הכישלון של פיל ג'קסון בניקס / "קטן וקולע"
דרק פישר היה האיש ששילם את המחיר, אבל בגלל הכוח שרצה וקיבל, הנשיא פיל ג'קסון הוא מי שבאמת צריך לבחון לעומק את מה שעשה עד כה בניו יורק. ההתעקשות על השיטה, החתמת הכוכבים, הרכבת הסגל ובחירת המאמן - בכל אלה הוא לא הצליח
ב-ESPN עסקו השבוע בשאלה פשוטה בנוגע לניקס: האם פיל ג'קסון צריך לוותר על הרעיון שמאמן הקבוצה יריץ את התקפת המשולש. נשיא הניקס אמנם לא עומד על הקווים, אבל רוצה לראות את הסגנון המפורסם שלו בא לידי ביטוי על הפרקט, מה שנכשל בצורה טוטאלית בעונה וחצי שלו בניו יורק והוביל לפרידה מהמאמן דרק פישר, אחד שאמור היה להבין בדיוק איך להפעיל את השיטה לאור העובדה ששיחק בה. הרי ג'קסון עצמו אמר: "זה לא מהותי, אבל חשוב. אנחנו רוצים מישהו שיתאים לסגנון שאנחנו מנסים להנחיל פה, ויש לי שיטה ברורה שאני חושב שמצליחה".
כן, זה היה נכון לימים בהם ג'קסון היה האיש שהסביר לשחקנים בעצמו איך לעשות דברים. אבל באופן ברור, בתקופה שלו כבוס הגדול שמעל המאמן נראה שההתעקשות לא מובילה את הניקס לשום דבר. אז לכו תדעו, אולי באמת הימור על מישהו כמו סקוט ברוקס יכול להצליח עבורו - בעיקר בגלל שגורמים בליגה מאמינים שמאמן אוקלהומה סיטי לשעבר יצליח למשוך לניקס בקיץ את קווין דוראנט. אחרי הכל, לנשיאים צריכים להיות שיקולים אחרים מאשר כדורסל נטו.
אבל זה מה שהוא רצה, תפקיד בו יהיה אחראי על כל היבט מקצועי, יבנה את הסגל וישקיף על השחקנים והמאמן שממשיכים את המורשת שלו. הבעיה היא שהדברים לא מתרוממים
. כבר לפני שנה הוא אמר שהניסוי שלו נכשל, אבל האמין שהקבוצה הולכת קדימה. כרגע זה לא נראה כך. ומעבר לכך, בארה"ב כבר טוענים שג'קסון התייאש, ועשוי להפעיל בקיץ את סעיף היציאה שלו כדי לעבור ללייקרס.
חשוב לציין שבשלב מוקדם מאוד היה ברור שההתחלה תהיה רעה, ויהיה צורך בזמן. הניקס נתקעו עם תקציב שחקנים גבוה, סגל חלש ואפשרויות תמרון מעטות כאשר ג'קסון הגיע, וציפו בקוצר רוח לקיץ 2015. אחרי עונה איומה של 65:17 הגיעה התקופה בה ג'קסון אמור היה לשחק בפאזל ולהתחיל להרכיב משהו איכותי, אבל המשיכה של ניו יורק לא עזרה בהחתמת שחקנים מובילים.
זה לא אומר שהניקס לא ביצעו מהפכה. שמונה שחקנים חדשים הגיעו לקבוצה, שינוי משמעותי, אבל איש מהשמות הגדולים בשוק השחקנים החופשיים לא בחר בניקס, ועוד כשחתמו, רוב המצטרפים נראו כמו שחקני רוטציה ותו לא. אין כל רע בניסיון לשפר את הסגל ולהביא שחקנים שמתאימים יותר לחזון, אבל הניקס הגיעו למצב כל כך גרוע, שהיה הכרחי לצרף לפחות שחקן אחד בקנה מידה רציני יותר כדי לעשות צעד קדימה. היה כבר מי שטען שהסופרסטארים לא ממש רצו להגיע לניקס בגלל ההכרח להתאים את עצמם לסגנון.
רק הרוקי קריסטפס פורזינגיס, הברקה של הניקס, התברר כסיפור הצלחה. ארון אפללו ורובין לופז שהגיעו מפורטלנד השתלבו בחמישייה, אבל שניהם לא טובים מספיק כדי להרים קבוצה. היכולת ההפכפכה של חוסה קלדרון, ממילא לא מהרכזים המובילים בליגה, משאירה את הניקס רוב הזמן במצב בו הם מסתמכים על כרמלו אנתוני ופורזינגיס.
אלמלא היו מפסידים בעשרה מבין 11 המשחקים האחרונים שלהם, אולי הניקס היו יכולים להצביע על התקדמות - אבל משהו בקבוצה פשוט התמוטט לאחרונה. הספסל חלש מאוד, שני השחקנים המובילים לא מקבלים עזרה, והיעדר הסמכות ניכר. פישר, על פי הדיווחים, נחשב בעיני ראשי המועדון כמישהו שלא הצליח לעשות את המעבר משחקן למאמן
, בעוד המאמן הזמני קורט רמביס יהיה זקוק לזמן כדי להשליט סדר. העניין רחב יותר מאשר ניסיון כושל להנחיל שיטה לקבוצה - לניקס אין סגל טוב מספיק בשביל להתמודד במזרח בו קבוצות רבות השתדרגו והגיעו למצב שוויוני (מתחת לקליבלנד, כמובן). לא מדויק לומר שרק הבחירה בפישר הייתה שגויה, ושכל שאר ההחלטות היו מדויקות.
נראה שכעת ג'קסון חזר לנקודת המוצא. העונה הזו הולכת וחומקת מבין אצבעותיו, והוא כנראה לא יגיע גם הפעם לפלייאוף. משמעות הדבר - עוד בחירה סבירה בדראפט, עוד המתנה לקיץ. רק שהפעם שוק העברות השחקנים לא יהיה הזירה היחידה בה ג'קסון יפעל. הוא יבחן בקפידה את המאמנים הפנויים, ויידע שהמשך הכישלון יכתים את כל מה שהשיג בליגה כמאמן. אולי הוא כבר לא על הקווים, וגם לא מעוניין לחזור, אבל בגלל הכוח שרצה וקיבל, הקהל רואה את הניקס כקבוצה של פיל ג'קסון - לטוב, ובעיקר לרע.
לפנייה לכתב/ת 
