כמו אברהם, אנחנו חריגים
אומות העולם התקוממו נגד ההעדפה שקיבל אברהם אבינו האחד והיחיד. דמותו של אברהם המייצגת את שורשי עם ישראל ואת ראשית קיומו. תחושת הוודאות, ההעזה וההליכה נגד הסיכויים בביטחון מוחלט - מאפיינת גם היום את בני-בניו
אי-צדק חלוקתי
התמקדותה של הפרשה בסיפור חייו של אברהם, ובסיפור ההתרחשויות השונות בעולם מנקודת מבטו - מלמדת על בולטותו של אברהם וייחודו. ההתמקדות הזו באדם אחד והפיכתו למרכז העולם, מקבלת הד בדברי יחזקאל בשם אומות העולם, הקובלים על דחיקת רגליהם על ידי אברהם:
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (יחזקאל, לג, כד).
על פי דבריהם של "יושבי החרבות" בספר יחזקאל, אין הצדקה לחלוקה בלתי שיוויונית המעניקה לאברהם היחיד את הארץ כולה. לכאורה, זוהי תביעה לצדק חלוקתי, אבל בשורשה מונחת טענה רחבה הרבה יותר.
"אחד" - מִסְפר, או רעיון?
המדרש מביא את דברי ר' אלעזר אודות המילה "אחד" המאפיינת את אברהם. ר' אלעזר חורז לשם הבירור
מספר מראי מקומות שבהם מופיע מושג ה"אחד": "ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", או "ה' אלוקינו ה' אחד".
פירוש המילה מתוך הקשריה המרובים, מגלה שתלונתם של העמים איננה על ירושת הארץ. הם לא אוהבים את רעיון האחדות. הם מתעבים את העובדה שהעולם מדבר בשפה אחת, והם אינם מאמינים בבורא אחד. אברהם עצמו הוא אחד, שכן הוא גם עקר ואינו מוליד (בראשית רבה נח, לח).
ניתן לומר שהטענה היא על היובש וחוסר הפוריות של היחידות. אין הבור מתמלא מחולייתו, ואברהם אינו יכול למלא חלל של עולם שלם, וגם לא ניתן להסביר בריאה עצומה, תופעות טבע שונות והנהגות מגוונות - ולקשור הכל למקור אחד.
"אחד" - המשמעות היהודית
העמים החמיצו את יכולת ההולדה ואת יכולת ההתרבות של אברהם לאין סוף. העמים החמיצו את הרעיון של הגיוון שיש באחדות עצמה ואין בפירוד. ניסוח מעניין של תלונת העמים בהקשר הזה, מופיע ב"ספרי": "והרי דברים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ, אנו שעובדים אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ" (ספרי ואתחנן, לא).
לשיטת הספרי, הם טענו כי היובשנות של האמונה באל אחד איננה ראויה לפרס. הטלת מלוא כובד המשקל על אפשרות אחת ויחידה הינה חסרת אחריות, והתנהגות ילדותית ושלומיאלית של מי שטרם פקח עיניו להבין את מורכבות העולם.
אחד - אחידות ועקביות
לפי מדרש אחר, ה"אחד" המיוחס לאברהם מעיד על העקביות שלו. "הוא תחילתו הוא סופו". רציפות זו באה אולי לביטוי גם בתיאור שבתחילת פרשתנו: "ויצאו ללכת ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען".
אין סטיות בדרך, אין שינוי מן התוכנית המקורית, אין הטיה של נקודת המבט. תכונה זו של היכולת להתעלם מן הסובב ולהישאר בבדידות מזהרת, מעידה לפעמים גם על קשיות וחוסר הקשבה.
אחד - ואין שני
מדרש נוסף מתייחס ליחידאיותו של אברהם, וקובע "לא היה באותן ימים כיוצא בו" (במדבר רבה נשא, י). המדרש הזה מדגיש את החד-פעמיות של אברהם, את חריגותו ואת בולטותו על רקע סביבתו. ספק אם התופעה ניתנת לחיקוי. אברהם הוא משונה. תלונת אומות העולם היא על הטיפוח של יוצא הדופן, על חשבון הדאגה לכלל.
המשמעויות השונות הניתנות במילה "אחד", מתארות יחד את תופעת יחידאיותו של אברהם. הוא יחיד כי הוא ממוקד מטרה. הוא יחיד כי הוא בודד. הוא יחיד כי דרכו קשה, וקשה למצוא לה ממשיכים. הוא יחיד כי הוא איננו גמיש. הוא יחיד כי הוא הולך ישר אל המטרה, והוא יחיד כי הוא אחר.
"אחד" זה הרבה יותר מאחד
תשומת הלב המרובה למשמעות היחידאיות המיוחסת לאברהם, נעשית במדרשים משני עברי המתרס. היא נעשית מן הצד של תיאור אברהם, ומן הצד המתוסכל האחר של אומות העולם שנותרו מחוץ לסיפור.
אוסף התיאורים הזה משקף את התפיסה היסודית של עם ישראל את עצמו, אבל גם לא מותיר מקום לספק באשר לפירוש של אותם סיפורים מכוננים של ספר בראשית.
דמותו של אברהם המייצגת את שורשי עם ישראל ואת ראשית קיומו, מתוארת כדמות שהתגברה על הפרופורציות שלה. אברהם איננו מודע למיעוט אנשיו, ולא לחדשנות שבגישתו. הוא התברך בכך שהעמדה הבכירה והמרכזית שייכת לו - וזו איננה מושפעת מעובדות או ממספרים. ויש לו העזות להאמין שההבטחה הזו תתקיים.
על קיומו של האתוס הזה, ניתן להצביע גם כיום. תחושת הוודאות, ההעזה וההליכה נגד הסיכויים בביטחון מוחלט. המרכזיות בתודעה למרות צדדיות הסיפור. כל אלה מאפיינים לא רק את אברהם ההיסטורי, אלא גם את בני-בניו. כל אלה אינם מאפיינים אותנו במקרה, אלא הם תוצר החינוך היהודי והתפיסה המקראית "האברהמית".
