הכחשת השואה של מדינות אירופה
ליטא שינתה את הגדרת "רצח עם", באוקראינה "שואה" זה מה שעשו הקומוניסטים, ובמדינות הבלטיות רוצחי היהודים הם גיבורים לאומיים. בכנס "עבר שלא עובר" של מכון "שם עולם" מזהירים מפני שכתוב ההיסטוריה – וישראל שותקת: "זו מגמה מדינית, ולא עוד תופעה חברתית"
העדויות מיטשטשות, אתרי הזיכרון הופכים למקומות בילוי, הסיפור ההיסטורי הוא בסך הכל עוד "נרטיב יהודי": חשבתם שהכחשת השואה היא תופעה שולית, נחלתם של אנטישמים יחידים, שונאי ישראל? מתברר שהיא רחבה, מבוססת ומסוכנת בהרבה, ומקבלת חיזוקים עמוק בשטח ממדינות מזרח אירופה. בליטא, לדוגמה, עושים הכל כדי לגמד את המשמעות של זוועות המלחמה כאירוע יחיד במינו בתולדות האנושות, ובאוקראינה הפך גיא הריגה מפורסם לאתר ג'וגינג פורח.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בכנס הבינלאומי "עבר שלא עובר" של מכון "שם עולם" ו"בעקבות" שנפתח היום (ב') בירושלים, מנכ"ל "מרכז ויזנטל" וצייד הנאצים, ד"ר אפרים זורוף, כי מדינות רבות נוקטות מדיניות מכוונת המובילה להכחשת שואה דה-פקטו. בעוד שחוקרים והיסטוריונים מנסים להילחם בתופעה החדשה ולגייס את מערב אירופה למאבק, דווקא מדינת ישראל עומדת מנגד ולא עושה דבר.ד"ר זורוף מזהה את ליטא כזו שמובילה את השינוי, ומציין כי המדינה שינתה באופן יזום את הגדרת "רצח העם" ובכך "איחדה" למעשה בין זיכרון השואה לזיכרון הקומוניזם. באוקראינה אישר הפרלמנט חוק האוסר על הכחשת השואה הקומוניסטית ומטיל שנתיים מאסר על העבריינים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
תורמים ליתומי הפיגוע: 130 אלף דולר ב-24 שעות
המתנדבות השקופות של מדינת ישראל: "אנחנו כל כך לבד"
"נייעס": דוגמנית? בר רפאלי היא אשת עסקים
לדברי צייד הנאצים, מדובר בניסיון מתמשך לשכנע את העולם שהיו שתי שואות, ומכאן ששואת יהודי אירופה לא הייתה אירוע קיצוני חד-פעמי. "23 באוגוסט מצוין כיום זיכרון לקורבנות המשטרים הטוטליטריים", הזכיר, "זיכרון השואה הולך ונדחק החוצה תוך כדי התהליך".
הרב אברהם קריגר, ראש מכון "שם עולם" לחקר, חינוך והנצחת השואה, מייחס למכחישים החדשים מניע פסיכולוגי – ניסיון למוסס את תפיסת השואה כתופעה ייחודית לטובת תיאור היסטורי שימזער את תחושות האשמה של המדינות אשר הן או אזרחיהן השתתפו באופן פעיל ברצח יהודים.
רוצחי המונים של יהודים מקרב האוכלוסייה המקומית נתפסים כגיבורים לאומיים בגלל מלחמתם בקומוניסטים, וקוראים על שמם רחובות, כיכרות ומוסדות ממשלתיים. איך אפשר להכיר בחלקם בהשמדה אם הרוצחים הם גיבורים?".
ליטא, כאמור, לא לבד. שני החוקרים מספרים כי גם המדינות הבלטיות, כאסטוניה ולטביה, וכן פולין, קרואטיה והונגרייה, הן חלק מהתופעה. ושני החוקרים קורא למה שמתרחש שם "הכחשה רכה".
אלפי גופות יהודים מתחת לפארק הירוק
"כך, למשל, יוהנה בטיר, היסטוריונית מקומית, מתארת עבודות להקמת כיכר על שם גיבור לאומי
שלחם בקומוניזם – בדיוק ברחוב שבו היה גשר הכניסה לגטו", אומר קריגר, "זה דבר שיכול להתפרש גם באופן מאוד תמים, אבל מכל המקומות בוורשה - דווקא ברחוב עם זיכרון היסטורי כל כך משמעותי?".
"יש גם כוונה להקים אנדרטה ענקית לחסידי אומות העולם במרכז הגטו, כאשר כבר קיימת כזו מול מוזיאון השואה בוורשה. יש תחושה של ניסיון לגמד את העובדה שרבים מהפולנים היו רחוקים מאוד מלהיות חסידי אומות העולם, אלא להפך - היו שותפים פעילים של הנאצים בהשמדה באזורים נרחבים בפולין. יש פולנים שקשה להם לקבל את העובדה הזו וכמובן לקחת אחריות על המשמעויות שלה".
ד"ר אפרים זורוף מספר עוד כי אתרי הרג המוני בכל רחבי אירופה נזנחים או הופכים לפארקים אליהם באות משפחות לנפוש בימי ראשון. במחנה ההשמדה מיידניק זה קרה גם בתקופות שבהן עדיין התגוללו שם עצמות הנרצחים באופן בולט ונראה לעין.
גיא ההריגה "באבי יאר" בלב קייב, מהקטלניים ביותר במזרח אירופה, הפך לריאה ירוקה של ג'וגינג ועגלות תינוקות. "מלבד אנדרטה סמלית, איך שם זכר לכך שמתחת לצמחיה העבותה ישנם אלפי גופות יהודים שחוסלו בשיטתיות".
מתי שמתם לב שמשהו קורה?
"זה לא קרה מיד", מודה הרב קריגר, "מי שעמד עד 2009 בראש מפעל הנצחת השואה בפולין היה פולני שנשלח בעצמו לאושוויץ , והוא היה מאוד מחויב לנושא. מאז החל גל של מינויים מחודשים בכל אתרי ההנצחה במדינה, וכל הזמן יש שינויים. לא בטוח שהם מכוונים בצורה רשמית, אבל זו הרוח החדשה שנושבת שם".
"במחנות ההשמדה מתחוללים כל מיני 'שיפוצים' שמכסים על אמתויות היסטוריות שהתרחשו שם. בחלמנו, למשל, היה בור עם חפצי יהודים ושרידי אדם, אז הם הלכו וכיסו את הכול בחצץ. לא השאירו זכר ממה שהיה שם, אפילו לא איזה שלט. בורות גדולים ששימשו לפעולה המזוויעה של השמדת הגופות - אין להם זכר".
"מוזיאונים הופכים להיות מקום להצגת הנרטיב המקומי הזה – במקום שיציגו את ההיסטוריה. הדבר הזה מצטרף לכל מני הכחשות שואה נקודתיות של היסטוריונים מקומיים במחקרים חדשים. אם בעבר הייתה רוח שבאה לקחת אחריות על העבר – היא נעלמה".
לדברי ד"ר זורוף, המאמצים של מדינות מזרח אירופה ב"העלמת ראיות" ובטשטוש היסטורי התגברו מאז נכנסו המדינות הבלטיות לאיחוד האירופאי. " זה נפוץ שם בעיקר כי יש להם באמת מה להסתיר'", אמר, "העבודה שהם היו תחת משטר קומוניסטי מנעה מהם אפשרות לדיון פתוח על האמת".
אנטישמיוֹת וידידוֹת ישראל
"לצרפת לקח 40 שנה להכיר בפשעי ממשלת וישי (משטר חסות נאצי שהוקם במרכז צרפת). והכי חשוב - זו מגמה ממשלתית-מדינית, לא יוזמה פרטית או תופעה חברתית. האיחוד האירופי שותק, אין שום גינוי או פניה מצדם בנושא הזה, או בקשה לשמירת הנרטיב האירופאי של השואה".
ואיפה מדינת ישראל בתמונה העגומה הזו? "אני מאוד נבוך" מתוודה ד"ר זורוף, "המדינה חשובה לי כל כך ולא נעים לי לבקר אותה, אבל המצב לא טוב, ואני חייב להציג את הסכנות שעולות מהשתיקה שלה. התחושה היא שדווקא למדינה שרואה את עצמה כיורשת של קורבנות הנאצים, והייתה בראש התור לקבל הטבות כלכליות, יש אינטרס לשתוק – אז עכשיו היא שותקת".
ההסבר שנותן לכך החוקר הוא ש"המדינות המובילות היום בהכחשת השואה נמצאות ביחסים טובים עם ישראל, גם אם הן אולי אנטישמיות כלפי יהודים, אז במקום לזעוק את מה שנעשה לקורבנות השואה – היא שותקת". לדבריו, גם ארצות הברית, שבעבר הייתה מעורבת קצת בנושא, בניסיון להשפיע – שותקת עכשיו, וכך גם צרפת וגרמניה.
"צריך הכיר בזה שיש מדינות באירופה שלא לקחת אחריות על השואה. באוסטריה, למשל, עד היום ממשיכים בכל מיני אמצעים משפטיים למנוע העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים. רק לאחרונה הם ביטלו בקשה שלנו לשפוט אישה שהייתה אחראית על הכנסת נשים לתאי גזים בנימוק שזה היה 'שותפות פאסיבית בלבד' שעליה אין מעמידים לדין".
מה בכל זאת עושים בנדון?
ד"ר זורוף: "בחודש הבא עומד לצאת בליטא ספר שהולך לחולל סקנדל רציני. סופרת ליטאית ידועה בשם רותה ונאיגייטה כתבה איתי ספר על חלקם של הליטאים ברצח יהודים בשואה. היא עצמה נכנסה לנושא אחרי שגילתה שבני משפחתה היו מעורבים בזה. חקרנו את ההיקף והמוטיבציה ושמענו עדי ראיה למעשים האלה. התמונה מאוד קשה. נקווה שזה יעורר דיון בנושא".
הרב קריגר: "קודם כל שלא נחשוב שבזה שזוכרים ומזכירים קרובי משפחה שנספו בשואה עשינו את העבודה. אם במקביל מישהו משנה את התמונה ההיסטורית כולה - לא עשינו כלום. צעירים יהודים מבקרים שם, נכנסים למוזיאונים, שומעים את 'הנרטיב ההוא' ואפילו מאמצים אותו - וזו סכנה גדולה".
"חייבים להבין שאנחנו בצומת מכריע בהיסטוריה של השואה. הניצולים ברובם כבר לא יכולים לזעוק ולדבר, ולכן עלינו מוטלת המשימה לוודא שאירופה, שרוצה לשכוח, לא תשכח".
צפו: "איפה אלוהים היה? בשואה!"
לפנייה לכתב/ת 
