"45 שנים": משתבח עם הזמן
שרלוט רמפלינג וטום קורטני הוותיקים מצליחים להישאר מרעננים ב"45 שנים" - דרמה בריטית אינטימית עוכרת שלווה. השניים מצליחים להתחמק מקלישאות של געגועים לעבר, ומתרכזים בקמטי זוגיות שקשה ואין טעם לגהץ
אירוע מהעבר השב ועולה במפתיע מאיים על חגיגות 45 שנות נישואיהם של זוג בריטי בסרט הנקרא, בפשטות, "45 שנים" ("45 Years"). שרלוט רמפלינג המועמדת לאוסקר וטום קורטני מגלמים את קייט וג'ף מרסר, שמכתב המגיע אליהם (ושאת תוכנו לא נחשוף) מערער את מה שנדמה היה כמערכת נישואים יציבה.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
עלילת הסרט שכתב וביים אנדרו היי, לפי סיפור קצר מאת דיוויד קונסטנטין, מתרחשת בימים הספורים שלפני החגיגה הגדולה, אליה מוזמנים כל חבריהם של השניים (וישנם כמסתבר רבים כאלה, למרות שהסרט מציג את בני הזוג חשוכי הילדים כאנשים מסויגים משהו מבחינה חברתית). הסרט מחולק לפרקים שכל אחד מהם קורה ביום אחר, וכל אחד מהם נפתח בתמונה חוזרת על עצמה של שגרה - טיול הבוקר שעורכת קייט עם כלבם מקס באיזור הכפרי היפהפה שבו הם מתגוררים.
גדולתו של הסרט היא, שהשגרה הזו אינה מופרת בצורה דרמטית במיוחד. הבשורה שהמכתב מביא עמו יכולה היתה להיוותר כלא יותר מאנקדוטה - ודאי כאשר מדובר בבני זוג החוגגים מערכת יחסים ארוכה כל כך. אבל הדימוי שהסרט בוחר להשתמש בו - גופת אישה שנשתמרה משך עשרות שנים בקרח באלפים השוויצריים - והפרטים שמתבררים בעקבות המכתב, מבהירים שהשגרה הבורגנית הזו היא, אולי, לא יותר מרשת הסוואה ושהיא נבנתה כל השנים על יסודות רעועים למדי.
הסרט, כאמור, נפתח בתחילת השבוע שבסופו יחגגו קייט וג'ף - היא מורה לשעבר, הוא מנהל במפעל שיצא לגמלאות - את יום הנישואים ה-45 שלהם. תאריך לא שגרתי לציון (אחרי הכל לא מדובר בחגיגת היובל), אבל מתברר שהמסיבה שהיתה אמורה להתקיים לרגל 40 שנות נישואים נדחתה בשעתה בשל מצב בריאותו של ג'ף. עדיין, יש משהו משונה בסיבה-למסיבה הזו, וככל שמועד האירוע מתקרב, כך הולכת וגוברת תחושת הערעור סביב אירוע שמציין משהו לא שלם.
"45 שנים" הוא בראש ובראשונה דרמה קאמרית משובחת הנשענת על הופעתם של שני אייקונים קולנועיים: רמפלינג בת ה-69, הדוגמנית שהפכה לשחקנית הבולטת של הסיקסטיז ("ג'ורג'י גירל"), ושהמבט המסתורי והקפוא של עיניה, הסמל המסחרי שלה, נותר עוצמתי גם היום; וקורטני בן ה-78 שהוא אחד השחקנים המזוהים עם הריאליזם הקודר של סרטי "כיור המטבח" הבריטיים משנות ה-60 (ע"ע "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים").
הצפייה בהם ביחד מטשטשת לעיתים את הגבולות בין הדמויות שהם מגלמים וסמלי התקופה שהם היו ונותרו, וכאשר ג'ף-קורטני נזכר בהיכרותם ואומר לקייט-רמפלינג "את היית פצצה (knockout)" - קשה לזהות למי מבין השתיים הוא בדיוק מתכוון.
אחת הסצינות היפות בסרט מתארת את הניסיון הכושל של השניים לקיים סקס. סצינות כאלה, של סקס בין אנשים בשנות השבעים של חייהם, אינן שכיחות בסרטים, והיי - שסרטו "סופשבוע" מ-2011 על מערכת יחסים בין שני צעירים הומוסקסואלים במהלך סופשבוע אחד זיכה אותו בשבחים רבים - מביים אותה בעדינות ובישירות ראויות להערכה.
"45 שנים" אינו עוסק בנוכחותו המאיימת של העבר, מה שהיה הופך אותו ליצירה טריוויאלית למדי. יותר נכון, הוא תוהה האם אפשר לקנא במי ובמה שאינם קיימים עוד, ולמעשה התקיימו הרבה לפני שהכל התחיל (הניסוח המעורפל נועד למנוע חשיפת פרטים עלילתיים). ובכל זאת, מתברר שמה שקרה בעבר הרחוק השפיע בדיעבד על חייהם בהווה של בני הזוג. אך הדרמה המתעצמת לרגע אינה מתפרצת או מאבדת שליטה, ופני הקרחון של רמפלינג מצליחות לשדר את הסערה הפנימית של מי שמתעמתת עם רוח רפאים שצצה בחייה. פניה בסצינה החותמת את הסרט אומרות הכל על החול הטובעני שאליו הפכו לפתע נישואיה.
ספר על שינויי האקלים שג'ף שואל בספריה המקומית אחרי תקופה ממושכת שלא ביקר בה, או רוח פרצים החודרת מעליית הגג שביקור בה מערער עוד יותר את רגשותיה של קייט - מספקים לסרט כמה דימויים סמליים שאינם משתלטים עליו,
אך מבטאים את הדברים שלא סופרו ושלא דובר בהם. מבחינה זו, יש משהו ב"45 שנים" שמזכיר את מחזותיו של הרולד פינטר, ובמיוחד את אלה שעסקו בזיכרון החי ומשמעותו (כמו, למשל, "בגידה" מ-1978).
"45 שנים" יוצא נשכר מדיאלוגים חסכוניים, לעיתים תיאטרליים יתר על המידה, ומהאווירה המלנכולית, המורכבות הרגשית, ותחושת ה"רב-הנסתר-על-הגלוי" שהדואט שמבצעים רמפלינג וקורטני מיטיב לגלם. שני שחקנים גדולים שנצפים פה בשיאם.
"45 שנים" (בריטניה) - במאי: אנדרו היי, שחקנים ראשיים: שרלוט רמפינג, טום קורטני. אורך הסרט: 95 דקות
