לא יוותרו על אסד. הפתרון הרוסי - צבאי בלבד

ארה"ב נפלה בפח הרוסי? קרי ולברוב בשיחות על סוריה בווינה(צילום: AFP)

איש לא הופתע מכישלון שיחות וינה למציאת פתרון מדיני למלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה. ההשתתפות המרשימה של היריבים הוותיקים - ארצות הברית ורוסיה ואיראן וסעודיה - הייתה יכולה להרשים או לעורר אופטימיות משוללת כל יסוד בקרב מי שאינו מבין את המציאות הסורית. בזמן שרוסיה מחפשת כביכול פתרון מדיני ומתנגדת לכאורה לצבאי, מטוסיה מפציצים בסוריה ללא הרף. בזמן שנציגי רוסיה ואיראן, סרגיי לברוב ומוחמד ג'וואד זריף, חילקו חיוכים ולחצו ידיים עם עמיתיהם בווינה, הרגו מטוסי הקרב של רוסיה קרוב ל-200 בני אדם באזור חלב ויותר מ-60 בפרברי דמשק, רובם אזרחים. אם כן, מה באמת רוצה רוסיה? האם שאיפותיה טובות לביטחון ישראל?

עוד כתבות מעניינות בדף הפייסבוק של דסק החוץ של ynet

משא ומתן אבוד מראש

אחד מסלעי המחלוקת בין איראן התומכת במשטר הסורי לבין סעודיה התומכת במורדים המתונים ובאופוזיציה הגולה, הוא המשך כהונתו של בשאר אסד כנשיא סוריה. שני הצדדים הכריזו כי שלטון אסד הוא קו אדום - האיראנים התכוונו להישארותו והסעודים לעזיבתו. הרוסים מנסים לשכנע את כל הצדדים כי ניתן למצוא פשרה המבוססת על "רצונו של העם הסורי". הפשרה הרוסית היא שאסד יישאר נשיא לתקופת מעבר של כמה שנים ואחר כך יבחר "העם הסורי" את מנהיגו.

הנשיא הסורי הפך לבובה של רוסיה. פוטין ואסד במוסקבה(צילום: רויטרס)

ארה"ב עלולה כעת ליפול בפח שטמנו הרוסים מכמה טעמים. ראשית, האמריקנים אוהבים מאוד פתרונות מהירים על פי שיטת ההמבורגר (או המזון המהיר), בשעה שבמציאות אין למשבר הסורי פתרון מהיר אם בכלל קיים פתרון מדיני. שנית, הרוסים מעניקים לאמריקנים את האשליה שהם מעוניינים בעתיד דמוקרטי לסוריה ("העם הסורי הוא שיחליט מי ינהיג אותו").

ישנה אפשרות שהאמריקנים ינסו לשכנע את העולם כי הפתרון של הישארות אסד ב"שלב המעבר" הוא פתרון גרוע, אך טוב יותר מהמשך מלחמת האזרחים. לשם השוואה, לפני כמה חודשים טענו האמריקנים כי ההסכם עם איראן לגבי דחיית תוכניתה הגרעינית בעשר שנים גרוע, אך שהאלטרנטיבה הגרועה יותר היא שתהיה לאיראן פצצה גרעינית בקרוב.

למרבה האירוניה, בוועידה בווינה נכחו כולם ב"חפלה" חוץ מהחתן והכלה, נציגי המשטר הסורי והאופוזיציה. הפרשן הסעודי ג'מאל חשקג'י הטיב להסביר מדוע הם לא הוזמנו: "האם תוכלו לדמיין את מוהנד אל-מסרי, מנהיג 'אחראר א-שאם' (הסוריים החופשיים) המהנדס הצעיר בעל הרקע האיסלאמי סלפי, יושב יחד עם איש בעת' ותיק כמו ראש המודיעין לשעבר האלוף עלי ממלוכ שהכניסו לכלא?". ניתן לשאול באותה מידה האם יוכלו מנהיגי "צבא סוריה החופשית" לשבת לשיחות עם מי שהורה לירות על אזרחים?

הרוסים לא יוותרו על ה"בובה" אסד

בעל בריתם של הרוסים, בשאר אסד, הוא נכס שרוסיה ואיראן לא יכולות לוותר עליו. הוא הפך במהלך מלחמת האזרחים, בעקבות היחלשות הצבא הסורי, לבובה שלטונית המשרתת את האינטרסים שלהן באזור. רוסיה ואיראן נשענות על שרידי משטר הבעת' ועל העדה העלווית השלטת, המהווה בקושי 11 אחוזים ועל נאמניהם הסונים, שכבה של פקידים ואנשי עסקים שהמשטר קנה את נאמנותם בתמורה למונופול על הכלכלה. על כן, כל הבטחה רוסית כי "העם הסורי יחליט על עתידו" היא בהכרח שקרית. 80 אחוזים מהסורים הם מוסלמים סונים, מחציתם כיום פליטים המתנגדים ברובם למשטר אסד ושונאים את המעצמות שמעניקות לו חסות. כבר ב-2011 שרפו מפגינים בסוריה את דגלי איראן ורוסיה. נכון להיום, מספר האנשים שחיסל המשטר הסורי עולה בהרבה על הנרצחים בידי דאעש.

(צילום: AFP)

החלום הרוסי

מהי המטרה האמיתית מאחורי הוועידות המיותרות, ז'נבה 1, ז'נבה 2, וינה 1 ועוד מעט וינה 2, שאינן מניבות דבר מלבד מלל ריק מתוכן בזמן שהצדדים הלוחמים בסוריה מקיזים דם זה לזה. המטרה העיקרית אינה אך ורק למשוך זמן, אלא להוכיח לעולם כולו ובעיקר למעצמות שרוסיה ניסתה את הדרך המדינית שוב ושוב ושאין אופציה מדינית ואין בקרב המורדים פרטנר למשא ומתן. במילים אחרות: המטרה של הקרמלין היא להוכיח לארה"ב כי המלחמה שמנהלת רוסיה בסוריה מוצדקת. כישלון השיחות המדיניות מוכיח את נחיצות הפתרון הצבאי. "תקופת המעבר" שמציעה רוסיה משמעותה היא לקבל לגיטימציה בינלאומית להמשך שלטון אסד לעוד כמה שנים ולסמוך על משטר הדיכוי שלו שיואיל לערוך בסיום התקופה המוסכמת בחירות חופשיות שבהן הוא עצמו לא יתמודד.

יש להניח כי פתרון זה משתלב עם חלומו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין להיכנס להיסטוריה כגיבור שחיסל את "המדינה האיסלאמית" (דאעש), כפי שיוזף סטלין לחם בנאצים. בכך ישיב את הכבוד הרוסי אחרי הכישלונות באפגניסטן ובצ'צ'ניה. על מנת להגשים את החלום יש להבטיח כי יישארו רק "טובים" ו"רעים". זאת הסיבה שהכוחות הרוסיים עסוקים כעת בחיסול האופוזיציה המתונה יותר, אפילו את "צבא סוריה החופשית". ההפצצות מתרכזות במערב סוריה במקום במזרחה, אזור השליטה של "דאעש". המטרה היא להשאיר בפני הסורים שתי ברירות: אסד או דאעש, כשהנשיא הסורי הוא ה"טוב" ושרק הצבא הסורי, ביחד עם רוסיה, איראן וחיזבאללה, "יצילו" את סוריה מידי דאעש.

כמו במקרה הגרעין האיראני, האמריקנים מעדיפים פתרון מהיר. קרי(צילום: AP)

בתסריט הרוסי, כמו במלחמת העולם השנייה, יחוסל דאעש משני כיוונים כפי שחוסלו הנאצים: האמריקנים ממזרח יעמדו בראש קואליציה לכיבוש שטחי דאעש בעיראק, וממערב יכבשו הרוסים את שטחיה בסוריה. בגבול בין עיראק לבין סוריה ייפגשו הכוחות ויחלקו מחדש את הגבול בין המדינות, שיהוו מעתה והלאה שטחי השפעה של רוסיה וארה"ב כמו בימי סייקס-פיקו, בהן חולקו בין בריטניה לבין צרפת. אולם קיימים קשיים לא מעטים בדרך לחלום הרוסי לשלוט בסוריה. האם הרוב הסוני במדינה יוכל לסלוח לרוסים על התמיכה במשטר שטבח בהם ארבע שנים?

הנחיתה הרוסית בצפון-מערב סוריה יצרה בעיה לארה"ב המתחמקת כבר ארבע שנים מהתערבות במשבר בסוריה. לפי מקורות ערביים, רוסיה אף פנתה לממשלת עיראק בהצעה להילחם בטרור בשטחה. לפי אותם מקורות, דרשה ארה"ב מראש הממשלה העיראקי חיידר אל-עבאדי לדחות את ההצעה הרוסית לפעול בשטח האמור להיות בתחום הלחימה שלה נגד דאעש. באחרונה התרבו הפרסומים על שליחתם של חיילי קומנדו אמריקני למבצעים מיוחדים בסוריה ועיראק, מה שמרמז כי ארה"ב חוששת להשאיר את הזירה לצבא הרוסי. הביקורת הרוסית מופנית רק כלפי ההתערבות האמריקנית בסוריה, שטח שאותו היא מחשיבה כעת כתחום פעילותה.

טוב לישראל?

הצד החיובי של ההתערבות הרוסית הוא שהיא מכריחה את ארה"ב להעמיק את מעורבותה במלחמה נגד דאעש.

מבחינתה של ישראל, הפצצתם של ארגוני האופוזיציה הסוניים בסוריה, בין שהם איסלאמיסטיים "מתונים" ובין שג'יהאדיסטיים קיצוניים, היא חיובית משום שהמשותף לכולם (דאעש, אחראר א-שאם, ג'בהת א-נוסרה, ג'יש אל-איסלאם ואחרים) הוא, להוציא את "צבא סוריה החופשי" המצומצם בהיקפו, האידיאולוגיה הדתית הקיצונית שבה ישראל היא המטרה הבאה אחרי העלווים והשיעים.

אולם המלחמה של הרוסים נגד האופוזיציה הסורית עלולה להפנות את הטרוריסטים השיעים לעיסוקם הקודם - המאבק בישראל. בזמן שהרוסים ישמרו על האינטרסים שלהם בצפון סוריה, ימשיכו מאמצי איראן באמצעות "משמרות המהפכה" וחיזבאללה לפתוח חזית מול ישראל ברמת הגולן.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010