חייזרים וקונספירציה: כוחה של תיקים באפלה
סדרת המסתורין שהכניסה לחיינו את מאלדר וסקאלי היתה הרבה יותר מעוד תוכנית טלוויזיה. היא העבירה ביקורת בעזרת קניבלים, הפכה את תיאוריות הקונספירציה והחייזרים לאופנה, ותמיד, אבל תמיד, היתה לה ססמה מנצחת. רגע לפני שהיא חוזרת למסך - כך השפיעה "תיקים באפלה" על העולם
עוד רגע זה קורה. המעריצים עוצרים את נשימתם בציפייה ומקליקים על כל תמונה של מאלדר וסקאלי. האדוקים שבהם מחפשים גם את סקינר. "תיקים באפלה" חוזרת למסך יותר מ-13 שנים לאחר שהסתיימה, ומציפה בזיכרונות את כל אותם אנשים שהאמינו שהאמת אכן נמצאת אי שם. אבל הפעם לא מדובר רק בגל של נוסטלגיה חמימה.
אי אפשר להמעיט בחשיבותה של הסדרה שטיפחה דורות של צופים נלהבים המחכים לשובה בקוצר רוח, גם אם מדובר בעונה קצרה שכוללת שישה פרקים בלבד (ותחל בישראל ב-yes ב-25 בחודש). היא היתה מועמדת וגם זכתה באי אלו פרסי אמי וגלובוס הזהב במרוצת השנים, יוצרים של סרטים וסדרות כמו "באפי ציידת הערפדים" הושפעו ממנה (היוצר של "שובר שורות" וינס גיליגן אפילו צמח מתוכה, לאחר ששימש בה ככותב ומפיק), והיא הכניסה את תיאוריות הקונספירציה היישר למיינסטרים.
"תיקים באפלה" נוצרה על ידי כריס קארטר, בין היתר בהשראת סדרת מסתורין משנות ה-70 בשם Kolchak" The Night Stalker" ובהשפעת סדרה מוכרת יותר - "טווין פיקס". התוכנית נכנסה לחיינו בסערה בשנות ה-90, עם עלילה שעקבה אחרי סוכני ה-FBI מאלדר (דיוויד דוכובני) וסקאלי (ג'יליאן אנדרסון), שעסקו בנסתר ובמה שמוסתר מאיתנו, האזרחים התמימים. היא אולי לא המציאה את הז'אנר, אבל שדרגה אותו וביססה המון עקרונות ואלמנטים שמשתמשים בהם עד היום.
במקביל לתשע העונות של הסדרה עצמה, יצאו גם שני סרטים, ספין אוף בן עונה אחת של "the lone gun men" - השלישייה שמסייעת למאלדר לפענח מסרים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, וארבע עונות של "מילניום", שהתרחשה באותו עולם. אז מה גורם לכל כך הרבה אנשים, למעט פריטה על נימי הנוסטלגיה, לרצות לראות עוד מהדבר הזה דווקא?
קונספירציות וחייזרים לנצח
סדרות מסתורין וסרטי מד"ב נוצרו הרבה לפניה, וכך גם יצירות שעסקו בתיאוריות קונספירציה. אבל השילוב בין השניים וההתעקשות, הפתטית לפעמים, של מאלדר אחרי חשיפת האמת, גרמו להתעניינות בחייזרים ותבעו את המוסכמה שמשהו גדול מוסתר מאיתנו. דוגמאות לא חסר - מתחפושות של אנשים אפורים וסרטים כמו "גברים בשחור" ועד דודו טופז שהבטיח לנו חייזר. המיתולוגיה פעלה את פעולתה והתבססה בתרבות הפופולרית.
כך גם עם ההנחה שתמיד יסתירו מכם משהו. היום ההסברים של מאלדר אולי נראים פשוטים מדי, במיוחד אם חושבים על סדרות כמו "אוטופיה" או "מראה שחורה" בכל הקשור להשפעה של טכנולוגיה ושל פוליטיקה על חיינו. אבל זה כך כי אנחנו כבר אוכלים תיאוריות קונספירציה לארוחת בוקר, גם בתרבות וגם במציאות. הן חייבות להיות מורכבות ומסובכות יותר, אחרי שמאלדר וסקאלי הכניסו אותן ללקסיקון בפשטות.
ססמה מנצחת
כל סדרה וסרט היום היו מתים לייצר משפט קליט ומזוהה שלא ניתן לשכוח. "תיקים באפלה" הצליחה לתקוע לכל הצופים בקלות את "The truth is out there" בתרגיל פשוט - וגאוני. משפט המפתח הקבוע התנוסס לו בלבן על רקע שמיים כהים, רגע לפני שהפרק התחיל. כמו אמירה רבת משמעות בטקס. הוא היה מהותי כל כך, שכאשר פעם בכמה זמן שונה לטובת משפט אחר, מייד עלה צורך לחשוב על המשמעות של השינוי. וגם המשפט החד פעמי הצטרף למילון.
ביקורת חברתית אלגנטית
שוב, לא משהו ש"תיקים באפלה" המציאה, אלא פשוט עשתה אותו כמו שצריך. בגדול הסדרה כולה מבקרת את החברה שבה אנחנו חיים, את המין האנושי בעצם, מבחינת משטור, שליטה ואובדנה. קצת יותר בקטן, היו פה ושם פרקים שהעבירו מסרים ברורים בתחומים שונים, בעזרת סיפורי מתח זוועתיים במיוחד.
קחו למשל את את "Our town" מהעונה השנייה. מאלדר וסקאלי מגיעים לחקור סימני בערה טקסיים מוזרים בשדה בעיירה בארקנסו, ומוצאים את עצמם שקועים עד צוואר בפרשה שמערבת מפעל עופות שמספק פרנסה לעיירה כולה, אנשים שלא מזדקנים אף פעם וקניבליזם. באמצעות סיפור מותח והורס תיאבון, הפרק מציג עמדה ברורה לגבי האופן שבו אנחנו מתייחסים למזון שלנו מן החי, הרבה לפני שהטבעונות זכתה לעדנה שהיא מקבלת היום.
דוגמה אחרת היא הפרק "Hell money", שהתרחש בצ'יינה טאון, עסק בהימורים שמובילים לסחר באיברים, ותוך כדי כך הציג תמונת מצב עגומה של המהגרים באזור, שלא החמיאה כלל לארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. מהאב שרצה לסייע לבתו להיאבק במחלה שלה (אחת ההופעות הראשונות של לוסי לו, אגב) עד לבלש שהבהיר שבשל העבודה במשטרה, המהגרים רואים בו אויב אמריקני, ולא אחד משלהם.
היפוך מגדרי
"למה אתה תמיד זה שנוהג?"
"כי אני לא בטוח שהרגליים הקטנות שלך יגיעו לבלמים".
הדיאלוג הזה מהפרק "Syzygy" בעונה 3 אולי מציג בדיוק את ההפך, אבל אפשר להבטיח שבהמשך סקאלי לא נשארת חייבת להערה המרושעת של מאלדר, ולוקחת את ההגה לידיים.
מהרגע הראשון קארטר בחר במתכוון לשנות את יחסי הכוחות הקלאסיים של גברים ונשים כפי שהורגלנו לראות אותם. הוא בחר לעצב את מאלדר בתור מי שמסתמך על אינטואיציה, על תחושות בטן ועל הרצון להאמין. מאלדר הוא זה שנחשב לעוף מוזר, נחשד בכך שהוא מערב עניינים משפחתיים, אישיים ורגשיים עם עבודה, ואפילו נתפס כמעט היסטרי. כל התכונות השליליות שבדרך כלל מייחסים לדמויות של נשים.
סקאלי לעומת זאת היא אמנם אישה מאמינה במקור, אבל היא גם חוקרת וגם רופאה, היא מדענית, היא מוצבת לצדו של מאלדר כדי למתן אותו, להיות המבקרת שלו וקול ההיגיון. היא זו שרוב הזמן מרגיעה אותו, מסבירה לו שהוא קופץ למסקנות נמהרות מתוך משאלות לב.
אין ספק שהסדרה לא תמיד היתה מופת של פמיניזם. סקאלי קיבלה לא מעט הערות על המראה שלה, אך מצד שני הנושא מדובר, ויותר מפעם אחת. היא מטיחה במאלדר שמה שבא לו בקלות מובנת מאליה, הוא מורכב פי כמה לאישה שרוצה להתקדם בתחום. היא גם עונה לגברים שמביעים תמיהה על היכולות שלה, על כך שהיא זו שמבצעת ניתוח גופה.
סקאלי אמנם נתקלת בסכנות רבות - היא מותקפת, נחבטת, נחטפת, אבל מאלדר לא זוכה לשמור על תפקיד האביר המושיע לאורך זמן, ותפקידי המציל והמוצלת מתהפכים שוב ושוב. כשחושבים על זה ככה, לא מפתיע שבשנים האחרונות ג'יליאן אנדרסון מגלמת חוקרת משטרה פמיניסטית לעילא בסדרת המתח "The fall".
הומור עצמי ומחוות
בין שלל פרקי "מפלצת השבוע" שכללו מחוות למפלצות שונות מיקומי תרבות מקבילים, אחד האהובים הוא "The post modern Prometheus" - פרק שביים וכתב כריס קארטר בהשראת סיפור האימה הקלאסי "פרנקנשטיין" של מרי שלי, ובמיוחד הגרסה הקולנועית שלו מ-1931. הפרק כולו צולם בשחור לבן, עם עלילה, מוזיקה והתנהלות דרמטית שמזכירה מאוד את הסרט הישן.
כל זמן מה הסדרה הזכירה לנו כצופים שהיא בסך הכול כלי אמנותי, דרך יפה ומתוחכמת להעביר לנו עוד רעיונות וסיפורים, וקארטר לא חשש להפקיד את מאלדר וסקאלי בידיים של כותבים ובמאים שעשו בהם שימוש הומוריסטי ומודע לעצמו. באחד הפרקים בעונה 5, "Chinga", סקאלי מנסה לנפוש רק כדי להיקלע לסיטואציה מסויטת פרי עטו של סופר האימה סטיבן קינג.
מתוך "Chinga"
גם "Humbug" ו"josechung's from outer space'" – שנכתבו שניהם על ידי דרין מורגן, הם פרקים שנונים ומצחיקים. בראשון סקאלי ומאלדר מגיעים לחקור בעיירה
שמורכבת רובה ככולה מחברי עבר והווה במופעי שוליים (freak shows) – חלקם בדרנים מהסוג הזה במציאות, והפרק כולו רווי בהתייחסויות משועשעות לסיטואציה הביזארית.
לפרק השני יש התנהלות פארודית ממש, כאשר סופר מדע בדיוני מבקש לקבל מסקאלי תיאור של מקרה שהוא מתעניין בו כתחקיר לספר. העלילה כולה בנויה כראשומון, וכל עד מספר לסופר גרסה אחרת של הדברים, כשסקאלי ומאלדר מתוארים לפעמים כדמויות מגוחכות של ממש, כולל צווחת חדווה של מאלדר כשהוא רואה גופת חייזר.
"תיקים באפלה" שילבה באיזון בין רצינות תהומית ועיסוק בנושאים כבדים להחריד, לבין הומור וקריצה לצופים שלה. אפשר לקוות שהפרקים המעטים שמחכים לנו יתבססו על אותם עקרונות וסגנון ולא יכזיבו. וכל הציפייה הזו, בלי שכתבנו מילה על המתח המיני בין מאלדר לסקאלי, או הכריזמה של שניהם. זו לא בושה להודות שהיה להם חלק לא מבוטל בכך שנשארנו צמודים למסך, ושהם גרמו לרבבות צופים לרצות ללבוש מעילי גשם, או לפחות עניבות.
