לא רק זורר. גם אנשים עם מוגבלות מופלים בגלל שהם שונים!
האם אנשים עם מוגבלות "מצטלמים" פחות טוב? האם הם פחות מעניינים? פחות חשובים? פחות "סלבריטאים"? שווים פחות? כנראה שכן. וזה מעציב
בימים האחרונים יש סערה בישראל (ובצדק). התקשורת, הרשתות החברתיות והעיתונות בהלם: חברת האופנה "גולברי" החליטה להיפטר מהפרזנטורית איילת זורר, בטענה ש"המראה החיצוני שלה השתנה לרעה". הזעזוע מגיע עד כדי חרם על רשת גולברי. לקוחות הרשת, נשים בנות 40 ומעלה וכן צעירות יותר - כך דווח ב- ynet - מציפות בתלונות את עמוד הפייסבוק של רשת האופנה, בעקבות החלפת זורר (46) בדוגמנית אסתי גיזבורג (25). בעקבות הפרשה, לקוחות מאיימות כי לא ימשיכו לקנות ברשתהן אומרות: "הרווחנו את הקמטים ביושר".
אז נכון. הסערה - בהחלט במקומה. מעצבן, מקומם ומרתיח את הדם ששופטים אנשים לפי הגיל שלהם, לפי המראה שלהם, לפי הקמטים או המשקל שלהם.
לדף הפייסבוק סיכוי שווה - שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
אבל קשה לי להתעלם מהעובדה שיש בישראל תופעה קשה הרבה יותר, שזוכה לחשיפה נמוכה מאוד, ולא מעוררת - לצערי - זעזוע.
בישראל חיים כ- 1.5 מיליון אנשים עם מוגבלות: 320,000 ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים ובנוסף, 14% מתושבי ישראל מגיל 20 ומעלה - לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לפני כחודשיים.
1.5 מיליון האנשים הללו מופלים בשל המראה שלהם. בגלל שהם עיוורים. בגלל שהם משתמשים בקביים. בכסאות גלגלים. בכלבי נחייה. במכשירי שמיעה. בגלל שהם מתמודדי-נפש. בגלל שהם על הרצף האוטיסטי, או בגלל שהם עם פיגור או אפילפסיה.
הם לא משתלבים בעבודה ובחברה. הם מודרים מהחברה ומשוק העבודה: כ- 50% מהם בגילאי העבודה העיקריים (25- 54) לא עובדים. הם מופלים בצורה קיצונית ופוגענית בקבלה לעבודה. הם לא מתקבלים לעבודה בגלל המראה שלהם. בגלל המוגבלות שלהם.
סקרים שפורסמו לפני כשנה בחנו את עמדות הציבור כלפי אנשים וכלפי ילדים עם מוגבלות. התוצאות - מזעזעות: 69% מהציבור העידו שמכירים אנשים וילדים עם מוגבלות. אבל 52% אמרו שלא ישמחו להכיר אנשים עם מוגבלות שכלית. 37% לא ישמחו להכיר אדם עם מוגבלות פיזית. 40% לא רוצים להיות שכנים של אנשים עם מוגבלות. 28% מתנגדים לכך שאדם עם מוגבלות יקיים יחסי מין. 37%: אסור לתת לאנשים עם מוגבלות להצביע בבחירות. באיזו חברה אנחנו חיים?!
אז נכון שמה שעשו לאיילת זורר מקומם. אסור להפלות אנשים או נשים בגלל גיל, מראה ומשקל. וצריך למחות.
אבל. אבל. אבל.
למה אין התקוממות דומה על העוול העצום שנגרם לאנשים עם מוגבלות רק בגלל מוגבלותם, בגלל שונותם ובגלל המראה שלהם?! למה הם לא זוכים לאותו נפח עצום של מחאה וחשיפה תקשורתית?
האם אנשים עם מוגבלות "מצטלמים" פחות טוב? האם הם פחות מעניינים? פחות חשובים? פחות "סלבריטאים"? שווים פחות? כנראה שכן. וזה מעציב.
את זה בדיוק צריך לשנות. להיות שונה - זה לא להיות שווה פחות. המצב החמור הזה ישתנה רק אם ניתן לאנשים עם מוגבלות סיכוי שווה אמיתי להשתלב בחברה ובעבודה. וזה יקרה רק באמצעות חקיקה שתחייב שילוב של 5% עובדים עם מוגבלות בעבודה. זה מה שקורה בארה"ב, בגרמניה, באירופה ובעולם המערבי. וזה מה שצריך לקרות בישראל.
הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.
לפנייה לכתב/ת 
אורן הלמן
צילום: אילן ספירא
מומלצים
