ממשיכי דרכו של פרעה

שנאת זרים

תמיד אותו הפחד: "הם" מלאי מחשבות זדון. "הם" רוצים להרוס "אותנו". "אנחנו" צריכים להקדים רפואה למכה ולחסלם. כמה הגיונית הדרך וכמה מעטים הנימוקים הנדרשים לרצח עם.

בזכות נשים מצפוניות

למרות המקום המועט המוקדש לסיפורי השיעבוד, בוחר המקרא להעלות על נס נשים שלא התפתו לקסם שבשנאת הזרים, וסיכנו את חייהן בהצילן את ילדי ה"אויב": המיילדות שיראו את האלהים ולא את פרעה, ובת פרעה שמרדה בחוקי אביה והצילה תינוק עברי מרצח.

שנים רבות אחר כך, דוד המלך ישאל מדוע אלהים מונע ממנו לבנות את המקדש, ותשובתו המפתיעה היא (דברי הימים א כב, ח): "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹֽא תִבְנֶה ביִת לִשְׁמִי".

הרף המוסרי הנדרש

בניגוד להוליווד, העולם האמיתי לא מחולק לטובים ורעים, ועל כן חיי העבדות וחיי הריבונות מציבים בפנינו מבחנים מוסריים קשים.

מהמיילדות ומבת פרעה נלמד שפחד לא מנפיק תעודות פטור מהמצפון, והתנהגות מוסרית יכולה להפוך את הדבקים בה לבודדים ומאויימים. מדוד המלך נלמד שבני אדם פרטיים אינם אויבים, ועל אנשי מלחמה לדעת שחרבם תספה רשעים וצדיקים יחד.

האחריות של הציונות הדתית

כצפוי וכראוי גינו רבים ממנהיגי הציונות הדתית את "חתונת הדמים". כצפוי, ושלא כראוי, רובם התנערו מאחריות. מה משותף למחתרת היהודית, לרצח רבין, לפעולות תג-מחיר, לרצח משפחת דוואבשה ולחתונת הדמים? הרבה דברים - אבל גם העובדה שכולם בוצעו על ידי אנשי הציונות הדתית. הגיע הזמן לקחת אחריות.

אחריות אינה אשמה

גדלתי בציונות הדתית, בזרם זה נמצאים חברות וחברי נפש שלי, בני משפחה, שותפות ושותפים לדרך. אין לי כוונות להטיח רפש בבאר זו, אבל אני מצפה, מבקשת ואפילו מפילה תחינתי - ותרו על העמדה המתגוננת והתמודדו עם האתגרים החינוכיים הייחודיים לכם. רק אתם יכולים לעשות זאת, ואנחנו כבר מזמן בסכנת נפשות.

בדלנות

עם שני אתגרים צריכה להתמודד הציונות הדתית - עם הבדלנות ועם האקטיביזם המשיחי. עליי לומר שאיני יכולה לקבל את תפיסת העולם של "העם הנבחר".

בתקופות היסטוריות בהן טענה זו אינה מגוכחת – היא מסוכנת, ותמיד מבטאת עיוות מוסרי וחוסר יכולת להשלים עם היחסיות שבקיום האנושי: מישהו צריך להיות "הכי", מישהו צריך להיות "נצחי" - והמישהו הזה הוא כמובן אני.

הוגי דעות יהודים רבים שהחזיקו באמונה זו ידעו לשמור אותה בפרופורציות, לא להבליטה ולא להשתמש בה באופן מעורר שנאה ואלימות. והנה, בדורות האחרונים, בחינוך הציוני-דתי, זוכה רבי יהודה הלוי, גדול הבדלנים שבהוגי הדעות היהודים, לפופולריות לה לא זכה מעולם.

בשנות חינוכי בבני עקיבא ציטטתי, כדבר המובן מאליו וכאמת מדעית, את עמדתו ולפיה יש חמש דרגות בבריאה: דומם, צומח, חי, אדם ויהודי. כן. כך חינכו אותי. זו לא הייתה עוד דעה, זו בוודאי לא הייתה דעה בעייתית - זו הייתה האמת האחת והיחידה שנארמה באוזנינו שוב ושוב ושוב.

אקטיביזם משיחי

בדיוק כפי שידעתי בימי בני עקיבא שיהודי נמצא דרגה אחת מעל שאר האנושות, ידעתי שהקמת מדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה" והמשיח בפתח ממש. הימים היו ימי הסכמי השלום עם מצריים והשאלות ששאלנו בעודנו "מסתננים" לימית לא היו פרגמטיות אלא משיחיות.

אחר-כך נחשפה "המחתרת היהודית", שבין חבריה היו גם מדריכינו בבני עקיבא. הם בקשו להאיץ את ביאת המשיח ולשמור על מדינת ישראל מפגיעה בנתיב הגאולה. אחר כך נרצח יצחק רבין על ידי איש הציונות הדתית, וגם הרצח זה היה בעוון פגיעה בפרוייקט המשיחי, וכך גם היום - חלק מבוגרי הציונות הדתית דוחקים במשיח לבוא.

לא צריך לעזוב את הציונות הדתית

השילוב בין תפיסה בדלנית לאקטיביזם משיחי הוא סכנה ממשית לדמוקרטיה ועלול להיות רצחני, אבל הציונות הדתית מושתתת לא רק על אמונות אלה. ראשית דרכו של זרם זה פרגמטית וצנועה. יש לציונות הדתית על מי לסמוך אם תבחר להאבק בלהבות הבדלנות והמשיחיות, ויש להתפלל לאלהים שתצלח דרכם של אלו שישיבו את עטרת הציונות הדתית ליושנה.

לא עשבים שוטים (1)

כבר בשנת תשס"ג (!) נשאל הרב שרלו באתר "מורשת" לעמדתו ההלכתית בנושא "ריקודי הנקמה". חשוב לציין שהוא אסר על קיומם, אבל תשובתו מעידה על נפוצות הריקודים שראינו ב"חתונת הדמים" - כולל הרובים - כבר לפני שלש עשרה שנים.

"ריקוד הנקמה הופך פעמים רבות לאחר הריקודים הסוערים ביותר בחתונות ילדינו", כתב הרב, "דבריו האחרונים של שמשון (...), המולחנים כשיר שניתן לרוקדו, מפעים את ליבות הרוקדים, וקולם גובר ועולה".

העוקב אחר תנועות הידיים ושפת הגוף מגלה שם הזדהות עצומה עם המילים - ולעיתים אוחזים הרוקדים כלי נשק מאולתרים כדי להדגים את חזונם בעולם הנקמה".

באותה הזדמנות, אגב, הזכיר השואל שיר נוסף שלדבריו "נפוץ כל כך בישיבות תיכוניות" - "יבנה המקדש, ישרף המסגד".

אל תגידו שזה לא קורה. אל תגידו שלא ידעתם. תפסיקו להאכיל אותנו ב"עשבים שוטים" ותתחילו לעשות פעולות עומק אידאולוגיות וחינוכיות.

לא עשבים שוטים (2)

לפני כמה שנים הוזמנתי להנחות פאנל בנושאי חינוך בהשתתפות הדרג הצבאי הבכיר באחת מחטיבות צה"ל. התרגשתי מהמעמד, הכנתי מראש שאלות כבדות משקל ואף שלחתי אותן למשתתפים. בערך מחצית מהסגל הבכיר היו מאנשי הציונות הדתית.

הוא לא עשב שוטה. הוא קצין בכיר. הוא איש חכם והוא לא דמוקרט גדול.

לא עשבים שוטים (3)

לפני שבוע בדיוק ביקרתי בדף הפייסבוק של ידיד יקר, מהמתונים והמרשימים שברבני הציונות הדתית. ידידי הודיע לי שהוא מגנה בכתב את "ריקוד הדמים" - ואני סרתי לדף שלו כדי לקרוא את הגינוי ולחבבו.

בדף שלו, ממש מתחת להודעת הגינוי, הוא העלה פוסט אחר שדן בסוגיית יישוב הארץ, ובו, באגביות מוחלטת, נכתב: "הערבים ימח שמם". הדהימה אותי הנונשלנטיות שבה מוענק תואר זה לערבים. הדהים אותי שחברי לא התרגש מתמיהתי ולא מחק. היה נראה שזה פשוט לא מזיז לו.

חברות וחברים יקרים, הבנאליות הזו מפחידה יותר מכל, והלוואי שהייתי יכולה לעזור, אבל אתם לא תרצו את עזרתי, ואתם ממש חייבים לקחת אחריות ולקבל החלטות, כיוון שהבית הזה כבר עולה באש הקנאות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

חברנו/תנו (טוקבק מס' 31 משבוע שעבר) קובל/ת כנגדי: "דר' וייס, טרם התייחסת לאמירה: 'היהדות היא הדת הקטלנית ביותר'".

את/ה צודק/ת, והנה אני מתייחסת: אמירה זו משוללת יסוד. כמוה משוללת יסוד הקביעה החוזרת ומצוטטת בבית המדרש שלנו, ולפיה הדתות המונותאיסטיות רצחניות.

יקירי/תי, דתות אינן רצחניות, בני האדם הם הרצחניים. למרבה הזוועה, מי ששולח אנשים למלחמות ומי שמשתף איתן פעולה - הם בני אדם, דתיים וחילוניים כאחד. אנחנו הרוצחים והנרצחים ולא אף אחד אחר. והלוואי שניקח אחריות ונפסיק עם הזוועה הזו.

שבת שלום!