הרובע שלי בפריז כבר לא יהיה אותו דבר

היא עיר האורות והרומנטיקה, המקום הצעיר והליברלי ביותר באירופה. פריז ידועה תמיד בכינוייה החיוביים ובערך ה-"Joie de vivre" ("האושר לחיות") אותו היא מקדשת. עד כמה יישמרו כל אלה לאחר מתקפת הטרור? מוקדם לדעת. יובל מרינגר שחיה בפריז בשנתיים האחרונות כסטודנטית, מספרת בטור אישי על החיים היומיומיים ברובע האהוב עליה בעיר, רובע 11 המדמם

יובל מרינגרפורסם: 14.11.15 , 13:58

כשמנתחים את אירועי הטרור ביממה האחרונה בפריז, קשה שלא לחשוב על המיקום בו בחרו המחבלים להוציא את חלק מהתוכניות לפועל.

בית הקפה בו התרחש אחד הפיגועים. לא סתם מיקום(צילום: AFP)

הרובע ה-11 ידוע בתור הרובע הכי צעיר ומדליק בפריז. הרחוב הספציפי שנבחר, רו דה שרון (Rue de Charonne) הוא רחוב ראשי ברובע ומוקד בילויים. הוא מתחיל במטרו "פיליפ אוגוסט" (Philippe Auguste) כרחוב רגוע ומשפחתי שגובל ברובע ה-20, אך ככל שיורדים למטה וחוצים את מטרו "שרון" (Charonne) אפשר לראות את מתיחת הפנים שהרחוב עבר בשנים האחרונות.

מדובר ברחוב צעיר ובוהמי שמכיל אינסוף בוטיקים, חנויות קונספט, בתי קפה וברים, שם תמיד נוכל למצוא קבוצות סטודנטים וחברים שנפגשו לכוס יין באמצע היום או אחרי העבודה. כמו שניתן לנחש, בית הקפה בו התרחש הפיגוע נמצא בלב האזור הזה.

מדליקים נרות בפריז, שעות ספורות לאחר מתקפת הטרור(צילום: MCT)

מועדון הבטקלן (Bataclan), שנמצא לא רחוק מרו דה שרון על שדרת וולטיר (Boulevard voltaire), הוא כמעט אתר עלייה לרגל לחובבי מוזיקה בפריז. אמנים רבים וטובים הופיעו שם, על אף גודל החלל הקטן. לא אשכח איך נמחצתי שם ב-2013 בהופעה של הראפר האמריקאי טייגה. בהופעות הבאות כבר למדתי להשתמש ביציע ממנו ירה אחד המחבלים, על פי חלק מהעדויות.

ה-סמל של פריז, מגדל אייפל, לאחר אירועי הטרור מלא בכוחות ביטחון(צילום: AFP)

ברובע ה-11, הרחובות הראשיים שוקקים רוב שעות היממה ומלאים בצעירים מכל הסוגים (והדתות, חשוב לציין), כשהדבר העיקרי שמחבר בין כולם הוא ה-"Joie de vivre", האושר לחיות. אז מה יהיה עכשיו על הרחובות, כשהאושר נראה כמעט לא לגיטימי? שאלה טובה. תושבי האזור מסוגרים בבתיהם ולא ברור עד מתי העוצר יימשך, בין אם באופן רשמי או לא רשמי.

תרבות השבת בצהריים של פריזאים דומה מאד לזו התל אביבית. בתי הקפה ברו דה שרון ובסביבתו יימצאו בדרך כלל בתפוסה מלאה - מה שכבר לא יקרה בשבת הזו. אבל מה לגבי השבת שאחריה?

אם נחזור עשרה חודשים אחורה, לפיגועים במערכת העיתון "שארלי הבדו" ובסופר "היפר כשר", ניתן ללמוד שפריז יכולה לחזור לעצמה במהירות מסחררת. זה לא כל כך מפתיע, בהתחשב בעובדה שפריז נחשבת (בעיני הפרובינציה) כעיר שזזה במהירות אדירה. נכון - הייתה הפגנה שמילאה את הרחובות בצרפתים שדורשים את החירות שלהם בחזרה, אבל נכון לאז - זה הספיק להם.

הם לא ידעו, כנראה, שזאת הייתה מנת הפתיחה למשהו גדול הרבה יותר.