אחרי 9 שנים: היום יוכרע דינו של רומן זדורוב
פרשת רצח תאיר ראדה מגיעה לסיומה: אחרי שתי הרשעות במחוזי, 120 עדים, שרשרת קונספירציות וסערה ציבורית אינסופית, יכריע העליון אם זדורוב רצח את הנערה בת ה-13 ב-2006
בית המשפט העליון יפסוק היום (ד') בפעם האחרונה – ככל הנראה – בשאלת הרשעתו של רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין בדצמבר 2006. הסאגה במשפטו של זדורוב, שנמשכת כבר תשע שנים ומיטלטלת בין גרסאות, קונספירציות ועדים מומחים - אולי תגיע סוף סוף לסיומה.
אמה של ראדה, אילנה, אמרה בימים האחרונים שהיא מקווה שהחלטת העליון תשים קץ לספקות שבהם היא נתונה בדבר אשמתו של זדורוב. במהלך השנים היא פקפקה בכך שהוא הרוצח, וטענה שהמשטרה לא בדקה את כל כיווני החקירה. האב שמואל, מנגד, סמך ידו לאורך כל הדרך על החקירה ועל קביעת בית המשפט כי זדורוב הוא הרוצח.
אשתו של זדורוב, אולגה, לא ענתה אתמול לפניות התקשורת וכך גם סנגורו עו"ד אביגדור פלדמן, שהצטרף לתיק בשלב הערעור האחרון, וסירב להתייחס לסיכויים היום.
במהלך המשפט ובמקביל אליו הועלו תיאוריות קונספירציה רבות בנוגע לרצח ולסיבה שבגינה לכאורה "ננעלה" המשטרה על זדורוב, ולא המשיכה לחפש ולחקור בכיוונים אחרים. בהכרעת הדין במחוזי שללו השופטים טענות אלה, והתייחסו לרבות מהן באופן פרטני, אולם רבים עדיין מאמינים כי זדורוב אינו הרוצח. השופטים התייחסו בהכרעתם גם לתפקידה של התקשורת ביצירת תיאוריות הקונספירציה וטענו כי חרגו מגבולות הסיקור הראוי.
גופתה של תאיר ראדה ז"ל, בת 13.5 במותה, תלמידת כיתה ח', נמצאה בתא השירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין ב-6 בדצמבר 2006. שני חשודים נעצרו בימים שלאחר מכן ושוחררו. זדורוב, שעבד באותו זמן בבית הספר, נעצר שבוע לאחר הרצח – וכעבור שישה ימים של חקירה הודה במיוחס לו ושחזר את המעשה. במהלך אותה תקופה, גם התוודה ברצח באוזני מדובב שהוכנס לתאו.
בערב השחזור קיימה המשטרה מסיבת עיתונאים שבה נמסר על פיענוח הרצח, אלא שפחות מיממה לאחר מכן חזר בו זדורוב מההודאה. סנגוריו טענו כי הודה תחת לחץ, וכי הפרטים ה"מוכמנים" (פרטים שרק הרוצח אמור לדעת עליהם) נמסרו לו למעשה על ידי חוקריו, שרמזו לו בעת השחזור כיצד להתנהג.
בינואר 2007 החל משפטו, שבמהלכו נשמעו יותר מ-120 עדים והוגשו אלפי מסמכים ועדויות נוספות. בסיומו הורשע זדורוב פה אחד על ידי שלושת השופטים – אב בית הדין יצחק כהן והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן. מלבד ההודאה, שאותה קבעו שיש לקבל, ציין השופט כהן, שכתב את החלק העיקרי בהכרעת הדין, כי זדורוב ידע במהלך ההודאה והשחזור פרטים מוכמנים שהשוטרים בעצמם לא ידעו.
בין השאר ציין השופט שהמידע בדבר הזווית שבה עמדה ראדה בעת ששוסף גרונה, הגיע אל המשטרה באמצעות הדו"ח של המעבדה לזיהוי פלילי רק לאחר ההודאה והשחזור, וכך גם הדרך שבה עזב את הרוצח תא השירותים כשהוא דורך על גופתה.
בסך הכול מנו השופטים שבעה פרטים כאלה, ברמות חשיבות שונות, שידע זדורוב. בנוסף קבעו כי יש ראיות נוספות המחזקות את ההודאה והפרטים שמסר. אחרי הכרעת הדין נדון זדורוב למאסר עולם.
בהמשך קיבלה הסנגוריה הציבורית את הייצוג של זדורוב, וערערה על ההרשעה לבית המשפט העליון. הסנגורים ביקשו להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדון בעדויות וחוות דעת מומחים על ראיות חפציות (פורנזיות) שלא נשמעו במשפט. העליון הסכים והורה על החזרת התיק.
מדובר בעדות מומחים בדבר טביעת הנעל של הרוצח שנמצאה על המכנסיים שלבשה ראדה, וסוג הסכין שבאמצעותו נרצחה. המומחים טענו כי לא ניתן לקבוע שמדובר בטביעת נעלו של זדורוב, וכן שהסכין ששימשה לרצח הייתה משוננת, ולא סכין יפנית כפי שאמר זדורוב בהודאתו.
אלא שגם לאחר שמיעת עדויות אלה קבע בית המשפט המחוזי שזדורוב הוא הרוצח, ועל כך הוגש הערעור שיוכרע היום.
מאז הכרעת הדין הראשונה, הלך לעולמו חבר ההרכב במחוזי, השופט חיים גלפז. ראש ההרכב, נשיא בית המשפט המחוז בנצרת יצחק כהן, עשוי לעמוד בקרוב בעצמו לדין על פרשיות מין שבהן הוא חשוד.
לפנייה לכתב/ת 
