שותפות האינטרסים של ארדואן ונתניהו
הסכם בין טורקיה לישראל עדיין אין, שיתוף פעולה הצהרתי דווקא יש: הנשיא הטורקי צריך זאת כקלף מול רוסיה, נתניהו ישתמש בכך בבג"ץ על מתווה הגז. טורקיה דורשת שייצוא הגז הישראלי לאירופה יעבור דרכה. מה הסיכונים בכך?
נרמול היחסים המדיניים עם טורקיה הוא לכל הדעות דבר רצוי. גם הנכונות הטורקית לייבא גז מישראל היא התפתחות חיובית. לכן פריצת הדרך במשא ומתן המתנהל כבר יותר מחמש שנים בין ישראל לטורקיה שעליה הכריז אמש "גורם ישראלי", ואותה אישרה בהמשך גורמים טורקים, היא בשורה טובה. אלא נראה שהשמחה מוקדמת ובוודאי שהיא מוגזמת - וההודעה על ההתקרבות הזה נעשתה ככל הנראה עקב שותפות האינטרסים של נתניהו וארדואן.
השמחה מוגזמת, מפני שאין עדיין הסכם על נרמול היחסים בין ישראל לטורקיה. טורקיה עדיין דורשת שישראל תסיר את הסגר הימי מעל עזה, סגר שאותה מכנה נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן "מצור". ישראל טוענת ובצדק שאין שום מצור על עזה ולפי שעה לא נראה שראש הממשלה או שר הביטחון אפילו שוקלים להסיר את הסגר הימי. מהלך כזה יאפשר לזרוע הצבאית של חמאס לקבל נשק לא רק מאיראן אלה גם מלוב וממקומות אחרים.
בכל מקרה ארדואן אמר השבוע בפומבי כי לא יסכים לנרמל את היחסים עם ישראל עד שלא תסיר את המצור מעל עזה ואיש לא שמע אותו, וגם לא מישהו מוסמך מטעמו, יורד מהסולם הגבוה הזה. הוויתור הטורקי היחיד עד כה הוא היענות עקרונית לדרישה הישראלית למנוע מבכיר חמאס סאלח אל-עארורי, לפעול משטחה של טורקיה. ההיענות העקרונית הזאת נמסרה מפי "גורם ישראלי" שמנהל את המשא ומתן עם מנכ"ל משרד החוץ הטורקי, אבל הטורקים עדיין לא הודיעו על כך רשמית, אלא להפך - הם מסרו כי עדיין אין הסכם.
"אלוהים והשטן נמצאים בפרטים הקטנים" אומר הפתגם האנגלי, ולכן כשמביטים גם על מה שדובר בנוגע לייצוא הגז העתידי מישראל לטורקיה מוצאים לפחות שני מוקשים רציניים. האחד הוא הדרישה הטורקית שכל ייצוא הגז של ישראל לאירופה, או לפחות חלק גדול ממנו, יעבור דרך טורקיה. כלומר יוקם צינור מאסדות הגז הישראליות לטורקיה, ומטורקיה יועבר הגז למדינות הבלקן.
הסדר כזה, אם ייחתם, הוא מסוכן ביותר לישראל ולייצוא הגז כי הוא מאפשר לטורקים להחזיק את היד על הברז ולקבוע אם ישראל תוכל לייצא גז לאירופה, ובאיזו כמות. אנחנו הרי מכירים את אופיו הרתחני והלא צפוי של ארדואן, ולאפשר לשליט הטורקי ללחוץ עלינו לכשירצה באמצעות מנוף הגז תהיה איוולת מדינית וכלכלית, ואולי גם ביטחונית.
בנוסף, ישראל כבר הגיעה להסכמות ולהבנות עם קפריסין ויוון, לפיהם הגז הישראלי מהאסדות שבים התיכון יגיע דרכן לאירופה. קפריסין ויוון חברות באיחוד האירופי, וכך מעבר הגז מישראל לצרכנים עתידיים באירופה בטוח ומובטח. בנוסף לכך יש לישראל עניין לשמור על היחסים הטובים שנוצרו בין ישראל לקפריסין ויוון, גם משום שמאגרי הגז הימיים של קפריסין משיקים לאלו שגילתה ישראל. יחסים טובים שכאלו עשויים למנוע סכסוכים עתידיים ותביעות בינלאומיות.
בהקשר זה צריך לזכור שבין טורקיה לקפריסין היוונית שוררים יחסי עוינות ואפילו איבה, והעתקת ייצוא הגז לאירופה מקפריסין אל טורקיה עלול לגרום בעיות ואולי אפילו תביעות משפטיות, מפני שכבר סוכמו עם הקפריסאים הסדרים בעניין זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שהגיע לאותם הסכמים, ולכן ברור מדוע נזעק ראש ממשלת קפריסין וצלצל בדחיפות אמש לנתניהו. לא קשה לתאר על מה רצה ראש הממשלה הקפריסאי לדבר עם עמיתו הישראלי.
אפשר להניח שלישראל אין שום כוונה לייצא את הגז שלה לאירופה דרך טורקיה לאור העבר הבעייתי ואופיו העוד יותר בעייתי של ארדואן, שכנראה יישאר שליט טורקיה עוד שנים רבות. כך שלעת עתה, הסכם נרמול היחסים הבינלאומיים בין ישראל לטורקיה עדיין לא סגור וגם עניין הגז הוא בגדר ביצה שלא נולדה.
התשובה פשוטה: נתניהו זקוק להודעה טורקית על נכונות לרכוש גז לישראל כדי להוכיח בבג"ץ שלמתווה הגז יש היבט בטחוני ומדיני כיוון שהוא קושר את טורקיה וישראל באינטרס משותף. בעתירות שיוגשו בשבוע הבא לבג"ץ נגד המתווה יטענו העותרים שעקיפת הממונה על ההגבלים באמצעות סעיף 52 לחוק לא הייתה מוצדקת בנימוקים מדיניים ובטחונים כפי שטען ראש הממשלה. זאת, על רקע ההודעות של מצרים וירדן על כך שלא ירכשו גז מישראל. ההודעה כי טורקיה מוכנה לקנות גז מישראל משרתת את ראש הממשלה כשהוא בא להוכיח רלוונטיות מדינית למתווה הגז.
ומה מרוויח ארדואן? הוא יכול לומר לרוסים, עמם הסתכסך לאחרונה על רקע תקרית הפלת המטוס - 'אני לא זקוק לגז שלכם, אני ארכוש גז מישראל'. הטענה הזאת מופרכת, מפני שטורקיה מייבאת בין שליש לחצי מכמות הגז שהיא צורכת מרוסיה, וישראל לא תוכל לספק לה בשנים הקרובות כמות שאפילו מתקרבת להיקף הזה.
עם זאת, הגז מישראל הוא בהחלט קלף שארדואן יכול לנפנף בו מול הרוסים שעדיין שוקלים אם להפסיק את אספקת הגז לטורקיה. אין לדעת אם פוטין נבהל, אבל העובדה שרוסיה צריכה להתחשב בישראל אינה מזיקה ליחסי החוץ שלנו. השורה התחתונה היא שבין נתניהו לארדואן נוצרה שותפות אינטרסים מעניינת, שלעת עתה היא במישור ההצהרתי בלבד - נתניהו צריך את השותפות הזו בשביל בג"ץ, ארדואן צריך אותה בשביל הרוסים. הסכם ממשי לנרמול היחסים ולייצוא גז לטורקיה עדיין לא נראה באופק.
לפנייה לכתב/ת 
