מי מפחד מביקורת?
חופש ביטוי, התאגדות ומחאה, היכולת להעביר ביקורת חופשית ונוקבת על מדיניות הממשלה, וקיום של מגוון דעות ועמדות בחברה, כולל דעות מיעוט ועמדות שאינן פופולאריות - הם מרכיבים חיוניים במדינה דמוקרטית
בשנים האחרונות אנו עדים למסע של הסתה ודה לגיטימציה נגד כל מי שאינו מתיישר עם עמדת הרוב הפוליטי. המסע מכוון בראש ובראשונה נגד ארגוני החברה האזרחית, במיוחד אלו העוסקים בנושאים וזכויות הנוגעות לשטחים, אך לא רק. ראינו מתקפות לא פחות קשות כאשר, למשל, ארגונים שונים העזו להיאבק בפגיעה במהגרי עבודה ופליטים או העזו לדרוש שוויון בין הזרמים הדתיים.
עוד בערוץ הדעות:
אחד משיאיו של מסע השתקה זה, הוא ללא ספק הקמפיין המתרחש סביבנו בשבוע האחרון, שהוא בוטה, קיצוני ומסוכן ממש. ממה שמתחולל בתקשורת ובכנסת בימים האחרונים, נדמה כאילו הארגונים, ובעצם כל מי שמביע עמדה כלשהי שאינה זהה לזו של מחוללי הקמפיין - הם אויבי המדינה ומי שפוגעים בדמוקרטיה. אלא שהאמת המרה היא - שההיפך הוא הנכון בדיוק.
מסע ההשתקה הזה איננו חדש. בין הפעילים המרכזיים בו מצויים שרי ממשלה וחברי כנסת בכירים. הללו משתלחים בכל מי שאינו מתיישר עם עמדתם הפוליטית או האידיאולוגית, יוזמים חדשות לבקרים יוזמות ודברי חקיקה המבקשים להגביל את פעילותם, ומתעלמים באופן בוטה ממופעי הסתה ודה לגיטימציה קשים, ואף אישיים ואלימים.
נראה כי כל מי שמעז לבקר את השלטון בשנים האחרונות, באופן ישיר או מרומז, נופל קורבן להשמצות ולהאשמות בפגיעה במדינה - נשיא המדינה, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, כלי תקשורת, שופטים ובכירים לשעבר במערכת הביטחון, כולם ספגו מהלומות מנחת זרועו של הרוב הפוליטי ברגע שסטו מ"הקו". הם הושמצו והואשמו ב. כאילו יש רק אמת אחת בעולם , זו שמוכתבת על ידי קבוצת אנשים אחת במדינה.
הבעיה היא כשהביקורת הופכת להשתלחות פרועה
ברור שלגיטימי שלא להסכים עם ארגונים שונים ואף להעביר ביקורת עליהם ועל אופן פעולתם. הבעיה היא כשהביקורת הופכת להשתלחות פרועה וחסרת רסן, ומתבטאת גם בקידום הצעות חוק שנועדו להשתיק אותן, כפי שהכנסת ניסתה לעשות בשנים האחרונות פעם אחר פעם. כיום על סדר היום של הממשלה מצויה הצעת חוק הסימון, שמכונה הצעת חוק השקיפות בלהטוט ציני של שרת המשפטים. זהו חוק שכל מטרתו אך ורק לסמן עמותות ספציפיות, ואפילו כולל נשיאת תג מיוחד, בניסיון לפגוע בלגיטימציה שלהן. זאת, למרות שהן שקופות לחלוטין ומפרסמות את מקורות המימון שלהן באופן קבוע.
גם נגד האגודה לזכויות האזרח הועלו בימים האחרונים טענות מסולפות והשמצות בעניין מקורות המימון שלנו. כמובן שהפרכנו אותן, ואפילו ארגון NGO Monitor, שאינו ידוע בחיבתו הגדולה לארגוני זכויות אדם, פרסם הודעה פומבית שהטענות אינן נכונות.
חופש ביטוי, התאגדות ומחאה, היכולת להעביר ביקורת חופשית ונוקבת על מדיניות הממשלה, וקיום של מגוון דעות ועמדות בחברה, כולל דעות מיעוט ועמדות שאינן פופולאריות - הם מרכיבים חיוניים במדינה דמוקרטית.
המשך מסע ההשתקה והמשך ניסיונות החקיקה נגד המבקרים מונעים את ריבוי הדעות ופוגעים בדמוקרטיה שלנו. השבוע פרסם גם יו"ר הליגה נגד השמצה מכתב פומבי, עקב האירועים האמורים בישראל, שבו הדגיש מסרים אלו בדיוק.
נוכח מציאות קשה זו, פנינו השבוע לראש הממשלה, בנימין נתניהו, והתרענו בפניו מפני המשך מסע הסתה והכפשה זה. הדגשנו את חובתו כראש הממשלה, כמו גם של שאר חברי הממשלה, שלא לפעול בדרך דורסנית תוך ניצול לרעה של כוחו הפוליטי. הדגשנו, כי על נתניהו וממשלתו להבטיח את חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית על ידי גינוי הרדיפה וההשתקה של מבקריהם, ועל ידי תמיכה בביצור מעמדם של פעילי החברה האזרחית וארגוניה, גם כאשר עמדותיהם אינן מקובלות עליהם. רק כך תישמר עבור כולנו הדמוקרטיה הישראלית.
עו"ד דבי גילד-חיו, מקדמת המדיניות והחקיקה באגודה לזכויות האזרח
לפנייה לכתב/ת 
