מה ששמעתם: המזרחית כבר לא מקופחת
על פי נתוני אקו"ם, שבעה מתוך עשרת השירים המושמעים ביותר ברדיו ב-2015 היו מהז'אנר המזרחי. אבי שושן קורא לטוענים לקיפוח לנוח, ולהתרכז ביצירה איכותית - כמו החדש של אבי סינואני. וגם: ליאור נרקיס וקובי פרץ שוב משעממים, רון שובל מתבזה כל הדרך ללהיט ועדן בן זקן מחדשת בשלום את "אלבינה". "מביט מזרחה"
אפשר לנוח מטענות הקיפוח
"העיקר שלכולם תהיה עבודה" ו"עזוב אותי עכשיו מאיכות, תן לי להתפרנס" הם רק חלק מהמשפטים ששמעתי השבוע מכמה זמרים מזרחיים בכירים. מצד אחד, אפשר להבין אותם. רובם לא שלמה ארצי. אין להם קריירה מצליחה שמחזיקה רק בזכות המותג שלהם. בלי להיט, למרביתם לא תהיה עבודה, לא חתונות ולא בר מצוות. עבורם, להיט זה החמצן שמספק עבודה לחצי שנה קדימה.
לכן, לצערי וכנראה גם לצערם, הם עסוקים במרדף אחרי הלהיט הבא, כמו גם בטענות החוזרות ונשנות על קיפוח המוזיקה המזרחית, על ההדרה והחרמות - כל זאת במקום להשקיע בדבר פשוט שנקרא אמנות. אבל כשהשם לבד לא מספיק כדי להביא קהל אלא השיר האחרון שהוא הוציא - כך הם פניה של תעשיית המוזיקה המזרחית.
אבל טענות לחוד ומציאות לחוד. מנתוני אקו"ם עולה כי מתוך עשרת השירים המושמעים ביותר בתחנות הרדיו בישראל בשנת 2015 - שבעה היו שייכים לז'אנר המזרחי. את המקום הראשון לקח "טרמינל 3" של דודו אהרון, "חיכיתי לו" של שרית חדד אחריו, וכמוהם התברגו לרשימה גם "למה לי" של שמעון בוסקילה, "היא רק רוצה לרקוד" של משה פרץ ועומר אדם, "מלכת השושנים" של עדן בן זקן, "שישי בצהריים" של אייל גולן וכמובן "דרך השלום" של פאר טסי. צריך גם לומר את האמת: כל השירים ברשימה הושמעו גם בגלגלצ, שקובעת, אך גם יודעת היטב מה הציבור היום שומע.
הגיע הזמן לומר זאת בקול: הזאנר המזרחי היום לא מקופח, לא בגטו וכל צעקה נוספת בנושא היא אינה רלוונטית, מעצבנת ומעוררת אנטגוניזם. אולי כעת, כשהעובדות על השולחן והצמא לז'אנר, הן מצד המשמיעים והן מצד ציבור השומעים, כבר כאן - יוכלו הזמרים לחדול מהטענות, לנסות לצאת מהקופסא ולהביא משהו אחר, איכותי יותר, עם טקסט ברמה ועיבוד שהוא לא של יעקב למאי לדוגמא.
יוצא מהקופסא
ודווקא בגלל ההקדמה הזו, נפתח במישהו שלא הולך בדרך הזו והצליח השבוע להביא שיר בלוזי יפהפה. אני מדבר דווקא על אבי סינואני הוותיק שהוציא השבוע שיר חדש בשם "עד שתסלחי", אותו כתב עדי כבירי והלחין ועיבד עבורו בנו נאור, שבעצמו נחשב לתגלית עולה בז'אנר המזרחי.
כבר מהפתיח מתבלט "עד שתסלחי" לטובה. סינואני מתאבד על השיר. הוא מצליח להעניק ביצוע שמדגיש כל מילה והברה בטקסט. הוא חי את השיר ובשונה מרבים אחרים - לא בא לדפוק קופה וללכת. לפעמים הוא בולע את המילים בקול צרוד ועדיין זורם בטבעיות ומצליח לתפוס את המאזין. סוג של דני ליטני המזרחי.
סינואני מבין שבגילו, עדיף להשאיר את שירי החפלה לבנו גל סינואני. במקום, הוא מביא נשמה גדולה שהולמת את גילו ומעמדו ולא מתבזה עם איזה שיר אדיוטי, כמו אלו שאלי לוזון מקליט לצערי בשנים האחרונות. ועדיין, לצערי, רוב הסיכויים שהחדש של סינואני לא יושמע ברדיו וכמעט ולא תשמעו אותו. למה? כנראה בגלל הגיל שבתעשייה הישראלית מהווה מכשול מכוער ותגית לאי רלוונטיות עבור האמנים שחצו את החמישים. את מי כן תשמעו? על כך בשורות הבאות.
בדרך לשום מקום
מדהים הוא התזמון של הזמרים המזרחיים. משום מה, תמיד יוצא להם להישמע זהים או להיתפס כמעתיקים. והנה, באותו יום, יצאו שני שירים חדשים של קובי פרץ וליאור נרקיס. איך קוראים להם? "נוסעים דרומה" ו"6,000 מייל" בהתאמה. בעטיפה של שניהם יש תמונה של GPS והיעד מבחינתם ברור, לא לאילת של פרץ או לניו יורק של נרקיס אלא לאולמי "אווניו" בחודשי הקיץ, בתקווה שהחתן והכלה הבאים יזמינו דווקא אותם כי השיר שלהם יעשה שמח ברחבה.
אני לא מצליח להבין איך הגענו לשנת 2016 ועדיין יוצאים שירים כאלו, שאין בהם שום דבר חדש או מיוחד שמצליח להישמע שונה מאלפי שירים אחרים שיצאו כבר בעשרים השנים האחרונות. אני מתקשה להבין למה פרץ ממשיך להידבק לצ'ולי זכאי שחתום על רוב שיריו האחרונים, שאף אחד מהם לא באמת תפס.
אני יודע דבר אחד: אם זה לא מצליח פעם אחת - קורה, פעם שנייה זה צירוף מקרים, בפעם שלישית זה כבר מצריך להפעיל את הווייז ולעשות אתחול מסלול מחדש. פרץ יכול ומסוגל להרבה יותר משירים כאלו.
נרקיס, הגעתי אליך. נכון, השיר שלך יותר קליט, באירועים הוא בהחלט יעבוד והוא אפילו יכול להפוך ללהיט כי יש לו קטע. ועדיין, זה לא מעייף אותך להוציא שירים כאלו? לא בא לך פעם אחת לנסות משהו אחר? לצאת מהקופסה ולפנות ליוצרים אחרים ולנסות לתת עומק? הרי אתה כוכב, יש לך עשרות להיטי חפלה, היומן שלך מלא שנה קדימה.
אנחנו עכשיו בחורף וזה הזמן בו אתה יכול להרשות לעצמך להעיז, לעשות את הבלתי ייאמן ולהביא שיר איכותי שיפגין יכולות אחרות שלך. למה אתה ממחזר את אותו ריטואל? ואגב, אם אתה כבר מוציא שוב שיר קצבי, הייתי ממליץ ללכת עד הסוף בעיבוד ולהגביר את הקצב כדי שבאמת יהיה יותר סוחף, בלי קטיעות ובלי ירידות מתח. טוב, בשביל זה יש את גרסת הרימיקס שעוד תבוא. ואני שואל, איפה האומץ והתעוזה של הזמרים? לצערי, אין להם ביצים.
בי אישתר, שלום עדן
בניגוד לשני אלו, שימו לב לעדן בן זקן שהוציאה גרסה מחודשת עם מילים בעברית ללהיט הענק של אישתר, "אלבינה". תראו, בן זקן פשוט ברת מזל ואני לא יודע אם היא מודעת לכך בכלל כי מה שקורה איתה לא מובן מאליו. הסיבה היא לא שהבשורה ניתנה דווקא לילדה המתוקה הזו, אלא שמדובר בדוגמא לזמרת שיש סביבה מעטפת חיצונית מקצועית וכך זה גם נראה. היא לא עובדת בגישה של זמר ואמרגן אלא עם משרד שיש בו דבר אחד שכמעט ואין לאף אחד בז'אנר המזרחי - מחשבה ויצירתיות.
עדן בן זקן - "אלבינה"
על פניו, בן זקן נכנסה למשימת התאבדות. להיכנס לנעליה הענקיות של אישתר זו משימה בלתי אפשרית, בטח כשמבחינה ווקאלית אין מקום להשוואה בין השתיים, שלא לדבר בכלל על הנוכחות הבימתית (לבן זקן יש עוד לפחות 6,000 מייל לצעוד לפני שתהיה ברת השוואה לאישתר בטריטוריה הזו).
יחד עם זאת, בן זקן שחידשה עם מילים אחרות, מגלה את השיר לדור הצעיר שאולי פחות מכיר את הלהיט הענק הזה. בעיקר, הלחן של השיר הזה כל כך פופולרי וכל כך כיף לשמוע אותו שקשה מאוד להיכשל איתו. עבור בני עשרים וחמש ומעלה, שום זמרת לא תצליח להחליף את הגרסה של אישתר, אבל לקהל בני הנוער של בן זקן מדובר ביציאה מרעננת, על אחת כמה וכמה כשהפזמון משעשע עם המילים "אלבינה יאללה, תנגב את הדמעות וחייך אל העולם... יחביבי יאללה תשמח ללא גבולות חיים רק פעם אחת". זה אולי לא אלתרמן אבל בהחלט אופטימי, שמח ועובד טוב.
הוא חזר, וחבל
נסיים עם רון שובל. רגע לפני שעלתה "הישרדות" כתבתי כאן טור חיובי על האיש שמצליח למנף את הריאליטי לטובתו. לצערי, צפייה בו בתוכנית מעוררת אי נוחות. שובל מפונק, מתפרץ, מתלהם, פוגע בצורה מזעזעת בדנה ברגר ומגחך על שאר המשתתפים, משדר ניתוק והתנשאות מזרחית כלפי כל מה שנתפס בעיניו כאשכנזיות.
מה שכן, השיר החדש שהוציא בשם "אני חוזר" הוא שיר כיפי לגמרי עם ווייב טוב. רק חבל שלא היה לו כאלו אנרגיות גם במהלך הצילומים עצמם.
