"אחותי ג'קי": סרט טורקי עם ג'קי אזולאי
עוד ריאליטי הצטרף לרזומה של ג'קי אזולאי, והפעם המצלמה מגיעה אל המשפחה שלה ב"אחותי ג'קי". בריחה מהמציאות או טראש הם לא יספקו לכם, אלא עממיות נגישה תוצרת בית שמש
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"בני ערובה": אפשר גם בלי איילת זורר
"ארץ נהדרת": נשכנית, מעולה ומטרידה
עדיין מוצלחת? "תיקים באפלה" חזרה
לצפייה בפרק הראשון של "אחותי ג'קי"
מעניין שלא מעט יוצאי ריאליטי מגיעים מבית שמש. קותי סבג, טהוניה רובל ואזולאי הם כנראה המפורסמים שבהם, שעולים בשליפה מהירה. לא סטטיסטיקה שאפשר לבסס עליה מסקנות גורפות, אבל יכול להיות שהשתתפות בריאליטי היא שביל הבריחה הקלאסי מהחיים בבית שמש, בהנחה שאתה לא ראש העיר או חרדי. אזולאי עצמה, שזכורה בעיקר מעונה כלשהיא של "מאסטר שף", החליטה לעשות מעשה ובמקום שתושבי בית שמש יצאו בחיפושים אחרי הריאליטי, היא הביאה את הריאליטי לבית שמש.
סתם. לא באמת בשביל זה. כמו שסיפרה באחד הראיונות, ג'קי אזולאי הסכימה להחתים כרטיס במפעל הריאליטי כי היא פשוט היתה צריכה את הכסף. כי החלום שלה, זה שבשבילו היא נעה מפריים לפריים, זה שהפך ממצרך נגיש ובסיסי לפנטזיה הפרועה של רוב הישראלים, הוא לקנות בית. אזולאי גייסה לטובת העניין חמש אחיות מתוך 13 האחים והאחיות שלה, את אמא שלה (שנראית בערך כמו אחותה הגדולה), והביאה לעולם את "אחותי ג'קי" (ווינק-ווינק ל"אחות ג'קי"?), שכבר זכתה לכינוי המתבקש "משפחת קרדישאן" הישראלית.
"אחותי ג'קי" היא הכל חוץ ממשפחת קרדישיאן הישראלית, בעיקר משום שהיא משפחת אלחרר הישראלית: משפחה מזרחית בת 15 נפשות, חלקן דתיות, חלקן עם נטייה מסורתית. רובן עדיין גרות בבית של אמא שלהן, ישנות במיטות קומותיים ומתקשות לקום אל עוד יום עד שאמא אלחרר מדשדשת אל הרב ומבקשת ממנו ברכה שתוציא אותן מהמיטות בבוקר ותדרבן אותן "לעשות משהו עם עצמן", כלומר לעבוד.
מול האדרנלין הדרמטי והעושר ההדוניסטי והצעקני של הקרדשיאנס, משפחת אלחרר מתאפיינת באיזו נירפות מייאשת, כמו בבדיחה ההיא של יעקב כהן על העתידות בבזוקה במגדל העמק: אולי יצא ממך משהו, אולי לא. אם הקרדישיאנס הם אסקפיזם טהור, האלחררים הם סוג של מהדורת חדשות.
בניגוד ל"פוליאקוב'ס" למשל, שמתבשלת במקביל וטעימות ממנה קיבלנו בעונה האחרונה של "גולשי ספות", הדמויות ב"אחותי ג'קי" לא באמת אקסצנטריות או ורבליות במידה שתצדיק ריאליטי טראש. בפרק הראשון עולות כמה סוגיות שעשויות לייצר עניין דרמטי כמו הקושי של אמא אלחרר להתמודד עם התלות של הילדים שלה והשאלה עד כמה היא יוצרת את התלות הזאת; או אושרת, שמגדלת ילד מגיל 17 וחצי ומעדיפה להוציא 4,000 שקלים על 200 גרם שיער בלונד מאשר לחפש לעצמה בית, או ג'קי עצמה, שרודה בבעלה ואפילו את הקרדיט על הקמת המסעדה היא גוזלת ממנו לטובת השם יתברך. אבל משפחת אלחרר, עממית ונגישה ככל שתהיה, נראית כרגע יותר כמו סרט טורקי ופחות כמו משהו עליז שנוצר בדמיון של קוסטריצה.
