העליון בביקורת על השופט רוזן: "לא לבסס הרשעה על תחושות"
דברי הסיכום של השופט הנדל בפסק הדין כוללים ביקורת קשה על הרשעתו במחוזי של אולמרט בפרשת הולילנד: "אל לנו להקריב על מזבח המלחמה בשחיתות את כללי היסוד במשפט. רום מעמדו של עובד הציבור אינו יכול למלא חסר ראייתי". עם זאת, מדגיש הנדל כי יש להעניש את אולמרט בחומרה
לאורך 948 עמודים, קובעים שופטי בית המשפט העליון לא רק את עונשי מורשעי פרשת הולילנד ובראשם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אלא מתווים מחדש את הגבול הברור העובר בין תחושות ושמועות לבין הרשעה על בסיס משפטי מוצק. השופט ניל הנדל מתח ביקורת מרומזת קשה על השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, והזהיר מפני הרשעה על בסיס "התרשמות כללית". "על בית המשפט לזכך את הראיה מהשמועה ומהתרשמות כללית שאינה בהכרח מבוססת", כתב.
לקריאת תקציר פסק הדין - הקליקו
הזיכוי של אולמרט מאישום של קבלת שוחד של 500 אלף שקל התקבל ברוב של ארבעה שופטים מול דעת מיעוט של ראש ההרכב השופט ג'ובראן. ההרשעה בגין קבלת שוחד של 60 אלף שקלים נשארה על כנה פה אחד, וכך גם ההפחתה בעונש המאסר משש שנים בפועל לשנת מאסר וחצי.
"הרשעה בפלילים היא חמורה והשלכותיה נרחבות", קובע השופט הנדל, "נובעים מכך עקרונות שונים כגון חזקת החפות וכלל הספק הסביר. התולדה של עקרונות אלה היא כי מוטב לזכות אשם מאשר להרשיע זכאי. בתמצית, ניתן לומר כי שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בשקלו אם להרשיע נאשם. מתפקידו לבחון היטב אם קיימת תשתית ראייתית מבוססת ורחבה דיה להרשעה. כך ודאי בשיטה חוקתית שהעצימה את עקרון כבוד האדם וחירותו.
"במסגרת זו, ובין היתר, על בית המשפט לזכך את הראיה מהשמועה ומהתרשמות כללית שאינה בהכרח מבוססת. עליו להעמיק בראיות ולנסות ככל שניתן למצוא בהן עיגון לנרטיב שונה, המתיישב עם חפותו של הנאשם. בעיקר – בית המשפט חייב בכל עת להזהיר את עצמו שלא לבסס הרשעה על סמך תחושות או חשדות, אפילו אינם מבוטלים".
השופט הנדל מפליג בהשוואה בין תפקידו של שופט במשפט פלילי לבין הפילוסוף והפסיכולוג. "השאלה אם הכוס היא חצי ריקה או חצי מלאה יכולה לקבל תשובות שונות, מנקודות מבט נבדלות", כתב. "הפילוסוף, למשל, יסביר כי השאלה אינה בעלת משמעות שכן הכוס מקיימת בה בעת את שני המצבים. הפסיכולוג ישיב שהתשובה תלויה במשיב, מזגו ואופיו – האם הוא אופטימיסט הרואה את העולם דרך משקפיים ורודים או פסימיסט המרכיב משקפיים שחורים. לעומתם, השופט במשפט פלילי אינו רשאי לשמור מרחק ומצווה לנקוט עמדה. חובתו להדגיש את החלק החסר. אל לו להסתכל על כוס מלמטה למעלה, אלא עליו להסתכל מלמעלה למטה. אם הכוס אינה מלאה, אפילו היא כמעט מלאה, עליו לזכות את הנאשם מהספק.
"חובתו של השופט לדעת את אשר הוא יודע, אינה נופלת מחובתו לדעת את אשר אינו יודע. מדובר, למעשה, בחובה אחת. יישומה של חובה זו בענייננו הביאני למסקנה כי יש לזכות את אולמרט מחמת הספק. הכוס איננה מלאה, ולדעתי אף לא 'כמעט מלאה'. אולמרט – ככל נאשם – זכאי ליהנות מכך".
עוד קובע השופט הנדל כי השוחד הוא רעה חולה, המכרסמת בשדות המנהל הציבורי התקין בכל פה ויש להוקיע אותו. אך יחד עם זאת הוא קובע כי "המלחמה בשחיתות איננה אך שם קוד, ויש לשאוף ליישמה הלכה למעשה. אין חולק כי המלחמה בשחיתות היא יעד ראוי של המשפט הפלילי. ואולם, יעד זה אינו עומד לבדו. עקרונות יסוד העומדים בבסיס המשפט הפלילי מחייבים גם שמירה על 'כללי משחק' – בתחום שאינו משחק, אלא חורץ גורלות. כזה הוא הכלל לפיו לא יורשע אדם אלא אם הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר.
"המטריה של המשפט הפלילי רחבה דיה כדי ששני ערכים אלה – מלחמה בשחיתות ואי הרשעת החף מפשע – יחסו תחתיה. המענה לשאלה מי מהם 'יגבר' תלוי, כמובן, בנסיבות הייחודיות של המקרה. אל לנו להקריב על מזבח המלחמה בשחיתות את כללי היסוד במשפט הפלילי. אין בכך צדק כלפי הנאשם הפרטי, והדבר אף עלול ליצור מדרון חלקלק בנוגע למעגלים נרחבים יותר. ובאשר לדעתי בתיק זה – כנהוג לומר, 'כאשר יש ספק - אין ספק'. סבורני כי בנסיבות הערעור דנא בכל הנוגע לאישום הראשון – אין ספק כי יש ספק".
השופט עמית הזהיר מפני "כשלי חשיבה אינטואטיבית בנסיבות דנן, שכן משלא הוכח כי אולמרט ידע שדכנר נתן כספים לזקן (כפי שהעידה זקן עצמה), משלא הוכח כי אולמרט ידע ששטרית מקבל כספים מדכנר, ולנוכח התנהלותו המוכחת של דכנר אשר כדרך חיים בשיטות של 'שלח לחמך' – אין לומר כי ההיגיון האינטואיטיבי נותר נקי מספקות". הוא הוסיף כי "לא ניתן לשלול את האפשרות כי נכנסו לתמונה גורמים שדכנר לא צפה, שבגינם יוסי לא עדכן את אולמרט, כגון טיב היחסים בין האחים אולמרט, ניסיונו של יוסי להסתיר מבני משפחתו את הקשיים שאליהם נקלע, ורצונו שלא לסבך את אחיו. מדובר בתרחיש שאינו סביר פחות מהתרחיש שהוצג על ידי המדינה". השופט הצביע על ראיות המחזקות את התרחיש שבו יוסי אולמרט לא סיפר לאחיו אהוד על קבלת הכספים.
השופט עמית התייחס גם לאווירה הציבורית ולסיקור התקשורתי של הפרשה. "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי", כתב השופט, "אך אמון הציבור בבית המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות ולא בשל חשש מתגובת הציבור. דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט לבין משפט על ידי התקשורת או על ידי הציבור. בית המשפט לא פוסק על פי תדמיות, לא על פי שמועות, לא על פי 'אבל כולם יודעים ש...' ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. שופט דן ופוסק על פי הראיות שהוצגו בבית המשפט ולא על פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת".
למרות הביקורת על שופט המחוזי, שופט העליון הנדל הדגיש כי יש להעניש את אולמרט בחומרה על עבירת השוחד שבה כן הורשע בגין קבלת שוחד של 60 אלף שקל, וכתב כי שנת מאסר וחצי היא "עונש הולם ומידתי בנסיבות". "לזיכוי המוצע מהאישום הראשון יש, ודאי, משקל", סיכם את דבריו. "ועדיין, האישום השני, על נסיבותיו ועל רקע תפקידו של אולמרט, מחייב ענישה מחמירה והולמת".
אולמרט אמר לאחר הדיון: "אבן גדולה הוסרה מעל לבי כאשר בית המשפט העליון קבע בהחלטתו שאני מזוכה באישום המרכזי שהוא פרשת הולילנד ופסק שאני זכאי בפרשה זו, שהייתה מבחינת ענן שחור מציק ומעיק מעליי ומטבע הדברים גם על משפחתי, ילדיי, נכדיי, וכל הקרובים אליי במשך תקופה ארוכה מאוד. בית המשפט הרשיע אותי בפרשה שאיננה נוגעת בפרשת הולילנד".
לפנייה לכתב/ת 
