האסטרטגיה הרוסית החדשה: טיהור אתני בסוריה
הכוחות הרוסיים בשילוב האיראנים וחיזבאללה שינו את טקטיקת הלחימה שלהם בסוריה. בלי התחשבות בקהילה הבינלאומית, הם מפציצים באינטנסיביות בסיסים של המורדים, גם אם הדבר כרוך בהרג אלפי אזרחים ויצירת גל פליטים ענק. שני המוקדים המרכזיים: הערים חלב ודרעא
את התפנית לטובת אסד, האיראנים וחיזבאללה המסתמנת כעת במלחמת האזרחים בסוריה, הם חייבים לוולדימיר פוטין, או ליתר דיוק לאסטרטגיה האכזרית אך האפקטיבית שהגו והכניסו לאחרונה לשימוש הגנרלים הרוסיים שמנהלים את המערכה במורדים הסונים בסוריה. בפועל, מה שקורה במדינה הוא טיהור אתני, וגל פליטים נוסף של סונים עוזב את המדינה.
עד לבואם של הרוסים, ניהל המשטר בסיוע חיזבאללה והאיראנים את מאבקו במורדים בשיטה של כיבוי שריפות. המבצעים הצבאיים הספוראדיים נוהלו פעם פה ופעם שם, למעשה בלי אסטרטגיה, במטרה להדוף את המורדים מאזורים חשובים מבחינה כלכלית ומורלית, ולמנוע כיבוש מחנות צבא ומתקני משטר. מאמץ מיוחד הוקדש למנוע טבח בבני העדה השיעית ובעלווים, שהאיסלאמיסטים הסונים ביצעו בחדווה בכל פעם שהייתה להם הזדמנות. רק לעתים התבצע מהלך או מבצע שהצבא הסורי, חיזבאללה והאיראנים היו מעורבים בו והייתה לו תכלית אסטרטגית ברורה.
הבלגן הזה הביא את משטר אסד אל סף התמוטטות באביב 2015. אז נכנסו הרוסים למעורבות פעילה בסוריה, לא בגלל אהבת המשטר והאיראנים, אלא כדי לשמור ולהרחיב את האינטרסים והנכסים האסטרטגיים שצברו במדינה. אבל גם הרוסים לא היו הצלחה גדולה כשהחלו במבצעיהם הראשונים, זאת מפני שהשיטה המקורית להפעלת הכוח הרוסית בסוריה דמתה להפליא לאסטרטגיה שהקואליציה המערבית בהנהגת ארצות הברית ניסתה לפניהם בלי הצלחה בלוב, סוריה ובעיראק, בעיקר נגד דאעש. האסטרטגיה האמריקנית הייתה מבוססת על הפצצות מדויקות מהאוויר ועל כוחות מקומיים - צבא עיראקי וכורדים - שתוקפים על הקרקע.
הרוסים והאיראנים התחילו את פעולתם המשותפת בסוריה במבצע להסרת איום המורדים מעל המובלעת השיעית-עלווית שבמרכזה ערי הנמל החשובות לטקיה וטרטוס, שם גם נמצאים הבסיסים הרוסיים העיקריים. הכוחות שפעלו על הקרקע בחסות המטריה האווירית הרוסית היו אלפי לוחמים של משמרות המהפכה, אנשי מיליציית הבסיג' ומיליציות שיעיות מעיראק ומאפגניסטן. אולם המתקפה לכיוון צפון של הכוח המשולב הרוסי-סורי-איראני חיזבאללאי נתקעה כעבור שלושה חדשים. היא אמנם הסירה את האיום המיידי על לטקיה, אבל לא מעבר לזה.
הגנרלים הרוסיים, שחילופי ההאשמות בינם לבין עמיתיהם האיראנים הלכו והחריפו, הבינו אחרי שלושה חודשים שהאסטרטגיה שגויה. הם הבינו שסוד כוחן האמיתי של קבוצות המורדים שנלחמות נגדם הוא היטמעותם של המורדים ופעולתם בתוך האוכלוסייה האזרחית הסונית התומכת בהם ומתוכה. לא שהרוסים נמנעו לפני כן להפציץ מטרות של מורדים שהיו בלב כפרים וערים סוניים. הם גם מיעטו להתחשב באבידות שגרמו בקרב האזרחים הלא-לוחמים.
אבל הגנרלים הרוסיים הבינו כנראה שסוד כוחם של המורדים הוא החיבור ההדוק בינם לבין האוכלוסייה הלא-לוחמת. המורדים יכולים לצאת למתקפות ממקום מסתורם בכפרים - ולחזור ולהיעלם בין האזרחים כשהם מותקפים. מלחמת גרילה קלאסית שהם יכולים לנהל בלי הגבלת זמן. מה גם שהאוכלוסייה האזרחית שבתוכה הם גדלו וממשיכים לחיות, מספקת להם את כל צורכיהם - סיוע מורלי, מזון שמגיע בשיירות הסיוע ההומניטרי של האו"ם, טיפול הרפואי והסתרת מפקדות, עמדות ובסיסי אש בתוך בתי ספר ובתי אזרחים.
בנוסף לכך - ההיטמעות באוכלוסייה הלא-לוחמת יצרה דה-לגיטימציה בינלאומית לתקיפת עמדות המורדים מהאוויר. הרוסים נאלצו להיזהר ולברור את מטרותיהם בקפידה. בקיצור, כל מה שמוכר לצה"ל מסבבי הלחימה עם חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה עובד לטובת המורדים בסוריה. לכן, הגנרלים הרוסיים, למודי הניסיון בצ'צ'ניה ובאפגניסטן ועכשיו גם בסוריה, החליטו להסיר את הכפפות ולצפצף על דעת הקהל הבינלאומית.
הם הבינו שכדי להביא לתפנית שתצמק ותנוון את הגרילה הסורית ואת כושר הלחימה שלה, צריך להפריד בין המורדים לבין שני בסיסי הכוח העיקריים שלהם: התמיכה והיתרונות שמעניקה להם ההיטמעות באוכלוסייה האזרחית, והסיוע הצבאי וההומניטרי שהם מקבלים מבחוץ, דרך טורקיה, ירדן ולבנון. האסטרטגיה החדשה שגיבשו נועדה להרוס את שני בסיסי הכוח האלה של המורדים באמצעות טיהור אתני שיבריח את האזרחים הסוריים, ויריץ אותם כפליטים לטורקיה, ירדן ולבנון ומשם לאירופה. כצעד משלים - מצור שיכניע או ירעיב למוות מורדים או אזרחים סונים שלא ברחו.
וכך, על פי מקורות מערביים מהימנים, מופעלת "השיטה הרוסית" בסוריה: תחילה מגדירים בכירי המפקדים בקואליציה הרוסית-איראנית-חיזבאללאית אזורים או יישובים שכיבושם מידי המורדים והתבססות בהם של כוחות הנאמנים למשטר, חיוניים להישרדות משטר אסד. הרוסים מתחילים להפציץ באינטנסיביות את אותם כפרים, ערים ועיירות. נעשות גיחות ללא הפסק ביום ובלילה, כמעט ללא מאמץ להבחין בין שכונות מגורים ומבני ציבור של אזרחים לא-לוחמים לבין עמדות מורדים.
במקביל, על הקרקע, מרכזים הצבא הסורי שציודו חודש על ידי הרוסים, וכן חיזבאללה והאיראנים, יחידות לוחמות בשטחי היערכות הסמוכים ליישובים המופצצים. רוב האזרחים והמורדים המופצצים ומופגזים ללא הפסק נמלטים על נפשם או תופסים מחסה במחפורות ובמרתפים מתחת לבתי הכפר. אולם גם אז כוחות הקרקע הסוריים-איראניים וחיזבאללה הנאמנים למשטר, אינם ממהרים להיכנס ליישובים החרבים כדי לכבוש אותם מידי המורדים שנותרו. הם מתבססים בעמדות בפאתי היישוב, ומטילים עליו מצור.
המורדים והאזרחים ששרדו את ההפצצות אינם יכולים להימלט, גם לא להתארגן מחדש, והם אפילו אינם מקבלים כמות סבירה של מזון, מים או אספקה שיאפשרו להם להתקיים בצמצום. זה, וההפצצות הרוסיות שנמשכות, מעמידים אותם בפני דילמה: למות מרעב ומההפצצות או להיכנע ולעתים קרובות להישחט במקום. בתחילת מלחמת האזרחים הטקטיקה הייתה שונה: הכוחות הסוריים היו נכנסים חדורי תחושת ניצחון ליישובים שהמורדים ברחו מהם, אולם האזרחים הסונים (תומכי המורדים) נשארו להתגורר בהם. השטח או היישוב היו נשארים בשליטת המשטר או חיזבאללה עד שהמורדים התארגנו מחדש, קיבלו תגבורות ונשק מהסעודים והאמריקנים, ואז, בעזרת התושבים היו תוקפים ומגרשים מהכפר את הצבא הסורי ובעלי בריתו - וחוזר חלילה.
עצם הידיעה שהרוסים והאיראנים נוקטים אסטרטגיה אכזרית המשלבת "הפצצות שטיח" חסרות הבחנה, מצור חסר רחמים, וניתוק שיטתי של נתיבי האספקה והבריחה אל הגבולות, גורם בימים האחרונים לצונאמי חדש של עשרות אלפי פליטים. אזרחים לא-לוחמים וגם מורדים הנמלטים באלפיהם על נפשם לפני שיהיה מאוחר. הם חוששים שכוחות הקרקע של האיראנים, הסורים וחיזבאללה ינתקו את מסלולי הבריחה לגבול הטורקי או הירדני, או שימצאו את עצמם נצורים ורעבים, נתונים לחסדי ממשלת סוריה שאינה יודעת רחמים.
מצב רגיש ברמת הגולן
הקואליציה הרוסית-איראנית-חיזבאללאית תוקפת עכשיו על פי האסטרטגיה החדשה בשתי חזיתות: את המתקפה החשובה-פחות מנהלת כעת הקואליציה הרוסית-שיעית באזור העיר דרעא בדרום סוריה, ליד הגבול עם ירדן. שם החל מרד השבטים הסוניים נגד משטר אסד לפני כחמש שנים, ולכן כיבושה יהווה מכה סמלית ומורלית קשה למורדים ויקשה עליהם את הקשר עם מרכז התמיכה בהם בירדן. נפילת דרעא גם תנחית מהלומה על ג'בהת א-נוסרה (אל-קאעידה), שהיא הכוח הדומיננטי באזור והמפקדה שלה נמצאת בדרעא.
בנוסף לכך, העיר מרוחקת כ-40 ק"מ מגדר המערכת שלנו ברמת הגולן, ולכן מה שיקרה בה נוגע בעקיפין גם לנו. אם היא תיכבש בידי משטר אסד, השלב הבא עלול להיות פתיחת מערכה לכיבוש הגולן הסורי בידי הצבא הסורי, חיזבאללה והאיראנים, בסיוע אווירי רוסי. מצב כזה אינו רצוי לישראל כי הוא מביא מטוסים רוסיים לפעול בקרבה מסוכנת לגבול הישראלי, מה שיעמיד במבחן לא פשוט את התיאום הביטחוני שכעת הוא טוב למדי בין צה"ל לחיל האוויר הרוסי.
בהמשך, אם הקואליציה הרוסית-סורית תנצח בגולן הסורי, עלולים האיראנים, אנשי חיזבאללה והצבא הסורי לפתוח שם חזית טרור פעילה נגדנו. סביר להניח שהרוסים לא יעצרו בעדם, כל עוד יקפידו לבצע פיגועים שלא יגררו את האזור למלחמה כוללת.
אולם המתקפה העיקרית של הקואליציה הרוסית-שיעית מתנהלת כעת באזור העיר חלב בצפון סוריה, העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה האסטרטגית, הכלכלית והתרבותית בסוריה כולה. היא נחשבת לנכס החשוב ביותר בידי צבא סוריה החופשי ובידי ארגוני המורדים האיסלאמיסטים הגדולים חזקים, ג'בהת א-נוסרה, "ג'ייש אל-איסלאם" ו"אחרר א-שאם" (לדאעש יש נוכחות קטנה בתוך חלב, אך הוא שולט באזורים נרחבים ממזרח לעיר ומצפונה).
כיבוש חלב עלול להכריע מורלית וצבאית את המערכה על צפון סוריה כולה ולסמן תפנית גורלית לטובתו של אסד. ניצחון כזה עלול לשלול מארגוני המורדים הסונים את הגישה לגבול עם טורקיה ולהכניסם למלכודת שבין כוחות המשטר מדרום, הכוחות הכורדים מצפון ודאעש ממזרח.
בוושינגטון ובלונדון יש מי שמאמין כי אם רק יספקו למורדים טילי כתף מודרניים נגד מטוסים, מדגם "סטינגר" למשל, הם יוכלו להתגונן מפני מתקפות האוויר הרוסיות. אשרי המאמין. אבל הרוסים והאיראנים אינם מתרשמים ואינם ממהרים. מטוסי הסוחוי-30 הרוסיים ממשיכים לכתוש מהאוויר את הכפרים באזורים החקלאיים המקיפים את חלב ואת העיר עצמה, והכוחות הסוריים, האיראניים וחיזבאללה נעים על הקרקע וכובשים כפר אחרי כפר.
הגנרלים הרוסיים והאיראניים מתכוונים כנראה להפציץ עד דק את חלב ולהטיל עליה מצור. הלוחמים האיראניים, של חיזבאללה והצבא הסורי לא ימהרו להיכנס לעיר כדי להילחם מרחוב לרחוב, מסמטה לסמטה, אלא יחכו שהעיר המורעבת תיכנע ותיפול לידיהם כפרי בשל. הם כבר ניתקו נתיב תחבורה מרכזי אחד המחבר בין חלב לגבול הטורקי, כעת נשאר עוד מסדרון צר אחד פתוח לגבול הטורקי, שגם הוא ייסגר בקרוב בפני התושבים והמורדים הנוהרים בהמוניהם אל הגבול הטורקי. עשרות אלפים כבר צובאים על מעבר הגבול ליד העיירה הטורקית קיליס, אבל השלטונות הטורקיים מניחים רק למתי-מעט מהם, בעיקר פצועים קשה וחולים, להיכנס לשטחם.
ארדואן משמיע גינויים חריפים לאכזריות הרוסים, אבל בה בשעה מנצל את המשבר ההומניטרי כדי לנסות לסחוט מהאמריקנים ומהרוסים הקמת "אזור בטוח" לפליטים בשטחה של סוריה, צמוד לגבול עם טורקיה. העיקר שלא ייכנסו לארצו וייפלו עליו לנטל. זאת בשעה שהקנצלרית אנגלה מרקל לוחצת על ארדואן שירשה לגל הפליטים הנוכחי להתנפץ לתוך שטחה של טורקיה ולהישאר שם. היא מבטיחה לארדואן הרים וגבעות ובלבד שהפליטים לא ימשיכו לאירופה.
ארדואן מצדו מנסה גם לדחוף את האמריקנים להכריז על אזור אסור בטיסה לאורך הגבול הסורי-טורקי, כדי להגן על הפליטים ועל המיעוט הטורקמני המורד באסד שגר באזור ומופצץ על ידי הרוסים. אבל לשווא. וושינגטון החליטה שהמלחמה בדאעש חשובה יותר מסילוק אסד ולכן היא אינה רוצה להתעמת עם הרוסים ועם בני חסותם ומשתפת איתם פעולה. הנשיא אובמה רוצה לפתור את המשבר באמצעות הסכם דיפלומטי עם הרוסים, כמו שעשה בעניין הנשק הכימי שאסד הפעיל נגד אזרחיו. לכן הוא מפנה עורף לזעקות השבר של האזרחים והמורדים הסורים הנסים כעת על נפשם, ושל תומכיהם הסעודים והטורקים.
בינתיים נמשך הטיהור האתני הגדול בהיסטוריה האנושית מאז מלחמת העולם השנייה: שמונה מיליון סורים - שליש מכל אזרחי סוריה - כבר פליטים בארצם ומחוצה לה. ואם זה לא טיהור אתני - אין משמעות למושג. מספר ההרוגים עבר מזמן את ה-300 אלף ומספר הפצועים מתקרב כנראה למיליון. ועדה של האו"ם פרסמה דו"ח הקובע כי ממשלת סוריה מבצעת פשעים הגובלים בהשמדת עם, אבל ממשל אובמה יחד עם בריטניה והאיחוד האירופי עומדים לפי שעה מנגד ומייחלים שהרוסים יחלצו אותם מהמשבר ההומניטרי. למעשה, שר החוץ הרוסי מעמיד את המערב בפני ברירה פשוטה: להניח
לחלב ויושביה המורדים והאזרחים לדמם ולגווע מרעב עד שייכנעו, או שהמערב, המפרציות וטורקיה - כדי למנוע תבוסה משפילה - יסכימו לקבל ולכפות על המורדים את תוכנית השלום הרוסית. תוכנית זו שהקרמלין גיבש בעצה אחת עם האמריקנים בסוף 2015 מאפשרת לאסד להמשיך ולמשול עוד שנה וחצי עד לבחירות כלליות חדשות בסוריה, ואז לפרוש בשלום. המשטר החדש כביכול שיקום בסוריה יתבסס על נאמניו של אסד וישמור על האינטרסים של העדה השיעית, של הרוסים ושל האיראנים.
המורדים דוחים את תוכנית השלום הרוסית וכך גם הבריטים והסעודים. כולם דורשים שאסד יסולק מיד בתחילת תהליך השלום, ולא בסופו. לעומת זאת, נציג האו"ם לסוריה הדיפלומט האיטלקי דה מיסטורה מציע להכריז תחילה על הפסקת אש חלקית או מלאה, להעביר אספקה הומניטרית ליישובים הנצורים שתושביהם גוועים ברעב, ורק אחר כך לדון בפרטי תהליך השלום.
היומיים הקרובים עשויים להבהיר לאן מתפתח המשבר בסוריה. אמש (ד') התכנסה מועצת הביטחון לדיון סגור, והיום יתכנסו במינכן נציגי המדינות החברות בפורום "ידידי סוריה". שרי החוץ לברוב וקרי יהיו שם, וכל המשתתפים האחרים מקווים שיביאו איתם בשורה כלשהי, המבוססת על הסכמה ביניהם.
לפנייה לכתב/ת 
