את בתה למעון רק מגיל שלושה חודשים. הצדדים הפחות זוהרים של חופשת הלידה
"הגענו הביתה מבית חולים וטליה כל הזמן בכתה. לא ידעתי כל כך מה לעשות איתה. הימים הראשונים עברו אצלי בדמעות והתחושה הכללית הייתה שהחיים שלי נגמרו. בעלי יצא לעבודה ואני נשארתי בבית לבד. אמא שלי עבדה ולא יכלה להישאר איתי", כך מספרת שירן ורדי, בת 24, אמא לטליה, בת 3, שנכנסה להריון אחרי תשעה חודשים של טיפולי הפריה.
אולי יעניין אתכם גם:
מעבר לשעון חורף - כך תגרמו לילדים לישון
לא הגיע הזמן להפסיק להניק? 20 המשפטים המעצבנים
מחקר: התינוק לא ישן? תדאגו לרעשים
כולן מספרות בדרך כלל על התינוק המקסים שלהן, מקסימום אומרות שהן עייפות אבל יותר מזה לא תשמעו. יש קשר שתיקה על השעמום, התסכול, המועקה ועוד רגשות שעולים במהלך החודשים הראשונים לאחר הלידה. אמא שבמקרה רוצה לחזור לעבודה כמה שיותר מהר, זוכה לתגובות, ביקורות ושיפוטיות. ביקשנו משלוש נשים שמספיק בטוחות באמהות שלהן לשתף אותנו בתחושות הלא פשוטות של ההתחלה וברצון שלהן לחזור כמה שיותר מהר לעבודה.
"רצף של בכי והנקות"
"היו ימים שלמים שפשוט הייתי נשכבת במיטה ליד טליה, אחרי שהינקתי אותה במשך שעות ובוכה. היא בכתה ואני בכיתי יחד איתה", מספרת ורדי. "כשהילדה הייתה בת חודשיים ועוד לפני שהסתיימה חופשת הלידה הרשמית, כבר התחלתי לחפש עבודה. אמרתי לבעלי שאין מצב שאני נשארת עוד יום אחד בבית איתה.
"כל כך רציתי לצאת לעבודה. מאד הצטערתי על כך שאי אפשר להכניס תינוק למעון לפני שמלאו לו שלושה חודשים. רק בגלל זה נשארתי איתה בבית. ברגע שהיא הייתה בת שלושה חודשים, היא התחילה להיות יום-יום במעון ואני יצאתי לעבודה".
- ואיך הרגשת אחרי שחזרת לעבודה?
"האמת, רק אחרי שיצאתי לעבודה והתחלתי להתגעגע אליה, התחושה שלי השתנתה. אני חושבת שהשפיע גם העניין שהייתי רק בת 21, ילדה בעצמי, שלא הבינה מה פתאום קורה לה ולמה החיים שלה נראים עכשיו כרצף של בכי והנקות. גם עצם העובדה שטליה הייתה תינוקת רצויה שחיכינו לה כל כך – דמיינתי ופנטזתי על חופשת לידה מושלמת ובפועל קרה דבר הפוך.
"עכשיו אני נמצאת בטיפולי פוריות ומתכננת להביא ילד שני. בדיעבד, אני חושבת שבאמת הייתי לחוצה מדי ולא מוכנה למה שאני הולכת לעבור. הפעם, אני בטוחה שיהיה לי קל יותר, גם כי אני בוגרת יותר, מנוסה יותר וגם כי אני יודעת שבסופו של דבר תקופת חופשת הלידה נגמרת ואפילו קצת מתגעגעים לזה. ועדיין, אני מתכננת לחזור לעבודה מיד בתום שלושה חודשים, לא אחשוב על להאריך חופשת לידה הפעם, גם כי המצב הכלכלי שלנו לא יאפשר אחרת.
"פרה חולבת"
"הייתי מגדירה את חופשת הלידה שלי בשתי מילים 'פרה חולבת' או 'כתף לפליטה'. אני סייעת בגן ילדים, במהלך ההריון עבדתי עד השבוע ה-38 ועזבתי רק כי הייתי מיועדת לזירוז בגלל סכרת הריון. הלידה עצמה הייתה די מהירה וכבר אחרי יומיים ביקשתי ללכת עם התינוקת הביתה", מספרת מור אפרים, בת 32, אמא להגר, בת שנה ושבעה חודשים.
- מה היה הכי קשה לך?
"אני בת קיבוץ, ההורים שלי גרים מאד קרוב אלי ולכן מהרגע הראשון הייתי מוקפת בעזרה ותמיכה, אבל עדיין הרגשתי שהעולם שלי השתנה ללא הכר. לא יכולתי להחליט, למשל, בספונטניות לצאת מהבית, כי הייתה תינוקת יונקת שתלויה בי. כל סדר העדיפויות שלי השתנה. אם קודם היינו רק אני ובעלי, פתאום הצטרף למשוואה עוד גורם שלישי שפשוט שינה את כל כללי המשחק.
החלטתי מראש שאני נשארת בחופשת לידה חצי שנה. ידעתי שאני רוצה להיות ליד הילדה שלי, לראות אותה גדלה ומתפתחת, אבל לא תיארתי לעצמי שהמצב במציאות יהיה כל כך שונה. בנוסף, כשהגר הייתה בת 4.5 חודשים, בעלי קיבל צו 8 ב'צוק איתן'. ידעתי שזה יקרה, אבל בכל פעם קיוותי שלא יקראו לו או שהמערכה תיגמר ובסופו של דבר הוא יצא כמעט לחודש שלם".
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
"נשארתי לבד עם הגר. כמובן עם תמיכה אדירה מצד המשפחה והחברים שהיו איתי בבית במשך היום, אבל בסוף כל יום נשארתי לבד, הלילות היו מאד קשים והרגשתי שאני פשוט כבר לא יכולה לחכות לחזור לעבודה. לפעמים אפילו חשבתי – מעניין אם בעלי עדיין זוכר אותנו וראיתי בהיעדרותו מהבית הזדמנות למנוחה.
"בסופו של דבר, בגיל חמישה חודשים הכנסתי את הגר לתקופת הסתגלות במשפחתון ומיד אחרי זה יצאתי לעבודה, חודש לפני המועד המתוכנן. פשוט לא יכולתי יותר להתמודד עם הלבד הזה, כי בעיני במהלך חופשת הלידה קצת שכחתי שאני לא רק אמצעי להנקה או החלפת חיתולים. בעיקר הייתה חסרה לי האינטראקציה עם המבוגרים, הספונטניות והעצמאות שלי".
"הישיבה בבית הייתה בלתי נסבלת"
מסתבר שחופשת לידה יכולה להתחיל בתור סבל גדול אך פתאום דברים מקבלים משמעות אחרת. הייתה לי התאוששות מאד קשה מהלידה, שהחלה כלידה טבעית והסתיימה בוואקום בלי אפידורל. חזרתי הביתה פשוט בהלם ממה שעברתי. בהתחלה בעלי היה איתי בבית, אבל ביום שהוא חזר לעבודה הבנתי שאני פשוט כבולה בבית, בין חיתולים לבקבוקים, לא רואה אנשים בגילי וגם מאבדת לגמרי צלם אנוש. אני חושבת שאפילו קינאתי בבעלי שהוא יכול לצאת מהבית וללכת לעבודה ואני לא", מספרת נטלי כהן, בת 32 אמא לאריאל, בת 2.5.
- לא נפגשת עם חברות?
"לפני הלידה עבדתי ככלכלנית בחברת אשראי. יום העבודה הרגיל שלי היה 10-12 שעות ולכן ההסתגלות לישיבה בבית הייתה פשוט בלתי נסבלת. כל החברות שלי היו עדיין רווקות, כך שלא היה לי עם מי לשבת בבתי קפה או להחליף חוויות של אמא טריה. שנאתי ללכת לטייל עם אריאל לגינה. הייתי יוצאת איתה מהבית רק כשזה כבר היה ממש הכרחי.
"כשאריאל הייתה בת חודש, ביקשתי מאמא שלי שתבוא לשמור עליה והלכתי לבקר בעבודה שלי. כולם שמחו לראות אותי, כמובן, וישר שאלו למה לא הבאתי איתי את התינוקת. ואני רק רציתי להישאר במשרד ולא לחזור הביתה. סוף סוף הייתי מוקפת אנשים ולא בגדי תינוקות וצעצועים. הייתה לי הרגשה שאני היחידה שסובלת ככה בחופשת לידה. כולם סביבי בפורומים של אמהות סיפרו על לידה מושלמת וחופשת לידה מהחלומות ורק אני הרגשתי כל כך נורא והתביישתי בתחושות האלה. אני אמורה ליהנות, זאת התינוקת שלי ואני רק חיכיתי לרגע שיסתיימו שלושה חודשים ואני אצא לעבודה סוף סוף.
- באיזה שלב התחלת להרגיש טוב?
"יום אחד מישהי פרסמה פוסט באחת מקבוצות האמהות בפייסבוק ואני הגבתי לה, כבר לא זוכרת אפילו מה. אחרי כמה דקות פנתה אלי אישה זרה בצ'ט ואמרה שלי שהיא מבינה שאני מרגישה שלא טוב לי בחופשת לידה. היא סיפרה שהרגישה כמוני, התחלנו לדבר ואז הבנתי בעצם, שנשים רבות מרגישות שהן חסרות אונים אחרי שילדו את התינוק, שהן כלואות בבית והחיים שלהן, כמו שהיו לפני הלידה – זוגיות, בילויים, קריירה – הכל נגמר והתרסק בבת אחת.
"אבל כשלאריאל מלאו שלושה חודשים, הייתי צריכה לחזור לעבודה סוף סוף. אבל אריאל כבר גדלה, היא החלה להגיב, לחייך אלי, לדבר אלי בשפת התינוקות. זה היה כל כך שונה ממה שעברתי עד כה ופשוט התחלתי ליהנות להיות איתה. בסופו של דבר נשארתי עם אריאל בבית עד שהייתה בת עשרה חודשים, הכנסתי אותה למשפחתון וחזרתי לעבוד חצי משרה. עם הילד הבא אני מתכננת להישאר בבית לפחות כמו אריאל, בתקווה ובשאיפה – עד גיל שנה".
הפער הגדול בין החלום למציאות
"הרבה אמהות בהריון ראשון נשבות בתוך 'מיתוס האמהות, פנטזיה שהן בונות לעצמן במהלך ההריון", אומרת תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים. "לפי המיתוס, האם מתאהבת בתינוק מרגע היוולדו והתינוק כמובן מתוק ונינוח בדיוק כמו בתמונות שאנו רגילים לראות בעיתונים. המציאות לא תמיד כך והשינוי שחל בחיי האם לאחר הלידה הוא עצום.
"עליה להתמודד עם תינוק חדש שמגיע לעולם ללא הוראות הפעלה ודרך התקשורת שלו היא באמצעות בכי. קשה להבחין אם הילד בוכה מפני שהוא עייף, רעב או סתם רוצה שירימו אותו. וזה יכול להיות מאוד מתסכל.
"בנוסף לכך האם הטרייה מתמודדת עם שינויים החלים בגופה ועם הורמונים שמשתלטים על חייה, בנוסף לטיפול בתינוק מתווספות מטלות הבית וחופשת הלידה עליה חלמה מתנפצת ברגע והפער בין החלום למציאות הוא גדול.
"קושי נוסף עמו מתמודדת האם הוא הבושה, לאותה אם טרייה המרגישה אבודה וחסרת אונים אין את האומץ להודות ברגשותיה מכיוון שהחברה סביבה שיפוטית ובוחנת את צעדיה כאמא טרייה".
- אז כיצד ניתן להפוך את חופשת הלידה לנעימה יותר?
כהן לביא ממליצה:
1. לישון כשהתינוק ישן
משפט נדוש אך כל כך נכון. תינוקות רבים ישנים בנחת במהלך היום אך כשמגיע הלילה הם מתעוררים ומבחינתם החגיגה מתחילה. חשוב לאגור כוחות ולישון או לפחות לנוח במהלך היום. עייפות מעצימה את הרגשות שלנו ואת התסכול לכן חשוב שתהיי עם אנרגיה ותוכלי להתמודד בנחת עם הקשיים האובייקטיבים עימם את מתמודדת.
2. בקשי עזרה
כדאי לבקש עזרה מחברה שכבר ילדה או מקרובת משפחה מנוסה ולקבל עצות לטיפול יעיל בתינוק. בנוסף, יש ערימות של כביסה בבית וכלים בכיור. תבקשי עזרה, גם הבעל יודע לעשות את זה. יש בני זוג שמצפים שתהיי בבית, תטפלי בתינוק ותדאגי גם לבית. את לא גיבורת על ולכן אל תתביישי לבקש עזרה גם במטלות אלה.
3. דייט עם הבעל
הזוגיות לאחר לידה חווה טלטלה. כדאי ליזום יציאה קצרה, אפילו לשעה ולבקש מהסבתא לשמור על מנת שתוכלו להתלבש ולצאת מהבית. חשוב שיהיה לכם את הזמן הזוגי שלכם, לדבר על הקשיים ולהרגיש שעוברים את זה יחד וכל זאת בנחת וללא רעשי בכי ברקע.
4. בילוי עם חברות
הטיפול בתינוק הוא אינטנסיבי ולא מותיר לך זמן ולפעמים גם את החשק לשמור על קשר עם חברות. אם התמזל מזלך וחברותייך אמהות טריות ,יתכן שתמשיכו להתייעץ ולשמור על קשר אך אם חברותייך ללא ילדים או שילדיהן כבר גדולים אז אתן תדברו פחות. קבעו לכן בילוי פעם בשבועיים וצאי עם חברה למסעדה או לכל מקום שכיף לך להיות בו. תטעיני את עצמך באנרגיות.
5. מפגשי אמהות
בחופשת הלידה כדאי להתחבר לאמהות טריות נוספות. אם אין חברה כזאת בסביבה אז יש קבוצות פייסבוק בכל עיר וניתן להצטרף ולהתייעץ שם. בנוסף לכך יש מפגשי אמהות יחד עם התינוק, הם תורמים מאוד לקשר בין האם והתינוק וגם מפגישות בין אמהות שכולן באותו מצב. זו סיבה נפלאה לצאת מהבית בחופשת הלידה, לפשוט את הפיג'מה ולהתגנדר קצת.
אפשר להיפגש עם אמהות נוספות בכל מיני מקומות ויוזמות. צפו בפרויקט המקסים של הצלמת האמריקנית Caitlin Domanico:
תזכרי תמיד שאמא טובה זו אמא שטוב לה לכן תדאגי שיהיה לך טוב וכך תוכלי להעניק גם לתינוק שלך.
לפנייה לכתב/ת 
