ההורים שמכינים שיעורי בית במקום הילדים
מאוד חשוב להם שהילדים יצליחו, אז הם עוזרים להם בהכנת שיעורי הבית, לומדים איתם למבחנים ויושבים עד אמצע הלילה להכין עבודות יצירתיות ומושקעות. אחר כך הם מתלוננים על עומס הדרישות שבית הספר מטיל על התלמידים. מי אשם בכך?
את שיעורי הבית הילדים מקבלים, לא ההורים: ובכל זאת, יותר ויותר הורים מודים כי הם מכינים שיעורים, מבחנים ועבודות ביחד עם הילדים ולעיתים אף במקומם. בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ מתייעצים ההורים זה עם זה בנושא שיעורי הבית והכנת עבודות או לחילופין מתלוננים על כמות השיעורים והמבחנים.
האם מערכת החינוך מעמיסה על הילדים עומס לא הגיוני או שאולי ההורים פשוט איבדו שפיות? התשובה היא כנראה גם וגם. התחרותיות והרצון של ההורים שילדיהם יגיעו לציונים גבוהים יוצר מצב בו הם מוצאים עצמם לומדים יחד עם הילדים למבחנים במשך שעות, מכינים שיעורי בית או מכינים עד אמצע הלילה תיבת נוח משודרגת, אלבום שורשים מושקע או כל מטלה אחרת שמוטלת על כתפי הילד.
שלומית ויזנר, אמא לארבעה ילדים (11, 9, 6, 4) ובעלת הבלוג "אימהות אורבנית", מודה כי כבר זמן מה ששיעורי הבית של הילדים הם חלק מסדר היום המשפחתי: "בימים שבהם אין חוגים אנחנו יושבים כולנו מסביב לשולחן וחורשים ביחד", אומרת ויזנר, "אני עוברת מילד לילד, בדיוק כמו מורה פרטית, ועוזרת להם ללמוד. אני עוזרת להם בשיעורי הבית, עוזרת להם להבין את השאלות, וגם עוזרת להם ללמוד למבחנים או להכין עבודות".
גם חן הילה דורון, אמא לשלושה ילדים (10, 8, 4), בעלים ומנכ"ל משותף של ארגון "קישורי אימהות", מעידה כי אצלה בבית המצב דומה: "אני יושבת יחד עם הילדים כדי להכין את שיעורי הבית", היא מפרטת, "אני לא מכינה במקומם אבל אני מסבירה להם כל מה שצריך, ומבררת שהם באמת מבינים ומכינים. כשהם מקבלים פרוייקטים גדולים, אנחנו חושבים יחד כיצד להכין את העבודה בצורה יצירתית, לאחר מכן אנחנו מכינים יחד".
כדוגמה מספרת הילה דורון על פרויקט להיכרות עם העיר, שהיה על בנה להכין. לדבריה, הם תכננו יחד את הפרויקט, ולאחר מכן נסעו יחד לשטח וצילמו סרטון מתאים. ניכר כי היא גאה על הפרויקט, ממש כאילו היה פרויקט של בעבודה.
בלי ויכוחים: כך תגרמו לילד להכין שיעורי בית
ציפיות גבוהות מדי
תמונת המצב מגלה הורים שמסיימים יום עבודה מותשים, ואז מתחילים יום עבודה חדש, שבו הילדים הם הכוכבים. חלק מההורים מכינים את שיעורי הבית פשוט כי אין להם כוח, חשוב להם שהילדים יכנו שיעורים והם רוצים לסיים עם זה כמה שיותר מהר. אבל יש הרבה הורים שעוזרים לילדים באופן אינטנסיבי, וגם מכינים עבורם עבודות של ממש. ונשאלת השאלה מדוע?
"הילדים מאד רוצים להצליח אבל קשה להם", מסבירה ויזנר, "המערכת החינוכית דורשת מהם דברים שאינם מתאימים לגילם. למשל כשהם צריכים להכין עבודה בנושא מסוים, ומבקשים מהם לחפש חומרים באינטרנט. הם לא באמת יודעים כיצד עושים את זה. הם מקלידים את המילים, ובמקרה הטוב גוגל מהנדס להם את הקובץ המתאים. במקרה הפחות טוב עולים להם דברים שאינם מותאמים לגילם או דברים שאנחנו בכלל לא רוצים שהם יראו".
לויזנר ש גם טענות בנוגע לציפיות מערכת החינוך להגשת עבודות יצירתיות ומושקעות. "המערכת החינוכית אמנם דורשת מהם להכין עבודות יצירתיות", היא אומרת, "אבל המסגרת היומיומית של הילדים מאוד מקובעת. בבתי הספר דואגים שהילדים יהיו מוכנים למיצ"ב, ומדי שנה משקיעים פחות ופחות בלימוד חשיבה יצירתית או בלימוד שיעורי אומנות ושיעורי מלאכה, וזה בניגוד למה שהיה בזמננו".
ADHD: חייבים לשבת עם הילד להכין שיעורים?
גם דורון חושבת שהמערכת דורשת מהתלמידים יותר מכפי יכולתם. "הילדים מתמודדים עם פער בין מה שמערכת החינוך רוצה לתת לבין מה שקורה להם בשטח", מסבירה דורון, "בבית הספר מלמדים אותם למידה בעיקר פורמלית. אמנם מנסים לעסוק גם בלמידה משמעותית דרך לימוד באייפדים ומתן הרצאות בנושאים שונים, אבל עדיין זה לא מספיק".
אולי ההורים פשוט שכחו איך זה היה בילדותם, או שבאמת מערכת החינוך הישראלית בשנים האחרונות תובענית יותר כלפי התלמידים. אפשרות אחרת היא שפעם ההורים היו פחות מעורבים ולא ריחמו עלינו. כך או כך, נדמה שההורים מתלוננים על עומס שיעורים - לפעמים יותר מהתלמידים עצמם.
"הם נאלצים ללמוד למבחנים כמויות חומר אדירות", טוענת ויזנר, "וגם כמות המבחנים עצמה אינה הגיונית. לבת שלי יש מבחן מדי שבוע, וזה בהחלט עמוס מדי".
כבר עשיתם לייק לערוץ ההורים בפייסבוק?
ההורים דוחפים להצלחה
למרות התלונות והטענות, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש הורים שדווקא נהנים לעבור את בית הספר שוב, הפעם מהצד השני. "אני חושבת שאפשר להפוך את תהליך הלמידה של הילדים ללמידה משפחתית", אומרת דורון, "אני נהנית לראות כיצד מה שהילדים לומדים במקצועות השונות מתגלה בשטח ביומיום, לדוגמה להקריא שלטים בדרך באנגלית, ולראות איך הם משתפרים בזיהוי האותיות".
הבעיה היא שהרוב הגדול והדומם פשוט מותש. רובם של ההורים מונע בעיקר מתחושה ש"ככה זה , ואין ברירה", ובעיקר מהרצון העז שהילד יגדל ויצליח. "אין ספק שההורים היום דוחפים את הילדים להישגיות ולמצוינות", אומרת ויזנדר, "ולשם כך הם לוקחים מורים פרטיים כשהילד בגיל צעיר, גם במצב שבו הילד אינו זקוק לתגבור כלשהו".
איך הורים הורסים לילדים את היצירתיות?
אז כן, ההורים רוצים מאוד שהילד שלהם יצליח, יהיה שאפתן ויצטיין. כולם חולמים בסתר לבם שהילד שלהם יהיה הצוקרברג הבא, אך בדרך לשם מעמיסים עוד ועוד על עצמם, וגם מלחיצים את הילד עצמו.
תנו לילד להתמודד
כאמא, אני קוראת מכאן לחבריי ההורים: הגיע הזמן שנעצור, ונשאל את עצמנו בקול רם: האם זה מה שאנחנו רוצים עבור ילדינו? האם אנחנו באמת רוצים לקחת על עצמנו עוד ועוד תפקידים או שאנחנו רוצים לגדל ילדים עצמאיים?
הגיע הזמן שנרפה מעט, ונשלח את הילדים שלנו לבית הספר עם מה שהם באמת מסוגלים להכין ולא עם עבודה משודרגת שאנחנו הכנו עבורם. הגיע הזמן שנאמר להם שנשמח לעזור להם בכל עת, אבל במידה.
אולי רק אז, כשנעז לעשות צעד כזה והילדים שלנו יגיעו לבית הספר עם עבודה פרי יצירתם, במערכת החינוך יבינו שיש בעיה, אולי אז גם הם יתאימו את הדרישות למה שבאמת קורה בשטח.
מה שברור הוא שאם נמשיך בדרך הזאת לכולם ימשיך להיות מאד מאד נוח. בבית הספר ימשיכו להעמיס על הילדים קשיים, כי הרי לכאורה הם עומדים בהם יפה, התלמידים לא יאמרו מילה כי הם התרגלו שההורים עוזרים. אם לא נעצור עכשיו אז כנראה שנמשיך לסחוב בנטל, שרק ילך ויגדל. ומה יקרה בשלב הבא? תתכוננו להגיע לצבא ולעשות שמירות במקום הילד. אתם חייבים, קשה לו.
רוצים טיפים בנושא עזרה בשיעורי הבית? צפו:
הכותבת היא עיתונאית ומנכ"לית מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגרים
לפנייה לכתב/ת 
