מטנפים את הכתר: הרמאים של מלכת הספורט

עוד בילדותי התאהבתי נואשות באתלטיקה. ענף הספורט הקסום ביותר לטעמי מייצר קרבות עוצרי-נשימה בין ספורטאים השואפים לשלמות. ענף שבו אין נדרשים, לכאורה, להכרעות שיפוט מעוררות מחלוקות של בני-אדם, והתוצאות המושגות הן לפי השעון והמטר שאמורים להציג בצורה ברורה את המנצח. השיאים נקבעים לפי שניות, דקות, שעות, מטרים. מה יותר מדויק מכך?

ענף שבו נמדדות היכולות האנושיות של האדם להגיע מהר יותר, רחוק יותר, גבוה יותר, והיכולות המנטאליות להפיק את המירב ברגעי האמת. בעשרות השנים האחרונות שבהן שכלולי הטכנולוגיה העניקו לנו אמצעי צפייה חדשים, קסמה של האתלטיקה גבר עוד יותר הודות לצילומים המשובחים. כשדיברו על צילום טוב של סיפור אנושי בספורט, דיברו על קרב באתלטיקה.

מסיבת העיתונאים הדרמטית של הסוכנות למניעת סימום בספורט השבוע(צילום: AFP)

האתלטיקה הוא הענף שלי ושכמותי, אבל מאז ימי "מסך הברזל", עם כניסת הפוליטיקה לספורט במימדים מאיימים נאלצנו להסכים עם חריגות בוטות. חריגות של שימוש בסמים שסיכנו את חיי הספורטאים וגם הפכו את המשתמשים לרמאים על חשבון האתלטים ההגונים.

מתוך אמונה שמדובר בדברים שוליים שיעברו מהעולם לא ויתרנו על האהבה הגדולה לאתלטיקה. לצער כולם, חשיפת אימפריית הסמים הרוסית, בהנחה ההאשמות נגדה יוכחו, מהווה עוד נדבך במסכת העגומה. עד כאן סיפור על אהבה ואמונה וגם על אהבה נכזבת לעיתים.

נשיא ההתאחדות לשעבר, לאמין דיאק. עומד בראש שערוריית השחיתות החדשה(צילום: גטי אימגס)

בכתבה הזו בחרתי לשתף אתכם בכמה אירועים שבהם התאפשר לי לחוות, מצד הצופה-האוהד-העיתונאי כשהרקע של כולם הוא סמים. לא דו"ח אשמה כלשהו, אלא מקרים שבהם יצא לי להימצא לא הרחק מהזירה ולפעמים גם קרוב אליה.

הקשקושים של שיאן העולם

אולימפיאדת סיאול 1988. שיא העולם של לי אוונס האמריקני בריצת 400 מ' , 43.86, החזיק מעמד כבר 20 שנה מאז אולימפיאדת מכסיקו 1968. והנה, כחלוף שני עשורים, בן ארצו, בוץ' ריינולדס, רץ בתחרות בציריך את המרחק ב-43.29 ש' - שיפור מדהים של 57 מאיות השנייה. בתוך פחות מ-44 שניות, ריינולדס לקח את איכות הריצה 20 שנה קדימה.

כמעט כל מי שמגלה עניין באתלטיקה, נוטה לחשוד כשהשיא משתפר בצורה חותכת כל-כך. כך גם היה בקשר לריינולדס. ואז, אני מופיע כעיתונאי מארץ הספורט הכושלת, ישראל, ולוקח את ריינולדס לראיון קצר במגרש האימונים בסיאול. תיאור המרואין: ענק, בעל שרירים חטובים, לא אחד שתרצה לפגוש בפינה חשוכה. אני עם העט והנייר (מי חלם אז על מקלדת?), שואל את ריינולדס בדחילו ורחימו, איך הצליח לשפר את השיא בצורה דרסטית כל-כך. ריינולדס בנינוחות: "אני נמצא בכושר מצוין. זו לא המילה האחרונה שלי. אם אמשיך כך, ארד מתחת ל-43 שניות".

התחושה שלי בסוף השיחה הייתה שהדברים אותם אמר היו בולשיט מוחלט. לטעמי, הוא נעזר בעת השיא בסמים. ומה עשה הכוכב ריינולדס בגמר בסיאול? 43.93, מקום שני (אמנם לא רע) אחרי סטיב לואיס גם הוא מארה"ב, 43.87. זמן לא רב אחר-כך הושעה בגלל נטילת סמים. תאמינו לי, אני לא גאון.

בוץ' ריינולדס. היה בכושר טוב או שמא...?(צילום: gettyimages)

עדיין באצטדיון האולימפי בסיאול 1988. אחרי ריצות מינוריות במוקדמות וברבע הגמר, בן ג'ונסון מפציץ בגמר בניצחון ב-9.79 שניות, זמן מדהים לאותה תקופה. "מישהו פה לקח סמים", מזדרז קרל לואיס שהגיע שני (9.92 שניות) להאשים באזניי בן ג'ונסון. ברגעים ההם חשבנו שמדובר בבכיינות. הלו, כבר שנה לפני כן, באליפות העולם ברומא, הוא רץ 9.83, אז מה הפלא? יום לאחר מכן, ג'ונסון הקנדי (יליד ג'מייקה) המושפל, נזרק מסיאול כשהמעבדה חשפה את הסמים שלקח. בנוסף הוא גם הופשט מחוזי הפרסום שלו. הבכיין, לואיס, קיבל את מדלית הזהב.

בסיאול, לפני 27 שנה, הושגו לא מעט תוצאות שאינן ברות-השגה גם היום. המושלמות של ג'קי ג'וינר קרסי שצברה 7,291 נקודות בקרב-7 וגיסתה המנוחה פלורנס גריפית'-ג'וינר (21.34 שניות ב-200 מ', אחרי 10.54 שניות ב-100 מ'), נראתה חשודה ככל שחלפו השנים. פלורנס גריפית'-ג'וינר, נפטרה בגיל 39. עשור לאחר שהתחילה להשתפר בצורה יוצאת-דופן בהיותה בת 29. ואני עוד כיניתי אותה בעיתון: F-21.34 על משקל המטוסים החדשים של ארה"ב באותה תקופה.

הבעל המגונן של מריון ג'ונס

באולימפיאדת סידני 2000, מריון ג'ונס היפה והעוצמתית, הייתה מלכת הספרינטים. אחרי ניצחונה בגמר ה-100 מ', כמדומני, נכנסתי למסיבת העיתונאים עם האלופה האולימפית. בכניסה, קידם אותי אדם ענק-מימדים. נשאלתי מהיכן אני ובעיקר ועל מה אני מתכוון לשאול. מעולם לא קרה לי עד אז שתוחקרתי בצורה כזו. התברר כי הענק אינו אלא סי.ג'יי. האנטר, הודף הכדור ברזל ובעלה של האלופה האמריקאית. האנטר אגב בכלל לא השתתף באולימפיאדה ההיא מכיוון שהושעה על שימוש בסמים. מספר שנים אחרי שהורשעה בשימוש בסמים, נשלחה לחצי שנת מאסר והמדליות נשללו ממנה. הבנתי מדוע האנטר (שבינתיים התגרש ממריון) היה כל-כך מודאג.

סי.ג'יי האנטר ומריון ג'ונס. הבעל שמר על אשתו(צילום: gettyimages)

הכוכב היווני מזייף תאונת דרכים

אולימפיאדת אתונה 2004. מספר שנים עקבתי אחרי הצלחותיו הספורטיביות של קונסטנטינוס קנטריס היווני, שהיה משתתף רק פעם בשנה בתחרות העיקרית, אולימפיאדה (סידני) או אליפות העולם, ועולה על הפודיום הגבוה ביותר בריצה ל-200 מ'. עצם היעדרו מהתחרויות האחרות עורר חשד כי יש לו מה להסתיר. הייתי בין הרבים שסברו כך.

קנטריס. ההופעות המעטות שלו עוררו חשד(צילום: gettyimages)

היום בו סגן האלוף האולימפי שטף אותי

שנת 2003, ישראל. כל שיפור דרסטי מעורר חשד. התקשיתי אפילו להבין כיצד הצליח מייקל ג'ונסון מארה"ב, עם כישרונו המוכח, לשפר בצורה חדה כל-כך באולימפיאדת אטלנטה 1996 את שיא העולם של האיטלקי פייטרו מניאה, שוב ב-200 מ', 19.72 ש'. ג'ונסון חתך ב-1996 את השיא בחצי שנייה ל-19.32, והחליט לפרוש בגיל 29 מהריצה הזו, ולהסתפק ב-400 מ'. נכון שעוד לפני האולימפיאדה שיפר ל-19.68, אבל עדיין 19.32 נחשבה לתוצאה בלתי נתפסת.

פרדריקס. התפרץ עליי במסיבת עיתונאים(צילום: gettyimages)

סודות ממוסקבה

שנת 2015 בישראל. בשיחה עם אתלט ישראלי בכיר שמעתי את הדברים האלה: "לפני מספר שנים היינו במחנה אימונים במוסקבה עם נבחרת רוסיה. בודקים של רשות הסמים הגיעו לקיים בדיקת פתע. תוך דקות כול המלון התרוקן מהאתלטים הרוסיים. נשארנו רק אנחנו הישראלים". ואחרי סיפור כזה, מה יש עוד לומר?

אוסין בולט. בו אני לא חושד(צילום: גטי אימגס)