רמבו עיראקי, מטיף סורי. הגיבורים נגד דאעש
הם קרי מזג, אכזריים והולכים בביטחון בשדות הקטל בין ההריסות, אש הצלפים ופיצוצי המטוסים והטנקים. "רמבו העיראקי", "המטיף הסורי" ו"הנמר של אסד" - אלה הגיבורים המקומיים של מלחמות האזרחים בסוריה ובעיראק
"רמבו " שיעי, חכם הלכה לוחם סוני, ו"נמר" עלווי - כולם הפכו לאגדה בחייהם. הם קרי מזג, אכזריים, חסרי רחמים כלפי אויביהם, אינם יודעים פחד ומהלכים בביטחון בשדות הקטל בין ההריסות, אש הצלפים ופיצוצי המטוסים והטנקים. הגיבורים המקומיים של מלחמות האזרחים בסוריה ובעיראק נחשבים ללא ספק במערב לפושעי מלחמה. בשטחי הקרבות שבין בגדד לדמשק אין הכרעה והייאוש והמוות מעוררים את הצורך האנושי בגיבור המושיע. להלן שלוש דוגמאות לגיבורים שצצו בתקופה האחרונה באזורי הקרבות בשתי המדינות. שלושתם נלחמים נגד "המדינה האיסלאמית" (דאעש). האם הם גיבורים או פושעים?
"רמבו העיראקי" אימת דאעש
אבו עזראיל, בן 40, "מלאך המוות" השיעי השולח את לוחמי דאעש לעולם הבא, הוא איוב פאלח חסן אל-רביעי, נהג מונית מבגדד, נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא הצטרף לפני כשנה ל"חשד א-שעבי" (הריכוז העממי), כוח סיוע שיעי הנלווה לצבא העיראקי במלחמתו נגד דאעש בעיראק. אבו עזראיל הפך לאייקון בזכות אומץ לבו בקרבות רבים שניהל נגד דאעש בזירות שונות ובזכות הופעתו המפחידה. הוא אדם גדול ושרירי המתאמן באופן קבוע בחדר כושר (וכנראה נוטל סטרואידים) ומכונה "רמבו העיראקי". הוא קירח, עוטה זקן שחור, לובש מדי צבא וגופו מעוטר בקעקועים של גרזנים, סכינים ורובים. הוא מרבה להזכיר בראיונות את קדושי השיעה - האימאם עלי (בן דודו של הנביא מוחמד) ובנו חוסיין "אבי השהידים". הוא מלגלג על דאעש ועל קטאר שלטענתו תומכת בארגון הטרור הסוני. לטענתו, הוא נלחם למען כל העיראקים ומזמין את כולם, גם את הסונים, להצטרף למלחמה נגד "הרשעים".
כשהוא מהלך בבגדד, הצעירים מבקשים לעשות צילום סלפי איתו או סרטון וידאו שבו הוא אומר "אלא טחין". ברחבי הבירה העיראקית מחלקים מדבקות למכוניות עם האמרה "אלא טחין", אבו עזראיל מופיע על הדפסים של חולצות לילדים, ויש אפילו משחק וידאו תלת-ממדי ואף אפליקציה לסמרטפון שבה המשימה של אבו עזראיל היא להפוך את דאעש לקמח.
למרות שהוא מרבה לחייך, ההומור השחור שלו עובר את גבול הטעם הטוב. בדף המעריצים שלו בפייסבוק, המכיל יותר מ-300 אלף לייקים מהעולם השיעי, פורסם לאחרונה סרטון שבו הוא תולה איש דאעש לאחר ששרף אותו, ומספר שהוא מתכוון להכין ממנו שווארמה. אין ספק כי דאעש יצר מפלצת הדומה לו בצד השיעי. לחובבי האקשן הוא יזכיר דמויות מוכרות מהסרטים "רמבו", "הבלתי נשכחים", "מהיר ועצבני" ועוד, אך יש לזכור כי אין מדובר בסרט.
זהראן עלוש - המטיף עם הכריזמה השקטה
הוא בן 44, קר ואכזרי, חכם ומשכיל. הוא ההיפך הגמור מאבו עזראיל באישיות ובאידיאולוגיה. מבחינה דתית הוא נמצא בצד השני של הקשת האיסלאמית, הסלפיה (תנועת "האיסלאם המקורי של המייסדים") שהיא אידיאולוגיה מוסלמית סונית קיצונית. לפי הסלפיה, השיעה והדת העלווית הן כפירה. זהראן עלוש מקפיד על חזות דתית, אך נוהג ללבוש מדי צבא. הוא בעל שפם מעוצב וזקן קצר ודיבורו רהוט. הוא שומר תמיד על איפוק וקור רוח. הוא אינו שרירי ואינו נושא נשק כי הוא בטבעו מורה ומטיף.
עלוש נולד למשפחה של אנשי דת, אביו היה שייח ידוע בדומא שבפרברי דמשק. הוא רכש את השכלתו הדתית באוניברסיטת דמשק, והמשיך את לימודיו בסעודיה, שם למד שריעה (הלכה מוסלמית) ברמה גבוהה בעיר אל-מדינה, שבה קבור הנביא מוחמד.
עלוש נעצר בשל הפצת תעמולה סלפית בסוריה, והמשטר הסורי עשה טעות גדולה כששחרר אותו בראשית ההתקוממות העממית ב-2011. אז עדיין קיוו השלטונות להרגיע את "האביב הערבי" שפרץ בסוריה. למרות חזותו המשכילה, הוכיח עלוש יכולות מרשימות כמפקד צבאי בשטח ומצא את הנוסחה לניצחון נגד כוחות הצבא הסורי - איחוד פלגים איסלאמיים רבים תחת הנהגתו.
עלוש מצטיין בצד הארגוני והוא מקפיד על הפן החינוכי והתעמולתי בקרב לוחמיו. הוא מצטיין במציאת פשרות ובחתימת הסכמים - אפילו עם פלגים איסלאמיים קיצוניים הרבה יותר, כמו ההסכם שיתוף הפעולה שחתם עם ג'בהת א-נוסרה (חזית הסיוע), השלוחה של אל-קאעידה בסוריה. בריתות אלה הן שהביאו לניצחונות המרשימים של המורדים בשנה האחרונה בדרעא ובאידליב.
עלוש אף הצליח לייצר ברית טקטית בין א-נוסרה לבין שרידי "צבא סוריה החופשית" החילוניים. הוא לא נרתע מלמתוח ביקורת על אנשיו בפרברי דמשק ולהאשימם בשחיתות. בחודש האחרון, למשל, הוא האשים אנשי דת בצבירת מזון בשעה שהאוכלוסייה הסורית סובלת מרעב, ודרש לחלק את המזון. הוא סולח למתחריו המנסים לפגוע במעמדו על מנת לשמור על הברית שיצר בין הכוחות האיסלאמיים. הכול - ביקורת וסלחנות, בריתות ואיחוד כוחות למען המטרה העליונה - הפלת משטרו של אסד ויצירת מדינת הלכה סונית.
כעת שולט עלוש על רוב פרברי דמשק המזרחיים ועל כוח של כמה עשרות אלפי לוחמים. הוא נלחם בשתי זירות - נגד המשטר ונגד דאעש. בשנה האחרונה יזם הוצאה להורג של שבויי דאעש כנקמה על חיסול אנשי ארגונו. המוציאיםי להורג מטעמו לבשו כתום ואילו הנידונים למוות לבשו שחור.
יש להניח כי את רוב המימון לארגונו מקבל עלוש מסעודיה, המחשיבה את ארגונו כ"איסלאם מתון". הקמפיין הצבאי הרוסי בסוריה תפס את עלוש כשהוא קרוב יותר מתמיד לכיבוש דמשק. כיבוש הבירה ישפיע ללא ספק על עתיד מלחמת האזרחים בסוריה.
"הנמר" של אסד - החייל מספר אחת בצבא הסורי
סוהיל אל-חסן מכונה "אל-נמר" (הנמר). הוא בקרוב בן חמישים ומשרת כקצין בצבא סוריה ונוטל חלק בכוחות ההגנה האווירית, בקומנדו הסורי ובצנחנים ונחשב לאיש למשימות הקשות של הצבא ולחייל מצטיין ועלווי נאמן ביותר למשטרו של בשאר אסד. אל-חסן נשבע שלא ישוב לאשתו ולבנו הקטן עד שלא ינצח או יהפוך ל"שהיד". הצלחותיו עיכבו ללא ספק את נסיגתו של הצבא הסורי וההגנה על מרכזי הערים שנותרו עדיין בשליטת המשטר - חלב דמשק וחומס. הוא הפך לגיבורם של בני העדה העלווית כי מנע מג'בהת א-נוסרה את כיבוש לטקייה, לב ליבה של העדה. בעיר חמאת הצליח בשנה שעברה "אל-נמר" להסיג את לוחמי א-נוסרה עם הצטרפותו לקרבות.
באחרונה ירד קרנו של אל-נמר מסיבות שונות. הוא נראה שעון על מקל, כנראה בעקבות פציעה, ומצלמה תיעדה אותו מבקש תגבורת דחופה לכוחותיו מהנשיא אסד, סימן למצוקה קשה של הצבא הסורי. כיבוש מחוז אדליב בשלמותו על ידי הקואליציה של המורדים מוכיח כי אפילו "הנמר של אסד" אינו יכול עוד להציל את הצבא הסורי השחוק אחרי ארבע שנות לחימה רצופות. ההתערבות הרוסית הישירה בסוריה הגיעה בעקבות מצוקה זו.
"הנמר של אסד" נמצא כל העת בתנועה בין הזירות השונות. הוא נמצא בחוד החנית של המערכה נגד המורדים הסלפים של עלוש בהגנה על הבירה דמשק, והוא גם נלחם נגד א-נוסרה ודאעש בצפון. מתנגדיו טוענים כי אכזריותו אינה יודעת גבול, שהוא הגה את הרעיון של השלכת חביות נפץ ממטוסים על אזרחים ושחייליו משתחווים לו כאילו הוא אחד הקדושים של הדת העלווית.
מבחינתו של אל-חסן, הוא מגן על סוריה מכוחות אפלים שאינם מייצגים את האיסלאם או את המחאה נגד השלטון, אלא קנוניה של סעודיה ומדינות המפרץ להפיל את המשטר הסורי. אין לדידו איסלאמיסטים "מתונים" ו"קיצוניים", אלא מטורפים שרוצים להפוך את סוריה לנסיכות איסלאמית ומרכז טרור עולמי. על כן, הג'יהאדיסטים אינם זכאים להתייחסות כבני אדם ואין לגלות רחמים כלפיהם.
בשעה שדאעש מאיים על כולם בסוריה ובעיראק, ואין רואים את תוצאות ההפצצות של הרוסים והאמריקנים באופק, ייתכן שרק הגיבורים המקומיים יכולים להושיע - אם לא בפועל אז לפחות מבחינה מורלית.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
