חוקר: "מה תראה לנו בדומא?", עמירם בן אוליאל: "בתים שהוצתו"
חשיפת "ידיעות אחרונות": תמלול השחזור שביצע באישון ליל הנאשם ברצח משפחת דוואבשה
אחד התושבים שולף את הטלפון הנייד ומתעד את עמירם בן אוליאל יוצא מתוך אחד מאותם כלי רכב. הצעיר נושם את אוויר הלילה הצונן. 20 ימים עברו מאז שנעצר, ואת מרבית זמנו מאז העביר בחדרי חקירה מחניקים, תחת לחץ בלתי פוסק לדובבו ולחלץ ממנו הודאה במעשה הרצח המזוויע של משפחת דוואבשה. 17 ימים החזיק מעמד, לא פצה פיו, עד שהוכרז "פצצה מתקתקת" על ידי חוקרי שב"כ - ואלו קיבלו היתר מיוחד מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להפעיל נגדו "אמצעי חקירה מיוחדים", שם הקוד הפורמלי לעינויים.
שלושה ימי חקירה אינטנסיביים, שבמהלכם הופעלה נגדו לטענתו אלימות קשה מצד חוקרי שב"כ, הובילו את בן אוליאל להודות בהשלכת בקבוק התבערה לתוך ביתה של משפחת דוואבשה בליל 31 ביולי, שגרמה לרצח הפעוט עלי בן השנה והוריו סעד וריהאם, ולפציעתו של אחיו אחמד בן ה־4. ההודאה הזו - שלאחר מכן הוא חזר בו ממנה - הובילה אותו עם החוקרים אל אותו לילה בדומא, לצד החוקרים ע', א' ונ', בסמוך לבית משפחת דוואבשה השרוף - ולשחזור של הרצח, שפרטיו נחשפים כעת לראשונה על ידי "ידיעות אחרונות".
בהתחלה הם עוד יושבים במכונית. שלושת החוקרים ובן אוליאל מביטים מסביבם, מנסים להבין אם השטח בטוח ואם אפשר לצאת ולהתחיל בשחזור. בן אוליאל מהסס. דקות קודם לכן, כשא' חזר בקול רם על הפרטים לצורך התיעוד, הוא ענה בשקט תשובות קצרות.
חוקר: "שֵם?"
בן אוליאל: "עמירם".
חוקר: "איך?"
בן אוליאל: "עמירם".
חוקר: "עמירם מה?"
בן אוליאל: "בן אוליאל".
חוקר: "תעודת זהות?"
בן אוליאל: "לא זוכר".
א' הופתע. "לא זוכר בעל פה?" הוא שאל. בן אוליאל לא השיב במילים, רק צקצק בלשונו. לא זוכר. החוקר א' ביקש לשמוע מהנאשם עצמו על השחזור הצפוי, אך בן אוליאל נצמד לתשובותיו המתחמקות.
חוקר: "לאן אנחנו הולכים, עמירם?"
בן אוליאל: "אה... לא יודע. לאן הולכים? אני אין לי מושג לאן הולכים".
חוקר: "מה שדיברנו, עמירם. מה שדיברנו, שום דבר לא השתנה".
בן אוליאל: "לא יודע... בדומא".
חוקר: "לכפר דומא?"
(שתיקה)
חוקר: "מה תראה לנו בכפר דומא?"
בן אוליאל: "אה... בתים".
חוקר: "בתים?"
בן אוליאל: “כן”.
חוקר: "ומה היה בבתים?"
בן אוליאל: "הוצתו".
החוקר א' התרצה, הסביר לבן אוליאל את תנאי השחזור וביקש ממנו לחתום על תצהיר שבו נכתב כי הוא יוצא לשחזור מרצונו הטוב והחופשי. "אל תכריח אותי", ביקש בן אוליאל.
עכשיו הם יושבים במכונית, בדומא. "השעה עשרה לשתיים, נכנסנו לתוך הכפר", מכריז א' למכשיר ההקלטה המתעד את השחזור, ומבקש בהמשך מבן אוליאל: "תסתכל, תגיד לי איפה שאתה מתחיל לזהות את האזור, בסדר?" תשובתו של הנאשם לא נשמעת, ואחרי שתיקה קצרה הוא מבקש מחוקריו: "אפשר ללכת ברגל?" "ברגל אתה תזהה יותר את המקום?" שואל א'. "אה... אולי", משיב בן אוליאל. "יהיה יותר קל מלראות בתוך האוטו".
החוקרים מתלבטים. כוח צבאי גדול מאבטח את האזור, אבל מרבית השיחה עם בן אוליאל מתקיימת בתוך כלי הרכב, כדי לא למשוך תשומת לב. ואז מחליטים: יוצאים. "עמירם, אני ואתה צמודים", אומר א'. "רוצה שניקח בקבוק מים שיהיה לך לדרך?" "אם לא מפריע לך", משיב הנאשם. "מפריע?" אומר לו החוקר, "למה שיפריע?" ע' מתערב. "אתה רוצה להוריד אותו", הוא אומר לא', "הבית זה שם". "או-קיי, אז כן", משיב א'. "בוא עמירם, בוא תרד, תתאפס ותתחיל להוביל אותי לבית".
ההודאה שמסר בן אוליאל והשחזור בזירת הרצח הובילו בסופו של דבר להגשת כתב אישום נגדו בראשית חודש ינואר. הוא הואשם ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה ובניסיון רצח, אישומים שבהם הוא כופר. חומר הראיות נגדו מכיל אלפים רבים של מסמכים ופרוטוקולים של חקירות שנגבו ממנו ביחידה לפשיעה לאומנית של מחוז ש"י ובתזכירי חקירות של חוקרי שב"כ. הוא נחקר מסביב לשעון, יום וליל. החוקרים התחלפו במשמרות, נכנסו ויצאו, ורק הוא נותר בחדר, לעתים אזוק לכיסאו, מותש מרצף השאלות וניסיונות הדיבוב העיקשים. היו ימים שהוא ישן בהם שעה־שעתיים בלבד, והיו ימים שבהם הותר לו לישון ארבע שעות.
4,500 מסמכים הועברו עד כה לעורכי הדין המייצגים אותו ואת שאר הנאשמים שהולידה החקירה הזו. עם המסמכים הועברו גם כ-100 תקליטורים המכילים צילומים ממצלמות אבטחה בליל ההצתה. צוות החקירה הגדול כיסה שטח עצום, החל ממחסום חיזמה שבצפון־מזרח ירושלים ועד למחסום גתית שבבקעת הירדן, דרך צומת תפוח שבשומרון. הם עברו מצלמה־מצלמה, מצלמות של הצבא ומצלמות של התנחלויות, מצלמות של כפרים פלסטיניים ובתוך דומא מצלמות של בתים פרטיים. מדובר בהיקף עצום של חומר מתועד. עורכי הדין בפרשה, ובראשם איתמר בן גביר, טוענים כי החומר שהועבר אליהם עד כה הוא רק חלק קטן מהחומר שעוד אמור להגיע אליהם. על ימי החקירה שבהם לטענת בן אוליאל הוא עוּנה, ושלטענתו בגללם הודה בביצוע ההצתה, לא הועבר כל תיעוד. אם יש כזה, ספק אם יועבר. כך שתמונת השתלשלות החקירה של הנאשם ברצח אינה שלמה, ופותחת רק חרך קטן למה שהתחולל.
"עיון ראשוני בחומר החקירה מגלה תמונה קשה של חקירה דורסנית", טען עורך הדין עדי קידר, המייצג חלק מהנאשמים. "אנו מעריכים שבהמשך תתגלה התמונה המלאה". גם בן גביר כפר באשמתו של בן אוליאל. “מי שקורא את התמלילים”, הוא אמר, “מגלה כי הוא מבצע את השחזור הזה לא מרצונו הטוב והחופשי, ולא מכיר את המקום”.
השחזור שהגיע לידי "ידיעות אחרונות" הוא חלקי. חסר בו החלק שבו צולם והוקלט בן אוליאל משחזר את ביצוע המעשה ומוסר תוך כדי פרטים מוכמנים, לטענת החוקרים, הקשורים להצתה ולזירה, פרטים הידועים רק למי שביצע את הפשע - בהם שברי הזכוכית מן הבקבוק הירוק ששימש אותו כבקבוק תבערה, או מעידתו תוך כדי בריחה מהכפר שאחד השכנים הבחין בה, שנחשפו לראשונה ב"ידיעות אחרונות".
נער הגבעות המורד בן אוליאל אולי מתחיל את השחזור בהיסוס, אך ממשיך בראש מורם. הוא אינו חושש בכפר הפלסטיני. רגעים ספורים לפני שהוא מוליך את החוקרים אחריו בחצר בית משפחת דוואבשה, פונה אליו החוקר נ'. "עמירם, שים את הכובע אחי", הוא אומר לו, ומוסיף התייחסות לפאות הלחיים הארוכות שלו שצמחו פרא: "קפל את הגוזמבות פנימה". תושבים סקרנים כבר מציצים מבעד לחלונות, והחוקרים חוששים שמראה המתנחל המשחזר את הפשע יצית את הרוחות. "שלא תבלוט”, מסביר נ’, “אני לא רוצה שתבלוט פה". התשובה של בן אוליאל נחרצת. "אני רוצה לבלוט". "אתה רוצה לבלוט?" מופתע החוקר, "מאיזו בחינה?" הצעיר מגחך. "סתם, לא יודע", הוא משיב, "מה, אני מתבייש ממשהו?"
לפנייה לכתב/ת 
