"יש לי כבוד לישראל, אבל קשה לגייס כסף"
אחרי שהשחקן הצרפתי הנודע נילס ארסטרופ השתתף בדרמה "הגבעה" של יוסי אבירם, הוא התכונן להגיע לישראל להפקה נוספת - שנעצרה, אולי בגלל התסריט שנוגע לגידול חזירים. בראיון הוא מספר על שיתוף הפעולה על כוכב הסרט ליאור אשכנזי: "אנחנו לא מדברים אותה שפה, התמקדנו בעבודה"
נדמה שלצופה הסרטים הישראלי, פניו של השחקן הצרפתי נילס ארסטרופ מוכרות יותר מאשר שמו. אף שהקריירה הקולנועית שלו נפרשת על פני יותר מ-40 שנה (אחת מהופעותיו הראשונות הייתה בסרטו של אלן רנה "פרשת סטביסקי" מ-1974), נראה ששמנו אליו לב לראשונה כאשר הופיע בסרטו הנהדר של ז'אק אודיאר, "לבי החסיר פעימה" (2005) בתפקיד אביו המפוקפק של גיבור הסרט, פסנתרן מחונן בעברו שמעורב בעסקים אפלים. ב-2009 הוא הסעיר שוב בדרמת הכלא המצוינת של אודיאר, "נביא", שם גילם את מנהיגה של כנופיה קורסיקאית שמשמש דמות אב לאסיר צעיר ממוצא אלג'יראי.
ממש לאחרונה הופיע ארסטרופ בסרטה של אנג'לינה ג'ולי, "ליד הים", בתפקיד בעל בר בעיר החוף הצרפתית אליה מגיע הצמד ג'ולי-פיט שנישואיו חווים משבר. אבל עוד לפני כן הספיק להצטלם לסרטו של יוסי אבירם, "הגבעה", שצולם כולו בצרפת ומדבר רובו צרפתית.
"יוסי הגיע לסט של אחד הסרטים שהצטלמתי להם, ובילינו יומיים יחד כך שיכולתי לדבר איתו על הסרט, מדוע הוא רוצה שאופיע בו, ומהו החזון שלו", מספר השחקן בן ה-66 בראיון ל-ynet, "אני אוהב לסייע לבמאים צעירים לממש את חלומם, וחשתי שיוסי הוא אדם אינטליגנטי ומרתק. התחברתי לכתיבה שלו, חשבתי שהסיפור מעניין והתסריט פיתה אותי".
בסרט שהתמודד במסגרת התחרות הישראלית בפסטיבל חיפה לפני שנתיים (ושמו אז היה "אחרי הים"), מגלם ליאור אשכנזי גבר היוצא בעקבות אביו הנעדר מזה שנים רבות. ארסטרופ מגלם את האב החי בפריז בחברת מאהבו האיטלקי, עובד כבלש שתפקידו לאתר נעדרים, והסרט מתעטף בשתיקה ואניגמטיות שמעניקות לו את אופיו המנוכר והמהורהר.
נוכחותו של ארסטרופ בעל העיניים הכחולות הנוקבות, המבט המשלב רכות וקשיחות, ושיער השיבה הפרוע שמעניק לו מראה גס של "ילד רע" מזדקן, היא ללא ספק אחת ממעלותיו של "הגבעה" (שיעלה מחר על האקרנים בישראל). נוכחותו תמיד מהפנטת, משדרת מגוננות ומאיימת להתפרץ, כריזמטית ומפתה, ונדמה שעיניו מספרות סיפור של פגיעות שנמצא מתחת לפני השטח. ואמנם, העיסוק בנסתר ולא במה שגלוי הוא אחד מנושאי סרטו של אבירם.
"לרוב אנו לא מי שאנו נראים", אומר ארסטרופ, "והמקצוע של הדמות שאני מגלם בסרט - בלש שתפקידו לעלות על עקבותיהם של אנשים שנעלמו - הוא אחרי הכל גם תפקידו של השחקן. הרי זה מה שאני נדרש לו בכל תפקיד ובכל סרט: ליצור, למצוא, את הפנימיות של הדמות".
"הגבעה" נולד מתוך סרט תיעודי יפה בשם "כל ערב" שאבירם ביים בשנת 2009, שעקב אחר מערכת היחסים שבין דודו ראובן ורדי ובן זוגו האיטלקי פיירלואיג'י אוטילי המתגוררים בפריז. על הבסיס הזה הוא בנה את הסיפור הבלשי, שבו ראובן הוא בלש בגמלאות (הדוד עצמו הוא אדריכל), היוצא לגלות את זהותו של גבר שנמצא על חוף הים ואיבד את זכרונו. ארסטרופ מודה שצפה בסרט התיעודי, אך רק כדי להכיר את האיש שדמותו מבוססת עליו.
מתבקש לשאול אותו על הקשר שנוצר בינו ובין ליאור אשכנזי, שנדמה כי מעולם לא גילם דמות אבודה יותר, אך ארסטרופ מודה שהשניים, כמו דמויותיהם בסרט, כמעט ולא דיברו ביניהם. "לצערי אנחנו לא מדברים אותה שפה, כך שלא היתה לנו אפשרות לתקשר יותר מדי, והתמקדנו בעבודתנו. ידעתי מעט על הקריירה של ליאור אשכנזי ועל סרטיו הקודמים, והבנתי שמדובר בכוכב סרטים ישראלי, כך שבוודאי שררה הערכה הדדית. יוסי מצא דמיון פיזי בינינו, באופן שבו אנו שותקים, נעים, מתבוננים בדברים".
במרבית סרטיו מהשנים האחרונות נראה שארסטרופ מתמקד בגילום של דמויות אב - על פי רוב, שטניות או לא מתפקדות (באחד מהם, "לעולם תהיה בני" של ז'יל לגראן מ-2011, הוא בעל כרמים מנוכר לבנו העובד עמו). "אני לא נמשך במיוחד לתפקידים כאלה", הוא אומר, "במשך שנים רבות גילמתי לא פעם את הבן הסורר, ואז, אולי בגלל שאני כבר בן 66, חל שינוי והתחלתי לשחק את האב הרע. אבל מה שמושך אותי לכל דמות שאני משחק זה האנושיות שאני מוצא בה, המורכבות שנוצרת כתוצאה מיחסים בין אנשים שונים".
ארסטרופ מדגיש שיש לו קריירה מאוד מגוונת בתיאטרון, שם הוא גם כותב ומביים. ב-1996 הוא הופיע בהפקה של "מי מפחד מווירג'יניה וולף" וחולל שערורייה לאחר שניסה לכאורה לחנוק את שותפתו להצגה, מרים בואייה (שהגישה תביעה לבית המשפט ופוצתה בסך של 800 אלף פרנק).
בהזדמנות אחרת סטר לשחקנית איזבל אדג'ני שהופיעה לצידו בהפקה של מחזהו של סטרינדברג, "מיס ג'ולי". ב-1979, על הסט של "זיכרונותיה של זונה צרפתייה" הוא קרע את עור התוף של אוזנה של השחקנית מיו-מיו. בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי "ליברסיון" ב-2007 הוא אמר: "יש אנשים שמשוכנעים שאני חי במערה ושומע ואגנר מעשר בבוקר".
בקולנוע הוא זכה להופיע בסרטיהם של כמה מגדולי במאי אירופה, בהם אלן רנה, מרקו פררי ("העתיד הוא אישה", 1984), אישטוואן סאבו ("לפגוש את ונוס", 1991), פולקרשלנדורף ("דיפלומטיה", 2014), וכאמור ז'אק אודיאר שסרטו "דיפאן" זכה השנה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ויצא בישראל בעוד שבוע. "הוא אחד הבמאים הגדולים היום באירופה, אם לא בעולם", מחמיא לו ארסטרופ, "אני גאה להיות חלק מהקולנוע שלו, וחברו, ויש לי כבוד רב כלפיו כבמאי שלוקח סיכונים. כמו מיכאל האנקה, הוא מחפש, סרט אחר סרט, להעמיק אל לב הסוגיות העכשוויות ולאתגר את עצמו".
ב-2011 הוא אף הופיע בסרטו של סטיבן שפילברג "סוס מלחמה", אבל קשה לומר שהוא נשמע מתפעם מהחוויה. "קיים הבדל גדול בין עבודה בסרטים אירופאים ואמריקאים", הוא מסביר, "על הסט של סרט אירופאי ישנה אינטימיות ותקשורת אנושית בין אנשי הצוות. על הסט של 'סוס מלחמה' היו יותר מ-200 אנשים שהתרוצצו עם מכשירי קשר,
ושפילברג עצמו שהה מתחת לאוהל גדול ממרחק, מוקף במפיקים, ורק מדי פעם היה יוצא וניגש אליך לפני הצילומים ומדבר על הסצינה". ובכל זאת, הוא מסכם: "בסופו של יום זו אותה עבודה, לא משנה אם מדובר בהפקה הוליוודית או בסרט צנוע יותר".
בסיום שיחתנו, שמתקיימת בסיועו של מתורגמן (ארסטרופ אינו דובר אנגלית), הוא מגלה שהיה מעורב בפרויקט שאמור היה להביאו לישראל: סרט קנדי שמתרחש בארץ, נכתב על ידי התסריטאית והמחזאית הצרפתייה אמנדה סת'רס, ושבו היה אמור לשחק לצידו של פטריק ברואל ("שם פרטי"), בעלה לשעבר של סת'רס. מסיבות לא לגמרי ברורות ההפקה נעצרה, אך ארסטרופ אופטימי: "יש לי כבוד והערכה לישראל, אבל קשה לגייס את הכסף בגלל נושאו של הסרט", הוא אומר ולא מרחיב.
חיפוש באינטרנט מגלה שהכוונה היא כנראה ל"ארץ הקודש", המבוסס על ספרה של סת'רס מ-2010, ומביא את סיפורה של קרדיולוגית יהודייה המחליטה לעזוב את פריז ולהפוך למגדלת חזירים בישראל. בישראל של היום, אפשר בהחלט להבין את הקושי.
תודה לדניאל לונד על עזרתו בניהול הראיון
