יש אנשים שעבורם להיות חשמלאי זה חלום
מאות בוגרים על הרצף האוטיסטי מודרים מידי יום ממעגל העבודה. ומניסיוני, הדבר נובע בעיקר בגלל דעות קדומות, בורות וסטריאוטיפים. האוטיסטים בעלי התפקוד הגבוה מסוגלים לתרום לשוק העבודה ולבצע החל מעבודות פשוטות במפעלים מוגנים וכלה בעבודות קצת יותר מורכבות כמו הרכבת לוחות חשמל.
בסרט הישראלי "חתונה מנייר", שעולה לאקרנים ממש בימים אלה, הדמות הראשית היא חגית, צעירה בשנות העשרים לחייה, עם לקות שכלית קלה, שעובדת במפעל לנייר טואלט. החלום שלה הוא להתחתן, אבל לא רק, היא חולמת להיות מעצבת אופנה ובמהלך הסרט היא אף מנסה להגשים את החלום. היא הולכת לחוג תפירה, מעצבת שמלות כלה לבובות מקרטון ואפילו הולכת לראיון עבודה בסלון כלות, שפרסם מודעת דרושים לתופרת.
עוד בערוץ הדעות:
ההשפעה של שייקספיר נמצאת בכל מקום
אספו את הנשק - לא כדי לרצות את ביבי
לאחרונה הכרתי את מ', צעיר בשנות העשרים לחייו, שמוגדר על הרצף האוטיסטי. מ' עשה שירות הלאומי ולאחר מכן, בדומה לחגית ולאחרים המוגדרים על הרצף האוטיסטי, הועסק בעבודה פשוטה שלא דרשה מיומנות מיוחדת - בחנות תבלינים. החלום של מ' מאז ומעולם היה להיות חשמלאי, אבל בגלל הלקות השכלית שלו, מעולם לא התמחה בתחום והיה נראה לסביבתו הקרובה שזה גם לעולם לא יקרה.
בסרט - חגית לא התקבלה לעבודה. בראיון הקצר שעברה אצל בעלת סלון הכלות, האחרונה שזיהתה כי יש לה לקות מסוימת, התייחסה בזלזול לבקשתה, זרקה את מספר הטלפון שהשאירה ולא יצרה איתה קשר לאחר מכן. במציאות, אצלנו בחברת החשמל, מ' התחיל לעבוד לפני כחצי שנה בבתי המלאכה של החברה בתל אביב. כיום, הוא משמש כעוזר חשמלאי ועוסק בהרכבת לוחות חשמל - עבודה מורכבת אשר דורשת הכשרה יומיומית, ליווי מקצועי צמוד ומעקב של חשמלאי מוסמך.
העבודה של מ' בבית המלאכה של החברה, מתקיימת במסגרת שיתוף פעולה מבורך שהתחלנו בשנה האחרונה עם בית אקשטיין, מרכז תעסוקה שמעניק לאוטיסטים מיומנויות תעסוקתיות. בשלב זה מועסקים אצלנו 5 עובדים כפיילוט שאנחנו מובילים, כחלק מיישום מדיניות שילוב עובדים עם מוגבלויות בעבודה.
כיום מועסקים בחברת החשמל כ-300 עובדים עם מוגבלויות שונות - נפשיות, על הרצף האוטיסטי, או עם מוגבלות פיזית - בתפקידים ובמקצועות שונים באתרי החברה ברחבי הארץ, והם משולבים במתקנים של חברת החשמל בצוותי העבודה הקיימים ולא כמפעל מוגן, ובתנאי עבודה מקבילים לעובדי בית המלאכה.
חובה ערכית ומוסרית
אני רואה במהלך זה חובתה הערכית והמוסרית של חברת החשמל כלפי החברה והקהילה בתוכה היא פועלת, להעניק שוויון הזדמנויות לכלל חלקי האוכלוסייה, ובכללם גם לעובדים על הרצף האוטיסטי. מתוך כך, דירקטוריון חברת החשמל והנהלת החברה התוו מדיניות ברורה למתן חשיבות להעסקת עובדים עם מוגבלות ומבחינתנו זוהי גולת הכותרת של מדיניות ההעסקה המגוונת בחברת החשמל.בסקרים פנימיים ובבדיקות יעילות תפוקות של עובדים אנחנו מוצאים ששילוב של עובדים עם מוגבלות תורם לסביבת עבודה פלוראליסטית, ליברלית ופתוחה יותר. מקדם את העובדים עם המוגבלות, אך יותר מכך, משפר את ביצועיהם של עובדי השטח והמנהלים הממונים.
יש לשים לב כי אנחנו מדברים על שילוב ולא על בידול או הדרה. וזה לא פשוט. בכל פעם שאנחנו קולטים עובד עם מוגבלות אנחנו משקיעים משאבים רבים במציאת התמהיל התעסוקתי, הניהולי והסביבתי המתאים ביותר עבור אותו עובד בתפקיד הרלוונטי, כך שייקלט בצורה הטבעית והסינרגטית ביותר.
במקרה של מ', ושל ארבעת חבריו לתוכנית התעסוקה בבתי המלאכה של החברה, ביצענו התאמה ייחודית של סביבת העבודה, הן מבחינה אנושית והן מבחינה בטיחותית, כיוון שבשונה מתוכניות העסקה אחרות, כאן הם עובדים בסביבת עבודה רגילה ולא במפעל מוגן. ביצענו התאמות בטיחותיות למכונות כדי למנוע מגע עם מכשור מסוכן, מיננו חונכים מקצועיים שידריכו אותם וייסעו להשתלבותם באופן הדרגתי בעבודה, זאת לצד העבודה המקצועית של צוות בית אקשטיין.
מאות בוגרים על הרצף האוטיסטי מודרים מידי יום ממעגל העבודה. ומניסיוני, הדבר נובע בעיקר בגלל דעות קדומות, בורות וסטריאוטיפים. האוטיסטים בעלי התפקוד הגבוה מסוגלים לתרום לשוק העבודה ולבצע החל מעבודות פשוטות במפעלים מוגנים וכלה בעבודות קצת יותר מורכבות כמו הרכבת לוחות חשמל.
1 מתוך 100 ילדים בישראל הוא אוטיסט, בישראל יש כיום כ-2.6 מיליון ילדים, מדובר בפוטנציאל העסקה של כ-26,000 מבוגרים בטווח של 20 השנה הקרובות.
העסקת עובדים על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה, החלה בישראל רק בשנות ה-90'. מתוך האוטיסטים המועסקים, רובם מועסקים במפעל מוגן או בעבודות פשוטות שאינן מצריכות מיומנויות מיוחדות. אם המצב ימשך כמו שהוא היום, ומקומות עבודה ימשיכו להדיר עובדים כמו חגית משוק העבודה – אנחנו נפספס אותם, גם כמקומות עבודה וגם כחברה אנושית, מוסרית וערכית. ועל הגשת חלומות - אין מה לדבר.
לצערי ומהיכרותי את תנאי השוק, הסיפור של חגית מ"חתונה מנייר" הוא המציאות של רוב האוטיסטים החיים כיום במדינת ישראל. בעוד הסיפור של מ', עוזר החשמלאי מחברת החשמל - הוא החלום.
לקום בכל בוקר, ללכת לעבודה ולחזור בערב הביתה בתחושת סיפוק שהנה עבר לו עוד יום שבו יצרת משהו חדש, שינית משהו ושאתה נחוץ – זה לא חלום. זה קשה, זה מורכב, זה דורש משאבים, סבלנות ותשומת לב. אבל זה אפשרי. תראו את מ'.
עופר קרן, הממונה על העסקה רב-גונית ועוזר סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון בחברת החשמל
לפנייה לכתב/ת 
