שתף קטע נבחר

האם הציונות סיימה את יעודה ההיסטורי?

בכדי לבחון האם באמת הפנימיה הצבאית עדיין רלוונטית, ראוי לבחון מספר היבטים הקשורים בה: האם היא ממשיכה לייצר את שדירת הפיקוד של צה"ל, מהו אחוז בוגרי הפנימייה המשתלבים בתפקידי קצונה, מהו האחוז בקרב תושבי הפריפריה ועוד. בחינה של כל אלה אינה מותירה ספק שהפנימיות הצבאיות רלוונטיות היום יותר מאי פעם

בימים האחרונים נתבשרנו כי שר הביטחון אישר את החלטת הרמטכ"ל לסגור את הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה. אחד הנימוקים העיקריים שניתנו על ידי מקבלי ההחלטה היה כי "הפנימייה סיימה את יעודה ההיסטורי", זאת למרות שהובהר כי העלות השנתית שלה, של כ-10 מיליון שקלים, הינה "כסף קטן" בתקציב הביטחון.

 

בכדי לבחון האם באמת הפנימיה הצבאית עדיין רלוונטית, ראוי לבחון מספר היבטים הקשורים בה: האם היא ממשיכה לייצר את שדירת הפיקוד של צה"ל, מהו אחוז בוגרי הפנימייה המשתלבים בתפקידי קצונה, מהו האחוז בקרב תושבי הפריפריה ועוד. בחינה של כל אלה אינה מותירה ספק שהפנימיות הצבאיות רלוונטיות היום יותר מאי פעם.

 

שני רמטכ"לים "ייצרה" הפנימייה, 16 אלופים, 28 תתי אלופים, 74 אלופי משנה, 303 סגני אלופים ועוד קצינים רבים מאוד בדרג מפקדי הפלוגה. גם היום בין בוגרי הפנימיה נמצא הלב הפועם של מפקדי הצבא: מח"ט הצנחנים, מח"ט הנח"ל, מח"ט גבעתי וסמח"ט גולני והצנחנים. כל אלה מתוך מאות בוגרים בשנה בלבד. גם כשבוחנים את אחוז הבוגרים המסיימים קורס קצינים בהצלחה מגיעים לנתון מדהים לפיו 80% מבוגרי הפנימיה מסיימים את הקורס בבה"ד 1 וממשיכים לשרת שירות משמעותי במשך שנים ארוכת לאחר סיומו.

 

מחזור ח' (1962). ראשון משמאל בשורה האמצעית: אמנון ליפקין. שני משמאל בשורה התחתונה: גיורא ורמוס (רום) ()
מחזור ח' (1962). ראשון משמאל בשורה האמצעית: אמנון ליפקין. שני משמאל בשורה התחתונה: גיורא ורמוס (רום)

 

הפרופיל הדמוגרפי של בוגרי הפנימיה הצבאית מלמד כי גם בתחום צמצום פערים הפנימייה לא איבדה את הרלוונטיות שלה: 64% מהאוכלוסייה בישראל מתגוררת בערים הגדולות ואילו לפנימייה מגיעים כ- 72% מהחניכים מיישובי הפריפריה. 9% בלבד מגיעים מהערים תל-אביב ירושלים וחיפה. הפנימייה היא אחד הגופים הממלכתיים המאפשרים לנוער איכותי מהפריפריה ללמוד באחד מבתי הספר התיכון הטובים בארץ ולעצב את זהותם לקראת תרומתם למדינה. עוד נזכיר כי בפנימייה התחנכו ומתחנכים צעירים מכל גווני החברה הישראלית, עולים מחבר העמים, אתיופיה, דרוזים ובדואים. חניכים אלו הם שמאפשרים לצה"ל להמשיך ולשמש צבא העם, המבוסס על כלל המגזרים בחברה הישראלית. גם בקהילות שלהם החניכים הללו מהווים דוגמה ומופת המהווה מודל לחיקוי על ידי צעירים אחרים.

 

רק בכדי לסבר את האוזן, המכינות הקדם צבאיות, שהוצגו השבוע על ידי יוזמי הסגירה של הפנימיה כחלופה העדכנית לפנימייה, "מייצרות" בין 12% ל- 35% קצינים לכל היותר. בכתב העת של צה"ל, "מערכות", התפרסמו בשנים האחרונות מחקרים מדאיגים על התרומה ההולכת ופוחתת של המכינות הקדם צבאיות. במסגרת זו נחשף מחקר אודות על הישגי המכינות הקדם-צה"ליות המראה כי ישנן מכינות רבות ששיעור הבוגרים שלהן שהולכים לשירות קרבי, לפיקוד זוטר, לקצונה ולשירות קבע אינו שונה בהרבה משיעור הבוגרים של בתי ספר תיכוניים ממוצעים שהולכים למסלולים האלה. אם מאמרים ונתונים אלו פורסמו בכתב העת של צה"ל ומבוססים על מחקרים של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע - מי מטעה את מקבלי ההחלטות בצה"ל ואת שר הביטחון? מי מעוניין להציג את המכינות האלו כחלופה לפנימייה?

 

הפנימיה הצבאית האמריקנית הוקמה בשנת 1778. 250 שנים אחרי חלו כמה שינויים בחברה האמריקאית. הצבא אינו אותו צבא, הצבא עבר מפרשים לטילים, אך המסורת נשארה על קנה. נכון שמסורת אפשר לשמר גם בתמונות במוזיאון ובכל זאת למוסד מפואר כמו הפנימיות הצבאיות ראוי שיינתן מקום גם בחיים עצמם.

 

כבוגרי המוסד הזה אנו מוצאים את עצמנו בימים האחרונים מודאגים, מתוסכלים ומאוכזבים מאד. השאלה הנשאלת היא מדוע? האם בגלל תחושה נוסטלגית והתרפקות על זיכרונות העבר אנו מתרעמים?

 

איננו סבורים כך, שהרי אנו זכינו לקחת חלק במסלול ולסיים אותו. "קיבלנו" את כל מה שניתן היה "לקבל". התחושה היא שרק מי שסיים את המסלול שמציע המוסד הייחודי הזה יודע וחש אילו ערכים, תכנים וחוויות נצרבו בו לחיים. אנו יודעים כי חרף ואולי בגלל שמספר הבוגרים שמצמחיה הפנימייה הוא לא גדול, כל אחד מהם מהווה "קטר" פיקודי ייחודי בצבא ולאחר מכן מנהיג בחיים האזרחיים.

 

ציונות היא לרצות לתרום ולתת גם בעידן שהוא ההיפך המוחלט של ערכים אלו. ציונית היא לרצות להצטיין כדי ללמוד מקצוע שמאפשר לתת חזרה בצבא, לחברה ולמדינה וזה בדיוק מה שהפנימייה מציעה.

 

מכאן התחושה הקשה שמלווה אותנו כאילו "סגרו" לנו את המדינה.

 

האם הציונות סיימה את יעודה ההיסטורי? האם אנחנו נמצאים עכשיו בדור שבו התרומה לכלל ושירות משמעותי היא נחלת הכלל, ובאמת אין לפנימייה שום ייעוד היסטורי?את התשובה לכך צריכה לתת החברה הישראלית בגיבוי שתעניק לפנימייה בשעתה הקשה ותמנע את סגירתה.

 

ד"ר אסף טויב, רס"ן (מיל) בוגר מחזור ל"ד, ארז לב-רן, אל"מ (מיל) בוגר מחזור ל"ד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים