שינוי ביחסי המוחות: טכנולוגים מצטיינים עוזבים את צה"ל
דווקא כששדה הקרב המודרני הופך לטכנולוגי ומורכב, נחשפים ב"ידיעות אחרונות" היקפי בריחת המוחות מצה"ל - בעיקר לטובת המשכורות והתנאים של ההיי-טק. אובדן היתרון האנושי מאיים על עתידו של הצבא - והפתרון צריך להיות שינוי גישה ומעבר לחוזים אישיים לקצינים מצטיינים
המקרה של עידן אינו ייחודי: אחרי שכבר סוכם תקציב הביטחון, נדרש מבט מעמיק על בריחת המוחות, לאחר שניכר כי הקצינים האיכותיים – כלומר, אלו שהמפקדים סימנו כמי שהם מעוניינים שיישארו בצבא – בורחים בהמוניהם, ונוצר איום על היתרון האנושי שהיה מאז ומתמיד סוד כוחו של הצבא הישראלי. "איראן וישראל," אמר לאחרונה ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, "נמצאות במלחמה טכנולוגית — והאיראנים מצמצמים את הפערים." מנתוני אגף כוח האדם שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" עולה שבין 2011 2014-ל זינק מספר אנשי הקבע האיכותיים מהמערך הטכנולוגי שהשתחררו מצה"ל ביוזמתם, וכמעט הכפיל את עצמו: 2011-ב החליטו 13.2% מאנשי הקבע הראשוניים – כלומר, קצינים עד דרגת סרן ונגדים עד דרגת רב-סמל – במערך הטכנולוגי לא להאריך את שירות הקבע; ארבע שנים מאוחר יותר, ב,2015- עלה מספר זה .34.4%-ל מדובר בכוח האדם האיכותי ביותר בצבא, שאנשיו משרתים ביחידות הטכנולוגיות במודיעין, ,8200-ב בחיל התקשוב ובממר"ם לעלייה במספר הפורשים. במערך הלוחם, לעומת זאת, מכמת העלייה בשיעור המשתחררים אחרי קבע ראשוני דווקא נבלמה, ובשנה האחרונה אף נרשמה ירידה מ-37.7% ל-34.4%.
הדו"ח הזה משקף לא פחות מפצצה אסטרטגית המתקתקת בתוך צה"ל, ומלמד כי הצבא הופך לבינוני, לפחות מבחינת כוח האדם. לאור העובדה שהמלחמה הבאה תוכרע בשדה הקרב הטכנולוגי לא פחות מאשר בשדה הקרב הפיזי, משמעות הדו"ח צריכה להדאיג כל אזרח בישראל. "אנחנו נמצאים באחת הנקודות הקשות," מודה תת-אלוף מיכל בן-מובחר, ראש חטיבת הסגל באכ"א שפורשת בימים אלה מצה"ל. "לא מדובר באנשי קבע רגילים שהשתחררו. הנתונים האלה מדברים רק על אנשי הקבע שהוגדרו 'איכותיים' ושמפקדיהם ביקשו שהם יישארו בשירות."
הסיבה העיקרית לפרישה ההמונית היא תנאי השירות והשכר בהשוואה למגזר הפרטי, שבו קיימות משכורות מפתות ואפשרויות קידום רבות. כך למשל סרן ברק (24), מפתח מערכות מידע מבצעיות במצפ"ן, ששכרו החודשי נע סביב 8,500 שקל ברוטו, משתחרר בעוד חודשיים – לאחר שעשה את התואר הראשון במדעי המחשב כבר בגיל ,14 וכעת הוא לומד לתואר שני במנהל עסקים ומערכות מידע. "אשתי בוגרת מסלול זהה לשלי, מבחינת לימודים ושירות צבאי. והיא השתחררה מקבע לפני שנה וחצי ומרוויחה פי 3 יותר ממני", הוא מספר. "היא המממנת בבית, והיא מסיימת לעבוד מדי יום בשעה חמש, בלי סופי שבוע, בלי תורנויות לילה ובלי הקפצות. את קורס הקצינים הטכנולוגיים סיימנו 50 בוגרים, ומהם נשארו היום בקבע רק שניים."
מגמת העלייה בפרישות נמשכת שנים, ולא נעשה דבר כדי לעצור אותה. בשנים הקרובות יחידות אמ"ן יירדו דרומה לבסיסם החדש, מה שיקשה עוד יותר על מפקד 8200 לשכנע קצינים צעירים להישאר עם משכורת של 7,500 שקל בחודש ונסיעות ארוכות ברכבת – וסקרים מלמדים שמחצית מן המשרתים כיום אכן אינם מתכוונים להיות שותפים למעבר, ומעדיפים לצאת לאזרחות.
כשזה המצב, מתקבל הרושם שאין מנוס אלא לשנות את צורת החשיבה. בעידן הסייבר, צה"ל אינו יכול להסתפק בטובים או אפילו בטובים מאוד – דרושים לו המצוינים, ואלה בורחים בהמוניהם. ההתפתחות הטכנולוגית יצרה מצוקה אמיתית של כוח אדם איכותי, משום שהצרכים גדלו לא רק בסייבר, אלא בכל מערכי הצבא – וכיום גם פיקוד על טנק מרכבה סימן 4 מתוחכם זו עבודה לטכנולוג, ולא למי שהכשרתו היא כלוחם בלבד. לכן, כדי להילחם בתופעה של בריחת המוחות מהמקצועות הטכנולוגיים, צה"ל צריך לעבור למודל אחר של ניהול שכר ולהציע לאותם טכנולוגים מצטיינים חוזים אישיים – שגם אם לא ישתוו לאלו שקיימים באזרחות, לפחות יכבדו את המשרתים.
ההערכה היא כי כדי לבלום את המגמה, יסתפקו באמ"ן ובאגף התקשוב גם בפחות ממאה גאונים, ומתוך תקציב ביטחון שעומד על 60 מיליארד שקל אפשר בהחלט למצוא את מקורות המימון לתגמול עבורם.
ייתכן שהחשש של הרמטכ"ל איזנקוט הוא ממצב שבו חוזים אישיים כאלו ישברו את מודל השכר הקיים כיום בצבא, וכך ייצר אפליה נגד משרתים אחרים – אולם ספק אם ישנה אפשרות אחרת. המילה "ציונות" בלבד כבר אינה מספיקה כדי להשאיר בצבא קצינים שצריכים לשלם שכר דירה ומשכנתה, ומביטים על הבניינים מעבר לכביש, בהרצליה פיתוח, שבהם מציעים שכר כפול ותנאים טובים יותר.
שר האוצר כחלון תומך במהלך, ומציע לצה"ל לאמץ אותו בהקדם לפני המעבר דרומה – אבל גם ממנו ובעיקר מראש הממשלה נדרשת מעורבות ברמה הלאומית, שתאפשר תשתית ראויה לקליטה בדרום של הטכנולוגים המצטיינים. כי טרור הסכינים הפלסטיני אולי גובה חיים כיום, אבל בריחת המוחות בחזית הטכנולוגית היא איום אסטרטגי לקיומה של מדינת ישראל.