מה כולל מתווה הגז שאישר נתניהו?
לאחר כשנה של דיונים, שימוע ציבורי, הפגנות ברחבי הארץ, וכ-10 דיונים בוועדת הכלכלה, אישר נתניהו סופית את מתווה הגז הממשלתי. רגע לפני שבית המשפט יתחיל לדון בעתירות שהוגשו נגד ההליך, לפניכם העקרונות המרכזיים של המתווה וגם: באילו עניינים צודקים המתנגדים?
ראש הממשלה בנימין נתניהו חתם היום (ה') על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, ובכך אישר סופית את מתווה הגז הממשלתי. מבדיקת "כלכליסט" עולה שמתווה הגז הממשלתי נותר זהה לזה שאושר בכנסת בספטמבר האחרון ברוב של 59 תומכים מול 51 מתנגדים.
החתימה הגיעה לאחר כשנה של דיונים, שימוע ציבורי, הפגנות ברחבי הארץ, וקרוב לעשרה דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, שרק ביום שלישי המליצה שלא לחתום על מתווה הגז. הוועדה טענה כי "לעניות דעתנו, יש לבטל לאלתר את המתווה ולפעול בדרך המלך, שמשמעותה היא נקיטת הליך סדור לפי חוק ההגבלים העסקיים או חקיקה". עם זאת, נתניהו איננו מחויב על פי חוק לקבל את המלצת ועדת הכלכלה.
אסדה במאגר לווייתן(צילום: אלבטרוס צילומי אוויר)
עם החתימה, יעבור הדיון במתווה הגז הממשלתי לפסים משפטיים עם הגשת שלל עתירות לבג"ץ מטעם מפלגת המחנה הציוני, ארגונים חוץ־פרלמנטריים וארגוני חברה. הדיון הראשון בעתירות עשוי להתקיים בתחילת פברואר.
בג"ץ צפוי לדון בשאלת חוקיותה של פסקת היציבות, בה מבטיחה הממשלה חסינות של עשור משינויי חקיקה ממשלתיים רגולטוריים. נושא נוסף שצפוי לעלות הוא הנימוק לאכיפת הממונה על הגבלים עסקיים בטיעונים מדיניים־ביטחוניים בהפעלת סעיף 52.
מה אומר מתווה הגז?
מכירת מאגר תמר והמאגרים הקטנים: במסגרת המתווה שגובש, החברות שבשליטת יצחק תשובה, דלק קידוחים ואבנר, ימכרו את חלקן במאגר "תמר" ובמאגרים הקטנים "כריש" ו"תנין", ויאפשרו לחברות חדשות להיכנס בנעליהן. חברת נובל אנרג'י האמריקנית, שמופקדת על החלק הטכני של הפקת הגז, תמכור 11% ממניותיה ב"תמר" ותחזיק רק 25% ממנו (במקום 36% כיום).
אלא שהדרישה מדלק למכור את אחזקותיה בתמר, לבו של המתווה, היא חסרת השפעה משום שלדלק ניתנות שש שנים לביצוע המכירה ומכיוון ששותפתה הבכירה נובל אנרג'י תמשיך להחזיק גם בתמר וגם בלווייתן.
כמו כן, האטרקטיביות של המאגרים הקטנים כריש ותנין היא ככל הנראה נמוכה והפיתוח שלהם לא יהיה מוקדם מזה של לווייתן ב־2020.
מועד לפיתוח לוויתן: במתווה נקבע כי מאגר לווייתן יפותח עד אוגוסט 2019. מתווה הגז אמור לספק פתרון לבעיית הקיפאון בפיתוח מאגר ליוויתן, 5.5 שנים לאחר גילויו, ובעיית התלות במאגר תמר. עם זאת, אין בו הבטחה מעשית מצד חברות הגז לפיתוח מהיר של מאגר לווייתן. טכנית, גם אם המתווה יאושר הגז מלווייתן עשוי להישאר באדמה עוד שנים ארוכות.
אין פיקוח על מחירי הגז: המתווה אינו קובע פיקוח מחירים על ידי ממשלת ישראל. במתווה החליטה המדינה כי לא יהיה פיקוח על מחירי הגז, וזאת כדי להימנע מפגיעה בחוזי הגז שנחתמו כבר. עם זאת נקבע כי המדינה תגביל את מחיר הגז בחוזים שייחתמו עד שייכנס שחקן חדש למאגרי תנין וכריש.
עבור מרבית הלקוחות, מחיר הגז שמקורו בתמר יישאר המחיר המונופוליסטי שכולל את ההצמדה כלפי מעלה לחברת החשמל, שרוכשת קרוב למחצית הגז מתמר.
אמת ושקר במתווה הגז
לקראת אישור המתווה, ניתח "כלכליסט" כמה מהמחלוקות המרכזיות סביב המתווה, והטענות שנשמעו בעד ונגד המתווה.
מחיר הגז: המתנגדים למתווה טוענים, כי מחיר הגז בישראל גבוה מדי, בעוד שהתומכים טוענים כי בעולם הגז הרבה יותר יקר.
מחיר הגז הוא לרוב עניין מקומי מאוד בשל עלויות ההובלה שלו. במדינות שבהן יש עודף של היצע, מחיר הגז נמוך מאוד. בארה"ב, למשל, מחיר הגז נמוך במיוחד ועומד כיום על 2.1 דולר ליחידת אנרגיה (MMBTU). באוסטרליה הוא עומד על קצת פחות מ־3 דולר ליחידת אנרגיה. מנגד, במדינות שהן יבואניות גז המחיר גבוה יותר כמו מרבית המדינות במערב אירופה, המחיר גבוה יותר.
קשה להשוות: מחיר הגז הממוצע בישראל הוא 5.4 דולר ליחידת אנרגיה וצפוי לעלות לכ־6 דולר עד 2020. מדובר במחיר שקרוב למחירים שמשלמות מדינות המערב על גז מיובא אך ההשוואה אליהן פחות רלוונטית. המחיר גבוה משמעותית מזה של יצואניות גז כמו ארה"ב ואוסטרליה. יחד עם זאת יש באירופה גם יצואניות גז שבהן המחיר דומה לזה של ישראל או גבוה ממנו.
פיתוח המאגרים: המתנגדים למתווה טוענים, היא הוא לא מבטיח את פיתוח לווייתן. המפעילה של לווייתן, נובל אנרג'י, הבהירה יותר מפעם אחת שפיתוח המאגר ייעשה רק אחרי שייחתמו הסכמי עוגן עבור לווייתן.
המתווה לא פותר את ניגוד העניינים הנובע מכך שנובל אנרג'י מחזיקה בבעלות גם על מאגר תמר וגם על מאגר לווייתן, ולכן אישורו עלול לעכב את פיתוח לווייתן, שכן לנובל אנרג'י אין אינטרס להתחרות בעצמה. במובן הזה, דווקא המתווה במתכונתו הנוכחית הוא שעלול להשאיר את הגז מלווייתן באדמה. הכל תלוי בחוזים שנובל אנרג'י תחתום או לא תחתום עליהם.
למעשה, תומכי המתווה מנפנפים בפיתוח לווייתן בתור הגזר שחברות הגז נותנות למדינה. בפועל, לפי המתווה דואופול הגז ייהנה בעיקר ממניעת פיקוח מחירים על הגז מתמר ומחופש פעולה לגבי הקצב של פיתוח לווייתן.
המתווה אמנם כולל סנקציות מסויימות שאמורות לזרז את פיתוח לווייתן, אך הן אינן אפקטיביות. כך למשל נובל אנרג'י נדרשת להזמין ציוד לפיתוח בעלות של 1.5 מיליארד דולר עד 2017, אך החברה יכולה להזמין את הציוד גם למועד אספקה של עוד עשר שנים ולשלם את הסכום רק עם הגעתו.
המתנגדים צודקים: נובל אנרג'י הבהירה כבר שהיא תחליט סופית אם להשקיע בפיתוח לווייתן רק לאחר שיאושר המתווה, בהתאם לחוזים שעליהם היא תחתום. לכן נכון להיום המתווה לא מבטיח את פיתוח המאגר.
נטל המס: התומכים במתווה טוענים, כי חלקה של המדינה בהכנסות הגז הוא 60% והציבור שותף גם ליתר, בעוד שלטענת המתנגדים שיעור המס על מאגר תמר הוא 15% בלבד.
ההכנסות של המדינה מתמר יתבססו על שלושה חלקים — תמלוגים, מס חברות של השותפויות הישראליות בתמר והיטל ששינסקי. התמלוגים שישולמו למדינה הם 12.5% מההכנסות "על פי הבאר". כלומר, לאחר הוצאות מסוימות. בפועל מדובר ב־11.5%–12%. כיוון שהיו עלויות פיתוח ויש עלויות הפעלה, התמלוגים האלה מהווים מעל ל־15% מרווחי הפרויקט.
השותפות בתמר צפויות לשלם את היטל ששינסקי רק מ־2020, כאשר הוא יגיע לשיעורו המרבי ב־2022, אז השותפות צפויות לשלם למדינה כ־900 מיליון דולר בשנה — סכום שיהווה כשליש מההכנסות ברוטו של תמר. שיעור היטל זה צפוי להימשך עד שייגמר הגז במאגר, בסביבות 2040.
הרכיב השלישי הוא מס חברות, ובו אכן יש הטבות מהותיות לשותפות בתמר במסגרת פחת מואץ מאוד של ההשקעה והטבות נוספות שנובעות מכך שמרבית המחזיקות במאגרים הן שותפויות ולא חברות (מה שמביא לכך שתשלום המס למדינה מוטל על המשקיעים ולא על השותפות).
התומכים צודקים: הטענה ל־60% אמנם מוגזמת, אך שקלול שלושת הרכיבים מראה שנטל המס על לווייתן יעמוד על כ־50% מערך הפרויקט. נטל המס בתמר יהיה נמוך יותר ויעמוד על כ־45%, כיוון שהשותפויות המחזיקות בתמר קיבלו הקלות מסוימות מוועדת ששינסקי. זה בכל מקרה הרבה יותר מ־15%.
בהכנת הכתבה השתתף יאיר חסון
לפנייה לכתב/ת 
מאגר תמר
צילום: "אלבטרוס"
מומלצים
