הסכם הר הבית לא ירגיע את טרור הסכינים
ארצות הברית יכולה לטעון שעדיין יש לה השפעה באזור, והמלך הירדני צבר נקודות כמבוגר האחראי בעולם המוסלמי והערבי. נתניהו יכול להתנחם בכך שישראל לא מחויבת להימנע מכניסת כוחות הביטחון להר. ההשפעה של ההצהרה על דיכוי גל הטרור? נראה בשבוע הקרוב
ההסכמות בין ירדן לישראל שאותן הציג אתמול (שבת) מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, לא יביאו לרגיעה מיידית של גל הטרור. גל הדקירות, הדריסות ובקבוקי התבערה מוזן כעת מהפניקה והפחד שמשבשים את החיים בישראל, ומשמשים תמריץ לצעירים פלסטינים מוסתים ברשתות החברתיות. הוא ניזון גם מנרטיב ה"הוצאות להורג" כביכול של הדוקרים שהשתרש עמוק בציבור הפלסטיני ומההסתה הפרועה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני.
ברחוב הפלסטיני פחתה מאוד השפעתה של הקריאה השקרית "אל אקצה בסכנה", לכן הסיכום שמזכיר המדינה קרי הצליח להגיע אליו עם נתניהו, המלך עבדאללה ואבו מאזן בירדן, לא יביא לשינוי מיידי, אולם בהחלט עשוי לתרום לשינוי האווירה. צריך גם לשים את הצהרת קרי בפרופורציה: ההבנות לא הוצגו כהסכם כתוב - אלא כהצהרה של המתווך קרי. המשמעות היא שמבחינה דיפלומטית והחוק הבינלאומי הן פחות מחייבות, ומה שחשוב יותר להבין - כל צד יכול לתת להן פרשנות משלו.
הצהרת קרי גם נוסחה בגלל זה במונחים עמומים ולא במונחים משפטיים מדויקים. כמו כן צריך לשים לב לעובדה שקרי הציג את ההבנות בעניין הר הבית כהסכמות בין המלך עבדאללה וראש הממשלה בנימין נתניהו. אבו מאזן אינו צד להסכמות האלו ולכן הן אינן מחייבות אותו, אם כי אפשר להבין שהירדנים חילצו מנתניהו גם ויתור קטן לאבו מאזן.
אם נכונה הטענה הפלסטינית שנתניהו מתחייב שלא להוציא לפועל תוכניות בנייה חדשות בהתנחלויות, זה ויתור קטנטן של נתניהו וצעד לא מספיק מנקודת ראותו של אבו מאזן, שיצא מהפגישה בעמאן בלי ועדת חקירה שביקש לאירועי הר הבית, ובלי דרישה מישראל שתסכים לסטטוס קוו שמלפני שנת 2000. במסגרת אותו סטטוס קוו כוחות הביטחון לא עלו להר הבית וגיל המתפללים לא הוגבל.
המרוויחים הגדולים הם קרי, שיכול לחזור הביתה עם הישג דיפלומטי והוכחה שארצות הברית עדיין משפיעה ומהווה גורם חשוב במזרח התיכון. מלך ירדן הוא המרוויח העיקרי, כיוון שהוא מצטייר כמבוגר אחראי בזירה הבינלאומית ובה בשעה כמגן העיקרי והאמיתי של אל אקצה בזירה המוסלמית והערבית. על הדרך גורף המלך עבדאללה גם כמה נקודות זכות בוושינגטון. מרוויח נוסף הוא נתניהו: ישראל קיבלה החלטה על הצבת מצלמות בהר הבית ביוזמת ירדן ובשיתוף פעולה איתה. המצלמות האלו יסייעו לישראל ללא ספק להזים את הנרטיב השקרי בדבר 'אל אקצה בסכנה'.
ישראל גם לא נדרשת לחזור לסטטוס קוו שהיה בתוקף עד שנת 2000, כפי שדרש כאמור אבו מאזן. כלומר, כוחות ביטחון ישראלים יוכלו להשליט סדר בהר הבית כל אימת שתישקף סכנה למתפללים היהודים בכותל המערבי שמתחתיו, ויוכלו גם להגביל את גיל המתפללים במסגדים לפי המצב הביטחוני. ההבנות של קרי גם מסלקות לחלוטין מהשולחן את ההצעה הצרפתית להצבת משקיפים בינלאומיים בהר הבית וגם זה הישג שנתניהו יכול לרשום לזכותו.
הפרובוקציות של גורמים קיצוניים בקרב המתיישבים ביהודה ושומרון בתקופת מסיק הזיתים כעת, הן גורם מתסיס ומעורר זעם ותחושת אין אונים בקרב הפלסטינים. עניין זה ראוי לתשומת לב מצד כוחות הביטחון שמקצים אמנם כוחות כדי לטפל בפורעים יהודים, אבל לא מספיק. הפורעים היהודים עלולים להצית מחדש את תבערת הדקירות והדריסות שמתחילה לדעוך. אסור למדינת ישראל להרשות ולאפשר להם להכניס את כולנו להסלמה חדשה.
עם זאת, נתניהו יודע שסעיף אחד בהודעת מזכיר המדינה האמריקני קרי יכול לעמת אותו עם הימין הדתי הקיצוני: ההתחייבות הפומבית שלא-מוסלמים, כלומר יהודים, לא יורשו להתפלל על הר הבית, תאתגר את כל האנשים והארגונים ששמו להם למטרה לחדש כקדם את ימי בית המקדש בהר הבית. צריך להתייחס לעניין הזה ברצינות, מפני שכבר היו ניסיונות של טרוריסטים יהודים לפגוע במסגדים המוסלמים בהר הבית כדי להרסם ולהקים במקומם את המקדש. היו גם פוליטיקאים ישראלים,
כמו השר אורי אריאל למשל, שהתפללו כדי להכעיס.
ההסכם בעל פה שהושג היום בירדן מקבע למעשה מחדש את הנוהג שמשה דיין הכריז עליו, מיד אחרי שהר הבית והכותל המערבי שוחררו ב-1967 סביר אם כך להניח שאם פוליטיקאים ישראלים לא ינסו לאתגר את ההסכם, המלך הירדני יהיה מחויב מעתה לתמוך בטענות ישראל, והוא אף הציב כבר תגבורת של אנשי ווקף הפועלים מטעמו באזורי המסגדים בהר הבית.
לסיכום, זהו הסכם טוב לישראל אבל כאמור מוקדם עדיין לראות בו את האקט שיסיים את 'אינתיפאדת הפייסבוק'. לגל הטרור הנוכחי יש מומנטום משלו, הרוחות בירושלים כבר החלו להירגע וגם הפרות הסדר בשטחים פחתו ולכן - אם לא יהיה אירוע אלים במיוחד בימים הקרובים אפשר להניח שגל הטרור ידעך. בסוף השבוע הקרוב אפשר כבר יהיה לראות מגמה ברורה לאן הגל הזה הולך.
לפנייה לכתב/ת 
