מרטיבים במיטה. הילדים שברחו מדאעש
חטפו אותם, היכו אותם, עשו להם שטיפות מוח ואמרו להם לשוב הביתה ולהרוג את הוריהם ה"כופרים". רשת CNN הגיעה לילדים שהצליחו לברוח מצבא "הגורים של דאעש", אך לא מהזיכרונות הקשים: "כל לילה יש סיוטים"
נורי בן 11. הוא ומשפחתו נחטפו ונלקחו למחנה של "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בעיר תל עפר שבעיראק. כשהוא סירב להצטרף לילדים האחרים באימונים, לוחמי דאעש שברו את רגלו בשלושה מקומות.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ניתן לצפות בכתבה גם באתר CNN
באופן לא ייאמן, נורי הוא אחד מברי המזל. כשרגלו החלימה, הוא סבל מצליעה ובדאעש החשיבו אותו "חסר ערך". במקום לירות בו, הם הרשו לסבתו לבוא ולקחת אותו הביתה.
אחיו בן החמש סמאן גם שוחרר. מכות חוזרות ונשנות של אנשי דאעש על ידיו גרמו לו לטראומה. סבתו ג'וורה סיפרה שהוא מרטיב במיטה בלילות וצועק. כששוחחנו עם סבו וסבתו, הוא קפץ ביניהם, שאל את אחד מהם ואז את האחר: "אתם הולכים להרביץ לי?"
מאות ילדים נחטפו
נורי מדבר בקול נמוך, משפטיו קצרים והוא עוצר כדי לקחת נשימות עמוקות. במשך רוב ביקורנו הוא נועץ את מבטו ברצפה. אלה זיכרונות קשים עבורו. היעדר הוריהם של הילדים רק מוסיף לנטל הכבד שהם נאלצים לשאת. בחוץ יורד גשם והטיפות מכות בגג אוהל הברזנט. אפילו זה יותר מדי עבור סמאן שמטפס בחרדה ומתיישב על ברכיו של סבו.
נורי וסמאן הם שניים מתוך 200 ילדים שלפי הרשויות הכורדיות ברחו מצבא הילדים של דאעש. הם מכונים "הגורים של דאעש". הרשויות מעריכות כי 400 ילדים נוספים גויסו לשורות דאעש באזור הכורדי לבדו. מאות נוספים נחטפו, הוכו ועברו שטיפות מוח.
ביחידת המתאבדים של דאעש - ילד בן 5
נאסיר מככב באחד מסרטי התעמולה של "גורי דאעש". הוא מופיע בווידאו ועיניו מושפלות, הוא משדר עצבנות ולא זז בכלל. כשהוא נחטף לראשונה, לוחמי דאעש אמרו לו שהוא זכה בכבוד הגדול ביותר - במקום ביחידת המתאבדים שלהם. הילד הקטן ביותר שהתאמן לצדו היה בן חמש בלבד.
"היינו 60", הוא סיפר לנו. "הרגעים המפחידים ביותר עבורנו היו כשהיו תקיפות אוויריות. הובילו אותנו במנהרות כדי להתחבא. אמרו לנו שהאמריקנים - הכופרים - מנסים להרוג אותנו, אבל הם - הלוחמים בדאעש - אוהבים אותנו וידאגו לנו טוב יותר מאשר ההורים שלנו".
נאסיר, בדומה לנורי ולסמאן, עדיין חווה סבל רב. בשעות הלילה, לדבריו, הכול חוזר אליו. אבל הוא התחיל לחשוב שאולי יהיה לו עתיד בסופו של דבר. דיברנו קצת על חולצת כדורגל דנית שהוא לבש ושאלנו אותו מה הוא רוצה להיות. "מורה", הוא השיב. "כדי שאוכל ללמד ילדים אחרים כמוני".
הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו