הרוצחים מסרטי ג'יימס בונד - איפה הם היום?
גבוהים כמו מלתעות מ"מונרייקר" ונמוכים כמו ניק נאק מ"האיש עם אקדח הזהב", שתקנים כמו אודג'וב מ"גולדפינגר" ופטפטנים כמו דאריו "מרישיון להרוג" - הבריונים הרצחנים מסרטי ג'יימס בונד מגיעים בכל צורה, גודל ומין (רק שייראו זרים), וכך גם השחקנים שמגלמים אותם. הנה הם כאן, אז והיום
מה צריך כדי ליצור סרט ג'יימס בונד? מן הסתם תקציב גדול נדרש להפקה, אבל תכלס אפשר לוותר על תסריטאי. הנוסחה קבועה, שגרתית וחוזרת על עצמה פחות או יותר ב-24 סרטי הסדרה. מלבד השטיקים הקבועים ("מרטיני מנוער, לא מעורבב"), הבדיחות השובניסטיות והגאדג'טים המגניבים, מכילים הסרטים הללו קווים עלילתיים צפויים, וסט ברור מראש של דמויות: הגיבור צ'ארמר שיודע להיות רציני כשצריך, בוסים מעונבים שלא יודעים להיות לא רציניים, חתיכה אחת או שתיים ואפשר אף יותר (להלן נערת בונד), וגם נבל גנרי ערמומי שמפוצץ כסף - ובעזרתו הוא מתכוון להשתלט על העולם.
וכן, כמעט שכחנו - צריך גם מישהו שישמש על תקן יד ימינו (השרירית, בשאיפה) של המניאק הראשי. בעוד הנבל אחראי על קרב המוחות מול הסוכן 007, מישהו עדיין צריך להיות אמון על כוח הזרוע, ולתחזק את עמדת שומר הראש/המתנקש/המפלצת שלצדו (henchman). לצורך התפקיד יש העדפה לביריונים גסים שיוכלו לחסום בגופם את בונד. אבל לאורך השנים היו גם כאלו צנועים יותר. מה שכן הכרחי הוא שהם ייראו זרים - שחורים, אסיאתים, היספאניים, או בלונדינים אריים. כדאי שיהיו שרירנים קשוחים, אבל אפשר להסתפק בהיותם מוזרים למראה. בכל מקרה, עליהם לייצג את הזר.
הסרט החדש מבית בונד "ספקטר" מביא לנו את הסוכן הבריטי (דניאל קרייג כפעם האחרונה, כנראה) שחוזר לספק שירותים להוד מלכותה מול ארגון הפשיעה העולמי ספקטר ומנהיגו המרושע פרנץ אוברהאוזר (כריסטוף וולץ). מהצד של בונד עומדות נערותיו המעודכנות ליה סיידו ומוניקה בלוצ'י, ומהצד של אוברהאוזר? קבלו את מר הינקס, הלא הוא המתאבק דייב באטיסטה - גם שרירן, גם בעל מראה זר - האחרון במסורת ארוכה של בריונים, והנה הם לפניכם.
רד גרנט, "מרוסיה באהבה" (1963)
אולי היתה זאת התמימות של הסרט השני בסדרה, וההיצמדות לטקסט המקורי של איאן פלמינג, אבל הביריון המשמעותי הראשון היה דווקא המחסל אירי דונלד "רד" גרנט, שנשכר על ידי רוזה קלב. מי שלוהק לגלם אותו היה השחקן רוברט שואו, שבהמשך לוהק לשלל פרויקטים - מדמותו של המלך הנרי ה-8 ב"אדם לכל עת" (1966) זוכה האוסקר - עליו היה מועמד בקטגוריית שחקן המשנה, המאפיונר ב"העוקץ" (1973), צייד הכרישים ב"מלתעות" של סטיבן שפילברג (1975), והפיראט "רד" (שוב רד?) לינץ' ב"סייפים" (1976).
שואו הלך לעולמו באוגוסט 1978 מהתקף לב והוא בן 51 בלבד. הוא הותיר אחריו לא פחות מעשרה צאצאים (מהם שניים מאומצים) משלוש נשים, וגם מורשת תרבותית לא מוטלת. מסתבר שדמות סבסטיאן שואו המרושע מסדרת הקומיקס "אקס-מן" מבוססת עליו, כך שכשקווין בייקון הופיע כנבל ב"אקס-מן: ההתחלה" (2011), הוא בעצם גילם את השחקן המנוח.
אודג'וב: "גולדפינגר" (1964)
לא צריך לדעת יותר מדי היסטוריה כדי לזהות את ציר הרשע שיצרו צמד נבלי הסרט. ואכן, את הארכי-פושע, אויריק גולדפינגר, גילם גרט פרובה הגרמני שהיה בעברו חבר המפלגה הנאצית, בעוד שמאחורי שומר ראשו אודג'וב עומד הרולד סקאטה - לשעבר טושיוקי - אמריקני ממוצא יפני. הוא נולד בהוואי ב-1920 וכמרים משקולות מצטיין השיג מדליית כסף לארצות הברית באולימפיאדת לונדון 1948. בהמשך עשה הסבה להיאבקות מקצועית ומשם הלאה לקריירת המשחק.
"גולדפינגר" היה ההתנסות הראשונה של סקאטה בקולנוע. הוא הצטיין בהשלכת כובע הצילינדר המשונן שלו, וגם בשתיקתו הרועמת (וגם במחויבותו לתפקיד - במהלך סצנת מותו של אודג'וב הוא נכווה בידו, אך לא הרפה עד שנשמע הקאט המיוחל), ובעקבות כך זכה לתפקידים שונים ומשונים בסרטי אקשן ואמנויות לחימה - לא פעם בחסות הדמות של אודג'וב שצצה והופיעה מדי פעם על המסך בסרטים ופרסומות. ב-1982 מת מסרטן בגיל 62. 22 שנים לאחר מכן, המתאבק היפני קייג'י מוטו הופיע בתפקיד סקאטה בזירת ההיאבקות בביוגרפיית הספורט הקוריאנית "ריקידוזאן: גיבור יוצא דופן".
בארון סאמדי: "חיה ותן למות" (1973)
מי שחנך את רוג'ר מור בתפקיד ג'יימס בונד הוא ברון סאמדי - מגנו של ד"ר קראנגה, שליט האי הדמיוני סאן מוניק שבקאריביים. מדובר באדם מוטרף משהו, שככהן וודו מוסמך מצוי בהליך גלגולי הנשמות. למות? גם אם זה יקרה, הוא תמיד חוזר מהשאול בצחוק מתגלגל. ג'פרי הולדר גבה הקומה שגילם אותו היה רקדן אמן רב תחומי על הבמה והמסך.
הוא הופיע ב"כל מה שרצית לדעת על סקס ופחדת לשאול" של וודי אלן לפני שהתגלגל כברון סאמדי. הוא המשיך לאיחוד עם רוברט שואו ב"סייפים", ועם הופעות ב"אנני" של ג'ון יוסטון (1982) וב"בומרנג" לצד אדי מרפי (1992). הוא גם שימש כקריין ב"צ'ארלי וממלכת השוקולד" של טים ברטון (2005). קריירת המחול, התיאטרון והקולנוע שלו נחתמה ב-2011 עם הופעת אורח בריאליטי שלו "המתמחה - סלבריטי". הוא מת בשנה שעברה בגיל 84 והפעם לא קם לתחייה. עם זאת הוא נשאר חי על המסך בדוקומנטרי "כרמן וג'פרי" שהוקדש לחיי הבמה שלו ושל אשתו הרדקנית כרמן לוואלאדה.
ניק נאק: "האיש עם אקדח הזהב", 1974
מה-1.98 מטרים של הולדר למטר הבודד (בקושי) בו מתמצה הרוו וילשז - עוזרו האישי של הנבל פרנצ'סקו סקרמנגה (כריסטופר לי). הוא קטן וקומפקטי ועושה בערך הכל - מלחתוך ירקות לסלט ועד לשסף גרונות של אנשים לא רצויים. המראה שלו גרוטסקי, הדיבור מוזר, והאיום שהוא מציג בפני בונד לא אמין, אך מצחיק. אבל במציאות, החיים של השחקן הצרפתי ממוצא פיליפיני היו די עצובים.
כילד בפריז, וילשז סבל מבריונות בבית הספר בגלל מימדיו הצנועים, וחיפש נחמה באמנות ובמשחק, שהביאו אותו עד להוליווד. לפני שלוהק לתפקיד ניק נאק, עבד כמדביר מכרסמים. לאחר מכן פרץ למרכז הבמה בתפקיד ראשי בסדרה "פנטזי איילנד", ובקומדיות כמו "טיסה נעימה 2" (1982). למרות הצלחתו המקצועית, הוא סבל ממחלות כרוניות שהקשו על חייו, אותם סיים ביריית אקדח בספטמבר 1993. בן 50 היה במותו. כמו קודמיו, גם סיפורו של וילשז מעורר עניין קולנועי. פיטר דינקלג' הודיע לפני שנתיים כי הוא אמור לגלם את דמותו בפרויקט ביוגרפי שמוביל הבמאי סאשה גרבסי.
מלתעות: "המרגלת שאהבה אותי", 1977; "מונרייקר", 1979
רכבת ההרים האנושית שלנו נוסקת שוב אל על לגובה 2.17 מטרים - משם נהג ריצ'רד קיל להשקיף על העולם. כשהוא מצויד בשיני פלדה ופרצוף קריפי במיוחד, הוא נשלח למערכה כ"מלתעות" - רוצח ענק, שתקן ומפחיד במיוחד, שזכה להופעות בלתי נשכחות כמשרתם של שני אדונים: קארל סטרומברג ב"המרגלת שאהבה אותי", והוגו דראקס ב"מונרייקר". בסרט הראשון הוא גדול אפילו על בונד, שלא מצליח להכריעו. בסרט השני, הוא חובר אליו לסוף טוב. ודמות אגדית בצדה.
אל הפקת בונד הגיע קיל עם ניסיון די עשיר בקולנוע ובטלוויזיה - אותו אפשר לייחס למראה המיוחד שלו, שמשך אליו מלהקים רבים. בין השאר כיכב בקומדיה שכתב טרנס מאליק "Deadhead Miles" מ-1973, בדמות ושמה ביג-דיק. הוא גם הופיע לצד ברט ריינולדס ב"משחק מכור" ב-1974 (אותו פגש שוב כעבור עשור ב"מירוץ מחוף לחוף 2"). הקריירה שלו נמתחה עוד ועוד לניינטיז ("גילמור המאושר" ו"המפקח גאדג'ט"), ועד ל-2010 ("פלונטר" של דיסני). לפני מותו מסרטן אשתקד בגיל 74, העניק ראיון ל-ynet, ובו סיפר בין השאר על ביקורו בישראל בהפקת המדע בדיוני "The Humanoid".
אריך קריגלר: "לעינייך בלבד", 1981
חדי העין ביניכם יזהו בחור מוכר שמנסה ללכוד את בונד על חוף הים. שמו קלאוס, ובמציאות צ'ארלס דאנס - לימים טייווין לניסטר (משחקי הכס). עם זאת, קלאוס (על פי שמו אפשר להניח שמקורו גרמני, באופן לא מפתיע) הוא דג רקק ביחס לקריגלר - גם הוא ארי בלונדיני לתפארת, שמגולם על ידי בריטי ושמו ג'ון וויימן.
השחקן השרירי ותכול העיניים נדרש למיומנויות מרשימות בשלג מכיוון שהדמות שלו היא של אלוף ביאתלון (ספורט חורף המשלב סקי וירי ברובה), שמושאל בשירות הקג"ב למשימות מיוחדות מטעם הנבל היווני אריסטוטל קריסטטוס. מאז, וויימן התקשה למצוא תפקידים אחרים בקולנוע, ובעיקר התארח בצילומי פרסומת, לצד ביקורים באירועי מעריצים של בונד.
גובינדה: "אוקטופוסי", 1983
למסדר האתני שלנו הצטרף באוקטופוסי גובינדה - גבר הודי (כנראה סיקי), שמגונן בגופו החסון והתמיר את המיליארדר המסוכן קמאל חאן. העימותים שלו עם בונד מתרחשים או על גג רכבת דוהרת או על כנף מטוס במעופו.
מאחורי הדמות עומד השחקן ההודי קביר בדי, שמגיע מבית אריסטוקרטי. הוא זכה לפופולאריות רבה בבוליווד, אולם התנסה גם בלא מעט הופעות בהוליווד - רובן בטלוויזיה. בין השאר הגיח בסדרות "שושלת", "היפים והאמיצים", "מגנום", וגם בסדרה האיטלקית האפית "סנדוקן" אותה הוביל. בגיל 69, בדי מתגורר במומביי ויש לו שלושה ילדים משלוש נשים.
מיי דיי: "רצח בעיניים", 1985
יותר מכל קודמיו, הסרט ה-14 בסדרת בונד קיבץ אליו קבוצה של כוכבים מוכרים - ממש בגדר סלבז. טניה רוברטס מהלוהטת בנשות הוליווד דאז לוהקה כנערת בונד, והשחקן המוערך כריסטופר ווקן כנבל מקס זורין. שניהם בלונדינים תכולי עיניים, וכעזר כנגדם מופיעה אושיית המוזיקה גרייס ג'ונס. הזמרת האקסצנטרית מג'מייקה הביאה לדמות של מיי-דיי, שומרת הראש של זורין, את הקוביות בבטן, המוהוק המפואר שעל ראשה, וגם נוכחות אקזוטית צעקנית. היא אכזרית והנאמנות שלה לבוס האכזרי היא עד אין קץ, עד שהיא מבינה שהוא מתמרן אותה לצרכיו ונטול כל מחויבות כלפיה.
ג'ונס היגרה בצעירותה מג'מייקה לארצות הברית והחלה בקריירת דוגמנות בשנות ה-70, ובמקביל פיתחה עצמה כמוזיקאית - תחילה בסצנת הדיסקו ולאחר מכן בזו האלקטרונית. אפשר להגיד שהיא היתה ליידי גאגא וריהאנה של האייטיז. הלהיט הגדול ביותר שלה "Libertango" שובץ בפסקול המותחן "פרנטיק" של רומן פולנסקי ב-1988, אולם עוד לפני היא חלטרה בקולנוע בסרטי טראש שונים ומשונים, ופרצה לצד ארנולד שוורצנגר ב"קונאן המשמיד" (1984).
המומנטום שיצרה כמיי-דיי לא הוביל אותה לקריירה יציבה, אך היא יכלה להתנחם בזרועות החסונים של מאהביה הסקנדינבים דולף לונדגרן השבדי (ששיחק לצדה ב"רצח בעיניים"), והשרירן הדני סוון אולה ת'ורסן. מערכות יחסים לא פחות רציניות חלקה עם האמן הצרפתי ז'אן פול גוד (אבי בנה היחיד פאולו), ועם גבר טורקי מוסלמי בשם אטילה אלטונביי, לו היתה נשואה.
נקרוס: "007 באיזור המסוכן", 1987
את הופעתו הראשונה (מבין שתיים) של טימותי דלטון בתפקיד בונד ליווה אנדראס וויסנייבסקי בתפקיד נקרוס בעל המראה הארי. השחקן הגרמני (ממוצא פולני) המתנשא לגובה 1.94 מטרים החל את קריירת המשחק כניצב בקליפים - כמו ללהיט "ונוס" של בננרמה ולשיר "ניקיטה" של אלטון ג'ון.
היה מי שזיהה כי הוא טייפקאסט מושלם לתפקיד הבריון הקלגסי תכול העיניים, ושחור הלב - תחילה כנקרוס ב"איזור המסוכן", ואחר כך גם ב"מת לחיות" מול ברוס וויליס (1988) וב"משימה בלתי אפשרית" מול טום קרוז (1996) בה לא הרבה לדבר. הוא חזר לשתוק גם ב"משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים", וזה משתלב יפה בתורת הזן שאימץ. מנגד, שאר התכונות שמיוחסות לדמויות המרושעות שגילם בקולנוע כל כך רחוקות מאורחות חייו כבודהיסט. בגיל 56 הוא ממשיך לעשות מדיטציה בשגרה ולהיות צמחוני בחיק אשתו הדוגמנית הברזילאית וילדיו.
דאריו: "רישיון להרוג", 1989
אז היו לנו שחורים, אסיאתים, הודים ובלונדינים יתר על המידה, ועכשיו הגיע הזמן להיספאני. אנחנו מדברים על דאריו, חביבו של בארון הסמים פרנץ סאנשז (רוברט דאבי), אותו מגלם בניסיו דל טורו שהפך מאז לכוכב הוליוודי אהוב ופורח. ב"רישיון להרוג" - שירת הברבור של דלטון בפרנצ'ייז - דל טורו בעל העיניים הזדוניות מגלם את בלדר הסמים והביצועיסט חסר המצפון של הקרטל שהגיע משורות הקונטרס בניקרגווה.
היום דל טורו בן ה-48 סוגר מעגל עם שלל תפקידים המיוחסים בדרך כלל לקרטלי סמים בדרום אמריקה: מ"טראפיק" (2000) עליו זכה באוסקר כשחקן משנה, דרך "בלי חוקים" של אוליבר סטון (2012) ו"פאבלו אסקובר: גן עדן אבוד" (2014) ועד "סיקאריו" המעולה (2015). עם פילמוגרפיה מרשימה, הפך השחקן לגאוות האי פורטו ריקו, אבל גם במולדתו מביעים תמיהה על כך שלא התחתן עד כה. לפחות הוא יכול להתגאות בהיותו אבא לתינוקת דלילה, אותה עשה ביחד עם בתו של הזמר הבריטי רוד סטיוארט.
מר סטאמפר: "מחר לנצח", 1997
זוכרים את נקרוס? אז קבלו את השיבוט שלו שהופיע בהופעה השניה של פירס ברוסנן כבונד. מר סטאמפר - בן טיפוחיו של ד"ר קאופמן שחוסל על ידי בונד והאיש החזק של אליוט קארבר המנוול - הוא בריון בלונדיני גבה קומה (1.98 מ') עם פרצוף חדות וקשוחות - כאילו נלקח הישר משורות האס.אס. ואכן, גץ אוטו הגרמני שגילם אותו הציג עצמו לעולם הרחב כשומר נאצי ב"רשימת שינדלר" (1993), ואחריו כמפקד אס.אס ב"הנפילה" (2004).
הוא הפך לכוכב בקולנוע הגרמני, ולאחרונה בלט כמפקד נאצי בקומדיה הפינית "Iron Sky". לצד הקריירה הקולנועית ניסה את מזלו כנהג מירוצים - בהצלחה פחותה.
מר בוליון: "העולם אינו מספיק", 1999
אולי זו תוצאה של השתלטות הפוליטיקלי קורקט, אך בריוני בונד הקלאסיים הלכו והתמעטו בסרטי פירס ברונסן ודניאל קרייג. החליפו אותם פושעים מתוחכמים, וברנשים חשודים בחליפה עם אקדח ומשתיק קול בכיס. אבל ב-1999 זכינו לאחד כזה שמאחד בתוכו שלל טיפוסים מן העבר. הוא בלונדיני מחומצן, אך מוצאו הג'מייקני ניכר בו, ובנוסף להכל יש לו גם שיניי זהב בוהקות. זהו כמובן מר בוליון אותו מגלם הדיג'יי גולדי, מהאבות המייסדים של סצנת הדראם-נ'-בייס בבריטניה.
גולדי, או בשמו המקורי קליפורד ג'וזף פרייס, התחיל כאמן רחוב ופרץ לתודעה כמוזיקאי מבעד ללא מעט קשיים בשכונות העוני בהן גדל. הוא התארח גם כשחקן טלוויזיה וקולנוע. כמר בוליון, עוזרו הבוגדני של ולנטין זוקובסקי הרוסי, הוא אינו זוכה לדקות רבות אך מראהו האקצנטרי מבליט אותו ב"העולם אינו מספיק".
עוד התבלט בחיים האמיתיים בזכות הרומנים עם המוזיקאיות קמיסטרי (שהלכה לעולמה בתאונת דרכים) וביורק וגם הדוגמנית סוניה אשבי. בגיל 50 הוא אב גאה לחמישה ילדים, פחות גאה באחד מהם, ג'יימי פרייס, שמרצה עונש מאסר עולם על דקירה קטלנית - בוליון סטייל.
