לוחמת הטקוואנדו שחולמת בגדול
הספורטאית רבקה באייך (16) זכתה במדליית כסף באליפות אירופה לנוער בטקוואנדו אחרי שהתגברה על קשיים רבים, ומנסה לשכנע את בני העדה האתיופית להעדיף את הענף על פני אתלטיקה. היא לא מסתירה את שאיפתה הגדולה: זהב באולימפיאדת טוקיו 2020. צפו בכתבה
למרות כל הקשיים בהם נתקלים הספורטאים בענף, בעיקר בכל הנוגע לסוגיית המימון, ולאחר חוסר ההצלחה של מרבית המתחרים בשנים האחרונות, רשם הטקוואנדו הצלחה באותה תחרות בלטביה וכעת נחשבת באייך לאחת התקוות של הענף לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020.
צפו בראיון עם רבקה באייך (צילום ועריכה: אורן אהרוני)
באייך (16) החלה לעסוק בטקוואנדו במסגרת פרויקט "עולות" המעודד ספורטאיות צעירות בנות העדה האתיופית לעסוק באמנות הלחימה האולימפית, ואשר מאורגן על ידי משפחת גונטר מארצות הברית. הבת של אותה משפחה יהודית אמריקנית, אווה לאה גונטר שהייתה בעלת חגורה שחורה בטקוואנדו, נפטרה כשהייתה בת 13 ולזכרה מקיימים ההורים את הפרויקט יחד עם ארגון "ג'וינט" העולמי (האחראי על מפעלי צדקה) והתאחדות הטקוואנדו.
הפרויקט מאפשר לעשר בנות עולות מאתיופיה לקבל אימוני טקוואנדו בחינם במשך כל השנה, יחד עם ציוד ובדיקות רפואיות. באייך החלה להתאמן לפני שלוש שנים, תחילה פעמיים בשבוע במסגרת בית הספר ולאחר שהצטיינה עברה לחמישה אימונים בשבוע במועדון "הלוחם הצעיר" בראשון לציון.
באייך הגיעה להישג הגדול לאחר שהתגברה על לא מעט קשיים בחייה. היא עלתה לארץ בגיל 4, בת לאם חד הורית שדאגה לפרנס אותה ואת שלוש אחיותיה. מדובר בספורטאית מהירה מאוד וחזקה מנטלית, מה שעוזר לה להתגבר על ההתרגשות בתחרות.
לפני שנה, כשהייתה בת 15, יצאה באייך לראשונה להתחרות בחו"ל, באליפות הפתוחה של בלגיה וגרמניה, שם זכתה במקום השני. מאוחר יותר היא התאמנה במחנה אימונים משותף עם נבחרת אוקראינה וזכתה במדליית כסף בתחרות G1 בפולין. אחרי הזכייה באליפות אירופה היא זכתה גם במקום השלישי באליפות קרואטיה הפתוחה.
לתחרות הראשונה בבלגיה ולתחרויות שבאו לאחר מכן יצאה באייך אחרי שהתגברה על קשיים ביורוקרטיים רבים. חסרו לה מסמכים רבים להוצאת דרכון, מה שכמעט מנע את יציאתה.
גם אחרי שאמה טסה במיוחד לאתיופיה על מנת להשיג את המסמכים המתאימים, חסרו לה מספר חתימות המוכרות על ידי משרד הפנים. בסופו של דבר הגיעה העזרה מאשתו של אחד המורים של באייך בבית הספר, אשר עובדת במשרד הפנים בבני ברק.
מאמנה של באייך, רון גרשנוק, סיפר: "נסענו לשם להגיש מסמכים ופקידה בשם אורלי עזרה לנו מאוד. היא הגישה בקשות ונלחמה עד שהגיעה לשר הפנים. למרות המחסור במסמכים והביורוקרטיה, רבקה קיבלה דרכון בהליך מהיר וטסה לתחרות. הייתה בעיה, התחרות כבר הייתה מאוד קרובה והיינו בטוחים שהיא לא תצא".
מרבית בני העדה האתיופית העוסקים בספורט פונים לאתלטיקה, ענף בו הם ידועים כבולטים במיוחד בריצות הבינוניות והארוכות. רבקה סיפרה כיצד נמשכה דווקא לטקוואנדו: "הייתי באתלטיקה, אבל ראיתי שאין משהו מיוחד בזה. טקוואנדו זה משהו מיוחד, עם בעיטות מיוחדות ויפות, אז זה משך אותי. רציתי ללמוד את הדברים האלה וגם ללמוד הגנה עצמית. אני מרגישה יותר ביטחון, למרות שתמיד עדיף להימנע מלהתעמת עם מישהו, גם אם אתה יודע איך להתגונן".
אבל נותנים לך יותר כבוד בבית הספר.
"כן, אפשר להגיד".
האמנת שיום יבוא ותהיי סגנית אלופת אירופה?
"לא ציפיתי לזה אפילו. לא אגיד שהיה מלחיץ שם, כי אני מאוד אדישה. אמרתי שאתן בתחרות את מה שאני יכולה, אבל לא חשבתי שאני יכולה להגיע למעמד כזה. כשאתה שם אתה רואה איזה מין עולם זה הטקוואנדו. שלא רק אתה מתאמן באיזה סניף באיזו עיר. זה משהו עולמי וגדול. כשאתה רואה מתחרים בהרבה מדינות אתה רואה שיש לזה רמה. להגיע למעמד כזה וגם לזכות במשהו זה בכלל מדהים. אני די אדישה ולפעמים זה יכול להרוס, כי אתה לא מבין באיזה מעמד אתה נמצא ויכול לזלזל בזה, אבל אני יודעת איך למתן את האדישות הזו, מתי לא להתרגש ולא להילחץ כשאתה רואה את היריב שגבוה ממך בראש".
כמעט זכית בזהב.
"זו הרגשה של פספוס ממש גדול. למרות שגם כשזכיתי במדליית כסף היה קשה לי להאמין שהשגתי את זה. כמעט הגעתי למקום הראשון וזה היה פספוס, אבל אני מרוצה".
מה השאיפה הגדולה שלך?
"השאיפה הכי גדולה שלי כמובן היא לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו 2020. אני מקווה שאזכה שם בזהב. עכשיו כשאני פה אני מקווה שיקרה משהו היסטורי".
"לא מבינים למה טוב לבחורה להתעסק בטקוואנדו ולא בריקוד"
אם באייך תגשים את חלומה הגדול היא תעשה היסטוריה כפולה, מכיוון שישראל מעולם לא זכתה במדלייה בטקוואנדו ובנוסף, היא תהפוך לספורטאית הראשונה מהעדה האתיופית שמגיעה להישג כזה. על כך היא אמרה: "אני רוצה שבני העדה לא יתעסקו רק באתלטיקה, כי יש מלא ענפים וטקוואנדו די חדש פה, אז שיתחיל לתפוס תאוצה וכך יהיו לנו יותר יריבים בתחרויות ובאימונים. רק כך נתקדם".
את משכנעת חברות וחברים שלך להתאמן?
"כן, דווקא לאלו שיש להם את הצד הספורטיבי אני אומרת לנסות כדי שלא יישבו סתם בבית ויבזבזו זמן. תמיד עדיף לעשות משהו מועיל".
איך הגיבו האנשים בסביבתך הקרובה על העיסוק שלך בענף?
"הופתעו שאני בכלל מתעסקת בענף הזה. לא מבינים למה זה טוב לבחורה להתעסק בטקוואנדו ולא בריקוד. הצד שלי יותר אגרסיבי, עם בעיטות ודברים מתפרצים, אני אוהבת את התחום הזה והוא מאוד משך אותי. זה גם עוזר לי עם התמדה ומשמעת. יש לי שאיפות ורצון. אני ממושמעת יותר, מרוכזת יותר ויודעת מה המטרה. אני מתמקדת טוב יותר בדברים שאותם אני צריכה וזה לא רק בטקוואנדו, אלא בחיים. אני מסוגלת לעמוד טוב יותר בזמנים ולהפיק את המקסימום בדברים שאני עושה".
כיצד את משלבת את הפעילות עם הלימודים?
"זה די קשה, אבל אין מה לעשות. צריך להכין שיעורים ולתרגל ואחר כך ללכת ישר לאימון. לפעמים אני מפסידה שיעורים, אבל הציונים שלי ממוצעים. אין לי זמן לבלות, אבל זה לא מונע ממני להשתלב בחיי החברה".
גרשנוק עצמו משוכנע: "קשה לצפות את העתיד, אבל היחס של רבקה מאוד רציני ויש לה יכולות מנטליות טובות. היא ברמה הגבוהה ביותר ואם תמשיך להתקדם באותו הקצב, תוך שלוש שנים היא יכולה להפוך למועמדת ריאלית למדליה בטוקיו".
לפנייה לכתב/ת 
