"הדת קשורה לכוח, לא לאלוהים"
הבמאי הבלגי ג'קו ואן דורמאל מצהיר על עצמו כלא מאמין, וברוח זו אף יצר את "קומדיה אלוהית", הלועג לדת הנוצרית ולתפיסה הגברית של היושב במרומים. "אני שמח לחיות גם אם לחיים אין משמעות", הוא אומר בראיון, "אני חי כמי שעתיד לחיות 300 שנה, ולפעמים נזכר שצריך להספיק דברים"
קריירת הבימוי של ג'קו ון דורמאל הבלגי החלה לפני 24 שנים, כשביים את "טוטו הגיבור" - סרט שזכה בפרס מצלמת הזהב הניתן לסרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל קאן. הסרט, השתמש בזרם התודעה כאמצעי להתוות את המהלך נפשי שאותו עוברת הדמות. התבצע בו חיבור בין תכנים פסיכולוגיים אפלים, תוך שימוש באלמנטים צבעונים, מוזיקליים ורבי דמיון. למרבה הצער, מאז ועד היום, ואן דורמאל ביים שלושה סרטי עלילה בלבד - האחרון שבהם "קומדיה אלוהית" יוצא היום (ה') לאקרנים בישראל, אחרי שנבחר לייצג את בלגיה במירוץ לאוסקר הזר, ונכלל בין מועמדי גלובוס הזהב לקטגוריה זו.
"מה שאני הכי אוהב בעשיית סרטים הוא המבנה של הסיפור", אומר ואן דורמאל בן ה-58 בראיון ל-ynet, "אני תמיד מנסה להימנע מהמבנה הקלאסי בן שלושת המערכות, גם אם זה קשה - מבנה שבו יש סיבה מאד ברורה ותוצאה מאוד ברורה: שהכל מגיע לסוף, ובסוף יש תשובה לכל מה שהיה לפני כן. עבורי זה בדיוק ההפך מהניסיון של להיות חי".
למרות שסרטיו זוכים להערכה, יש לא מעט מבקרים המתייחסים לחיבור זה כגילום של טעם רע המהווה בסיס לתובנות שטחיות - אפשר לזהות בו תכונות של במאי שאפתן, מקורי ומעניין שראוי וכדאי לצפות בסרטיו. חרף הצלחת "טוטו הגיבור" (1991), "היום השמיני" (1996) שבמרכזם דמויות בעלות חריגות מנטלית ופיזית, הפרויקט השלישי שלו "אף אחד לא מושלם" נקלע לקשיים והושלם רק ב-2009 - אחרי שמונה שנים של עבודה קשה, ובסופה כשלון מהדהד. במובן זה "קומדיה אלוהית" היא בגדר הזדמנות נוספת ומבטיחה לסגנון הייחודי שלו.
"קומדיה אלוהית" (תרגום מדויק יותר של שמו המקורי של הסרט יהיה "הברית הלגמרי חדשה") מציג את אלוהים בכבודו ובעצמו (בגילומו של בנואה פולוורדה) כאב מרושל ועצבני, המכה את בתו איאה (פילי גרואין) בת ה-10, ומשפיל את אשתו (יולנד מורו). המשפחה המוזרה הזו חיה בדירה בבריסל, כשחדר העבודה של אלוהים מכיל את כרטיסיות המידע של כל המין האנושי, ואת המחשב שבו הוא מחליט החלטות לגבי גורל בני האדם והחוקים המוזרים שאליהם הוא מכפיף אותם בחדווה סדיסטית לא מבוטלת.
לאחר שהבת קצה בחיים תחת אביה, היא מתגנבת לחדרו, מכניסה למחשב פקודה המאפשרת לכל בני האדם לדעת את תאריך מותם, ובכך מבטלת את תלותם באביה. במקביל היא מצליחה להגיע לעולם האנושי, ושם מתחילה לגבש את חבורת השליחים שלה, שעליהם תיסוב הברית "הלגמרי חדשה". בסרט מככבים גם הקומיקאי פרנסואה דמיאן והשחקנית המהוללת קתרין דנב ולה כמה סצנות בלתי נשכחות לצד גורילה ענקית.
"לא רציתי לעורר זעזוע או פרובוקציה. ומנגד לא ניסיתי להימנע מפרובוקציה - זה לא הדאיג אותי", אומר ואן דורמאל, "התחלנו לכתוב את התסריט כשהיה מצעד בפריז עם ילדים שהחזיקו צלבים וצעדו כנגד נישואים בין הומוסקסואלים. מבלגיה זה היה נראה כמו אירוע מאוד מוזר". מנקודת מבטם של הבלגים מדובר באירוע מוזר בחסות אנשי הדת הנוצרים, אולם רק לאחרונה גילו כי מתחת לאפם מתגבשים תאי טרור איסלמיסטים בהשראת כתבי הקודש - אלו הרימו ראש בפיגועים אחרונים בפריז וגם בתקריות בבריסל.
ואן דורמאל מספר כי במהלך תקופת העריכה של "קומדיה אלוהית" בחורף שעבר, התחולל הפיגוע במערכת שארלי הבדו בפריז. בעקבות כך שוחח עם העורך הרווה דה לוז (הידוע כעורך הוותיק של רומן פולנסקי שביקר בישראל רק לאחרונה) על האפשרות להכניס שינויים. "החלטנו להמשיך עם הגישה לפיה מותר לצחוק על כל דבר וכל אחד", הוא מצהיר, "אני מאמין, שבמקרי אלימות - כשכוח ואלימות מתערבבים עם דת - הדת מפסיקה להיות על אלוהים והופכת להיות על כוח. אין לה דבר יותר עם אמונה, עם הדרך בה אתה בוחר להתנהג. אין לכך יותר קשר לאלוהים".
כחלופה אפשרית לאלימות בשם האלוהים כפי שהיא מיוצגת בהלך הרוח הגברי, איאה הילדה השובבה מופיעה כגיבורה אשר שוברת את כל הכללים, ומניעה את העולם בכיוון שונה - רגיש יותר, וכן - גם נשי יותר. "אני חושב שהסרט הוא על כוח, כוח גברי", הוא מסביר, "ברוב הדתות יש ספרים שנכתבו על ידי גברים, על גברים, והנשים רוב הזמן נעדרות או ברקע. מוסדות הכוח - דת, פוליטיקה, משפחה - עושות בציות, בפחד מעונש".
ומה האלטרנטיבה שמביאה איתה איאה?
"היא מייצגת את הרעיון שלפיו אין מה לפחד. לא תהיה פעולת תגמול. אתם לא צריכים לפחד. אין חוק. אין עונש. אתם לא צריכים לציית לשום דבר. אתם יכולים לצאת מהקופסא הקטנה שבה אתם אסורים ולהמציא כל סוג של חיים של אהבה. יש קטלוג של אפשרויות חיים אחרות".
השחרור מהפחד ומהתפיסה הכוחנית של הדת, פותחת על פי ואן דורמאל צוהר לחיים פוריים ומספקים יותר. "אני חושב שהנושא האמיתי של הסרט הוא מה אנו עושים עם חיינו? אני חי כמי שעתיד לחיות 300 שנה, אבל מזמן לזמן אני נזכר שאחיה פחות מכך ושצריך לעשות משהו יותר מעניין בחיי. כשהאנשים בסרט מבינים את היותם בני תמותה, כל דקה הופכת להיות יקרה. בכל דקה יש לחיות, ולא רק לחיות בהמתנה לדבר מה. יש אמרה מאוד יפה שמסבירה זאת: אם האושר היה בית, החדר הגדול ביותר היה חדר ההמתנה".
אתה כבמאי סרטים רואה בקולנוע תחליף לאמונה באלוהים?
"יש פילוסוף צרפתי בשם ז'יל דלז שאמר: 'יש נקודת דמיון בין הקולנוע והדת: שניהם מנסים לגרום לך להאמין שלחיים יכולים להיות משמעות'. באופן אישי, קל לי יותר להאמין בכך לגבי הקולנוע. אני לא מאמין באלוהים. אני חושב שלחלק מהאנשים האמונה נותנת כוח. אני מאמין בספקות, ואני שמח להיות חי גם אם לחיים אין משמעות. זו חוויה לחיות על כדור הארץ המסתובב מסביב לשמש".
יש קשר בין "קומדיה אלוהית" לסרטיו הקודמים של ואן דורמאל, שכאמור דווקא לוקח את הזמן בכל הנוגע לקצב השלמת הפרויקטים שלו. יש ביצירותיו עיסוק במיתוס הבריאה - של העולם ושל עצמו,
ובאפשרויות השונות שתהליכים אלו מובילים אליהם. הדרכים שהוא לוקח או לא לוקח בדרך לנקודת הסוף. "רוב הסצנות בסרטיי הן לא על הדבר ההכרחי ביותר, והסוף לא נותן בהכרח משמעות לכל מה שהיה קודם לכן. האתגר הוא איך לספר סיפור עם מבנה מסוג זה, איך לפתוח את הקולנוע".
עקרון זה הנחה אותו גם ב"אף אחד לא מושלם" ("Mr Nobody") - אותו סרט מדע בדיוני מושקע (תקציבו עמד על 50 מיליון דולר - סכום נדיר להפקה אירופית) בכיכובם של ג'ארד לטו, דיאן קרוגר, ריס איפאנס, שרה פולי וג'וני - שחתר למורכבות סגנונית ונושאית ועסק באדם בן 118 שהוא בן התמותה האחרון עלי אדמות, ועל מסלולי החיים הפוטנציאלים שיכלו להיות לו. מבוך של בחירות והשלכותיהן בהשראת תורת הכאוס.
"הסיבה שעשיתי את הסרט הזה היא לקדם את הסיפור כהתפשטות של עץ, במקום בדרך לינארית - רק שאלות בלי לתת תשובות", הוא אומר, "לכן גם בחרתי במבנה האפיזודיאלי ל'קומדיה אלוהית'. קצת כמו בברית החדשה עצמה, אתה שוכח לאן אתה הולך. כמו בדון קיחוטה או עליזה בארץ הפלאות - אתה נמצא בתוך הרגע. אתה לא מחכה למה שיקרה. לא מחכה לסוף הדרך. אני עושה סרטים ששואלים שאלות אבל לא מעניקים תשובות, אבל המבנים הללו מנסחים למען הצופים סוג של תפיסה".
