למה סביבון? ובכן, לא סתם משחק
הסביבון נושא מטען ערכי, והוא מייצג אמירה. קשה לייחס אותו רק לצורך קמאי טבוע למשחק. בדרשה שמקורה בחוץ לארץ מבואר שהאותיות עצמן אינן ראשי-תיבות, אלא מלכתחילה חרוטות על הסביבון האותיות נ', ג', ש', ה' היוצרות את המילה "משיח", בגימטריה. ורומזות לגאולה
עוד משחק?
המשחק קדם לתרבות. בעלי החיים, למשל, לא המתינו לאדם עד שיבוא וילמד אותם לשחק. אפשר להסתכל בגורי כלבים ולראות אותם בשעת משחק, ולזהות את צהלת המפגש, את התפקידים, את העמדת הפנים, ואת העונג וההנאה. כך שהמשחק נראה במבט ראשון כצורך ביולוגי, הרבה יותר מאשר הוא שייך לרובד גבוה ואנושי (על פי יוהאן הויזינגה, האדם המשחק).
כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד שלנו. היכנסו
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
האם הסביבון הוא רק עוד משחק? סוג של שעשוע הלובש ופושט צורה? מסתבר שלמרות המכנה המשותף הרחב הזה, כל משחק מבקש להתייחס למציאות ולשקף משהו מתוכה. מה משקף הסביבון?
סמלי הסביבון
לפני כמה שנים, כאשר משפחתנו שהתה בחוץ לארץ, במסגרת של שליחות חינוכית באחת ממדינות אירופה, ילדינו חזרו יום אחד מן הגן משועשעים מן הטעות שמצאו בסביבונים שבגן. נדפס עליהם בטעות "נס גדול היה שם" ולא "נס גדול היה פה". הסברנו, כמובן, שהסביבון תקין ובאמת הנס היה "שם", בארץ ישראל.
עוד חנוכה בערוץ היהדות :
- אז אגמור בשיר מזמור: העולם מסכם חנוכה ויראלי
- הנר השמיני עם קובי פרץ: "מי שלא מאמין בנסים, חי בבעיה גדולה"
- אוצר בגומחה: החנוכייה הוחבאה בשואה - ושבה לידיים יהודיות
הדיון הקצרצר הזה הוליד מחשבות על הסביבון, זאת לא מעט בשל היותו סמל מרכזי בהוויי החנוכה של כולנו. כשבסופו של דבר, על אף שמדובר במשחק, בסביבון קשה לטעות הוא נושא מטען ערכי והוא מייצג אמירה. קשה לייחס אותו רק לצורך קמאי טבוע לשחק ולהותירו במגרש הזה. על הסביבון מוטבעות אותיות הרומזות סוד ומשדרות שאנחנו אמנם משחקים, אבל המשחק נושא עמו מטען עתיק. הסביבון בוודאי משתמש במוטיב משחקי, אך עושה בו שימוש רעיוני. מהו אותו רעיון?
נ', ג', ה', פ'
בספרי המנהגים מובאים רק הסברים ראשוניים על הסביבון. רובם מתייחסים לאותיות שחרוטות עליו, ומשמעותן: הצבעה על הנס ("נס גדול היה פה", ולחילופין "שם"). להסבר פשוט זה מדובר בראשי תיבות בלבד. אך בדרשה שמקורה בחוץ לארץ מבואר שהאותיות עצמן אינן ראשי-תיבות, אלא מלכתחילה חרוטות על הסביבון האותיות נ', ג', ש', ה'. אותיות אלו יוצרות את המילה "משיח", בגימטריה. ורומזות לגאולה: גאולת חנוכה שהייתה, והציפייה לגאולה העתידה.
לפי ההסברים הללו מתברר שהסביבון בארץ נסוב על הנס הגדול שהיה פה (כראשי התיבות), והוא מסתובב בתחושת ניצחון. בעוד שהסביבון של חוץ לארץ אינו מצביע על מיקום, והוא ממתין עדיין לגאולה.
צורת הסביבון
מה לגבי צורתו של הסביבון ואופי המשחק בו? כמדומני שתנועתו של הסביבון על צירו מצטרפת למיצג הכללי. עובדה היא שמשחק הסביבון גורם לנו לשבת ולהתמקד ואף לבהות בסיבובים של הסביבון עד למעידתו, עד להתמעטות הסיבובים ונפילתו על צדו.
הסיבובים מרתקים את המבט, והסביבון עצמו נע סביב עצמו במעגלים מהירים. הסחרורים הללו מזכירים לנו שיש ציר מרכזי ויש מה שמסתובב סביבו. ריכוז המבט מבהיר שהנס מתחולל שם. הוא קורא לנו לרכז את המבט ולמצוא את הגורם המאחד את כלל התופעות.
הנמשל האנושי
ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, שחי במאה הי"ח בפולין והיה מגדולי החסידות, מתייחס למנהג הסביבון כאל תורה וחובה ממש. והוא כותב שיש להקפיד לסובב דווקא סביבון העשוי מעץ, "כי האדם עץ השדה", ובזה שולח אותנו ר' צבי אלימלך לעיין בנמשל האנושי אליו רומז הסביבון:
"להורות שהמלכיות הללו המרומזין בתיבת גשנ"ה כנ"ל המנגדים בפירודם בקצוות, הנה כולם סובבים על המרכז נקודה האמצעית ישראל המאחדים הקצוות, על כן הקצוות סובבים על המרכז, וכולם יתבטלו אל המרכז, ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הוי"ה" ("בני יששכר", מאמרי חודש כסלו, הערות).
מפירושו ניתן להפיק לקח נוסף: בשיא סיבובו, לא ניכר עוביו של הסביבון, והוא מתלכד לכדי נקודה. רק כשהוא נופל, ניכרת פתאום צורתו: מרכז ושוליים. כך למעשה רומז הסביבון להתאחדות העתידה של העולם. את קצוות העולם מייצגים האותיות שעל הסביבון המלוקטות מקצווי הא"ב. כשהשוליים יתבטלו, יהיה כל העולם מאוחד.
כך קורא לנו הסביבון לברר את המשותף לבני האדם, זה המתגלה בסיבוב המשותף שלנו, העומד בבסיס הקיום. הוא קורא לביטול השוני שבקצוות, הוא משווע לקירוב רחוקים ולבניית גשרים. ואף שבאחדות זו יש סיכון של נפילה, עדיין ברור שהשאיפה היא זו, המוצגת בשיא מהירותו של הסביבון.
אנו למדים שהסביבון הוא חידה עלומה, שהנוסחה למימוש חזונו היא בריקוד העדין שבין חיבור, ובין גילוי השוני. ואולי גם בין יהודי ארץ ישראל והתפוצות, ובין תחושת הניצחון והגאווה - לתחושת הכמיהה והתפילה והענווה.
