קוטף שבחים: אנדרה דראמונד וסודות הריבאונד
הסנטר של דטרויט רק בן 22, אבל הוא כבר השחקן הוותיק בקבוצתו, אחת התקוות הגדולות שלה לעתיד ובעיקר מכונת כדורים חוזרים. איך הוא עושה את זה? אתלטיות, פיזיות, מיקום, כוח רצון - וגם טריק אחד שלמד ממוזס מלון
דולף שייס ז"ל היה הראשון. אחריו הגיעו שמות אגדיים כמו ביל ראסל ו-ווילט צ'יימברליין, שקבעו מספרים שכנראה לא יחזרו לעולם בעולם כדורסל שונה לחלוטין. וגם מוזס מלון עשה את זה, וקארים עבדול-ג'באר והאקים אולג'ואן, דיקמבה מוטומבו וקווין גארנט.
אנחנו מדברים, כמובן, על תואר מלך הריבאונדים של הליגה. מי שייקח בוודאות כמעט מלאה את התואר השנה, אחרי שנתיים בשליטת דיאנדרה ג'ורדן, הוא אנדרה דראמונד. והנתונים שהוא מציב מראים שהוא הפך את מלאכת שאיבת הכדורים החוזרים לאמנות של ממש. אם ימשיך בקצב הזה, הוא יהיה הראשון שיתקרב בממוצעים למה שעשה דניס רודמן בשיקגו של שנות התשעים (ממוצעים הקרובים ל-20).
עונת 2008/09 הייתה האחרונה בה דטרויט הגיעה לפלייאוף. העונה שלפניה הייתה האחרונה בה הפיסטונס סיימו במאזן חיובי. כן, בנייה מחדש היא עניין שלוקח זמן, אבל השנה הסימנים מעודדים מאוד עבור הקבוצה (17:21). רג'י ג'קסון השתלט על הפיסטונס ומפגין יכולת נפלאה שהשכיחה את הפציעה של ברנדון ג'נינגס - האיש שבעבר היה אמור להיות המנהיג של הקבוצה, וכיום שחקן בשלבי חזרה ראשוניים לכושר שמועמד לעבור בטרייד. גם מרקוס מוריס, ארסן איליאסובה וקנטביוס קולדוול-פופ מרימים תרומה יפה עבור סטן ואן גאנדי. אבל דראמונד גונב את ההצגה.
בגיל 22, הבחירה התשיעית מדראפט 2012 מתחיל להיראות כמו סנטר עם פוטנציאל לגדולה. בעונתו הרביעית בליגה המספרים שלו זינקו. הוא קולע 18 נקודות למשחק, לעומת 13.8 בשנת השיא הקודמת שלו, הפך לשחקן הגנה יעיל במיוחד עם 1.8 חטיפות ו-1.5 חסימות למשחק, וכאמור ומעל הכל - בגובה 2.11 מ', הוא קוטף כל כדור שנקרה בדרכו. 15.4 - זו הכמות שהוא לוקח במשחק. בעשור האחרון, רק קווין לאב הגיע לממוצע כזה (15.2). במשחק מול אינדיאנה בתחילת העונה הוא חיבר 25 נקודות ל-29 ריבאונדים, והיה השחקן הראשון מאז מיזוג הליגות שמשיג לפחות 75 נקודות ו-75 ריבאונדים בארבעת משחקי הפתיחה.
לא כל גבוה מצטיין יכול להגיע למספרים כאלה. כאמור, ריבאונד הוא מומחיות, משהו שמתחדד עם השנים. סקוט ראפרטי מ"ספורטינג ניוז" ניסה לרדת לשורש העניין, וגילה שדראמונד למעשה משתמש ב"שיטת מוזס מלון" - החטאה מכוונת מתוך ידיעה שיתרון האתלטיות והפיזיות יאפשר לו להגיע לכדור החוזר ולקלוע ממצב קל יותר. דראמונד אישר: "אני לא אשקר, לפעמים אני עושה את זה. אני יודע שאני יכול לקחת את הכדור אחרי ההחטאה ולשים אותו בטבעת". לפעמים השיטה הזו פוגעת באחוזי הקליעה, אבל העובדה היא שדראמונד קולע יותר, וזה בגלל שהוא למד איך לייצר לעצמו סלים.
אבל כמובן שזה רק נדבך פיקנטי אחד מתוך המכלול. ישנן סיבות נוספות להצלחה - כמו אחוזי הקליעה האיומים של חבריו שמייצרים לו יותר אפשרויות לקחת כדורים חוזרים, והאגרסיביות האדירה. דראמונד הסביר לאחרונה: "זה פשוט כוח רצון. הרצון לקחת את הכדור שמרבית האנשים לא יקפצו אליו. אני יודע שאני נתן לקבוצה שלי עוד הזדמנות". מאמן הקליפרס דוק ריברס השווה אותו לרודמן: "ממש כמוהו, הוא מתייצב מתחת לסל ומפלס את דרכו לאחור בעזרת הגוף. אני לא יודע איך מתמודדים עם דבר כזה".
אבל ישנה בעיה משמעותית איתה מתמודד דראמונד, ומקשה עליו לעזור לקבוצה ברגעי ההכרעה. כמיטב המסורת של הסנטרים הטובים בליגה, כדוגמת שאקיל אוניל, דווייט האוורד וג'ורדן, הבן אדם לא מסוגל לקלוע מהקו. ואן גאנדי התייאש מהנושא ולא מהסס לשלוח אותו לספסל ברגעי ההכרעה כאשר היריבות מתחילות ב"האק-א-דרה", דראמונד עומד על כ-36 אחוזים מהקו העונה, עם מופעים כמו 4 מ-18 ו-2 מ-13. אבל בתור מישהו שמקבל ללא הרף מחמאות על יכולת הלמידה שלו, הוא סיפר כי הוא מתאמן על שיפור הנושא.
באופן מדהים, בעונתו הרביעית בקבוצה דראמונד הוא גם השחקן הוותיק בה. כל אחד ואחד מחברי הסגל הגיע לדטרויט אחריו. באופן טבעי, זה הופך אותו לפנים של הקבוצה, ולשחקן שבגיל 22 מצפים ממנו להוביל את השינוי שיחזיר את הפיסטונס לצמרת המזרח. יכול להיות שהיה לו קצת יותר שקט לעשות את זה אלמלא היה מתבלט כל כך בשורה הסטטיסטית ומושך המוני מתעניינים שרוצים לראות אותו מנפח את המספרים ושובר שיאים.
ויודעים מה? הוא יכול לעשות את זה. "אף פעם לא ראיתי דבר כזה", אמר חברו לדטרויט מוריס, "יכול להיות שהוא הריבאונדר הטוב ביותר שפגשתי". והמאמן ואן גאנדי הוסיף שלדעתו הוא יכול להיות בין הגדולים בכל הזמנים בקטגוריה הזו. אם הוא יוסיף כמה מהלכים בהתקפה ולא יהיה נטל מהקו בסיום משחקים, דראמונד גם יהפוך מנער הריבאונדים לשחקן שלם ומשמעותי לאורך שנים - לא רק בדטרויט, אלא בכל ה-NBA.
לפנייה לכתב/ת 
