"יוסי גרבר הוא אחד הגדולים שהיו כאן"

עצב כבד ירד על עולם התרבות הישראלי עם ההודעה על מותו של השחקן יוסי גרבר. עד הרגע האחרון קיוו חבריו של גרבר, שאושפז במצב קשה השבוע לאחר ארוע מוחי, כי יצליח לשרוד. "הוא אחד הגדולים שהיו כאן. איש עולם תרבותי, איש ספר", אמרה ל- ynet השחקנית גילה אלמגור. "בזמן האחרון כל הזמן נפרדים ממישהו, וזה עצוב מאוד. היינו חברים".

"איש עולם תרבותי, איש ספר"(צילום: שלום בר טל)

השחקן איתי טיראן, ששיחק לצד גרבר בפרויקט הריצ'ארדים סיפר בעצב: "יוסי היה רב אמן במלאכת המשחק ובמלאכת החיים. אדם חד פעמי אוהב בריות ואהוב על ידי רבים כל כך. תרומתו לתיאטרון ולתרבות בישראל היא עצומה. אחד מקווי האופי הכל כך יחודיים לו כשחקן וכאדם הוא נעורי הקץ שלו, החן ושפעת הקסם והנדיבות אותם הביא לכל תפקיד ששיחק. בין אם תפקיד קטן או גדול היתה בו היכולת לגנוב את ההצגה ולשבות את לב הקהל.הוא אהב את התאטרון בתשוקה גדולה ונלחם לעלות על הבמה גם כשמצבו הבריאותי הקשה עליו. אני מוקיר תודה על כל רגע שבילתי בחברתו יוסי. כל רגע איתו היה מלא בטעמם של החיים.

גם צביקה הדר, ששיחק עם גרבר בסדרת הטלוויזיה "שמש", דיבר על אבידה גדולה: "הוא היה איש מצחיק ומוכשר בצורה קיצונית. הוא עבד, כל הזמן היה בעניינים, שמר על הנוכחות שלו בתעשייה. זה היה פשוט מעורר השראה. הוא דוגמה והשראה להרבה שחקנים. מגדול שחקני ארצנו ויהי זכרו ברוך".

"זה התחיל ביענקלה בן סירא ועכשיו יוסי" אמר בצער זאב רווח, ששיחק לצדו של גרבר.  "הוא היה חבר שבאמת אהבתי, שחקן בלתי רגיל. לא היה תפקיד שהוא לא התגבר עליו. אני בצער, פשוט בצער גדול. לדאבוני עברתי עכשיו ניתוח בברך ואני לא יכול ללכת ללוויה שלו, זה משגע אותי. תמיד המשחק אצלו היה מעבר לכל חישוב. גם כשהיה חולה הוא התגבר ושיחק. הוא היה שחקן ענק ואני כולי צער. יהי זכרו ברוך".

"שחקן בלתי רגיל"(צילום: יובל חן)

בתגובה למותו של גרבר מסר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין את הדברים: "מי שגידל ילדים בשנות ה-70 או מי שהיה ילד, מוצא את עצמו מידי פעם מזמזם ניגונים שמחברים אותו באחת לתקופה. וכל מי שסביבו שחווה את אותו צליל מחייך אליו ומצטרף בזמזום:

על חוף כורכר יש צריף מוכר

הצריף של תמרי הנגר

הוא קצת מוזר ומפוזר

אותו תמרי הנגר

אבל אומרים שסיפורים

יש לו יותר ממסמרים

על חוף כורכר

בצריף מוכר

שם גר תמרי הנגר.

יוסי גרבר הנפלא הכניס כל כך הרבה חום וניגון לחיינו. אדם מוכשר ורב פעלים, שהוביל אותנו לקסם המשחק שנים רבות של חיינו במקום הזה. תודה לך יוסי, תהיה איתנו תמיד". על ההודעה חתם בשמו ובשם רעייתו.

יפתח קליין, חבר קרוב ומי שחלק איתו במשך שנים את הדואט התיאטרוני "ימי שלישי עם מורי" מתקשה להתגבר על האובדן: "אמרתי לבן שלי שאני לא יודע אם יש מישהו בעולם הזה שאהב אותי וידע לתת לי אהבה כמותו. הוא כל כך משמעותי בחיים שלי. הוא היה לי משפחה. אני חושב שהרבה אנשים הרגישו ממנו את האהבה הזו."

קליין היה בין האמנים שביקרו את גרבר בבית החולים בימים האחרונים ל- ynet הוא סיפר על המפגש האחרון איתו אתמול באסף הרופא: "על אף שהיה מחובר למכונת הנשמה הוא נראה שליו באיזה שהוא אופן. הבנתי שזה הסוף, השלמתי עם זה כבר בימים שקדמו ותהליך ההתאבלות כבר התחיל אבל הייתי חייב להיפרד. האחות בבית החולים סדרה את המכשירים אנשים נכנסו ויצאו. כמו בהצגה, יוסי היה איש שטרף את החיים הוא חי את החיים עד הסוף".

יפתח קליין על הבמה עם גרבר(צילום: כפיר בולוטין)

השחקן מיכה סלקטר, שותפו בהצגה עטורת הפרסים "מר גרין" של תיאטרון הקאמרי, סיפר על חבר ותיק ואיש של שמחה. "יותר מהכל אני עצוב", אמר, "גרבר נתפס כילד נצחי. אלף הצגות עשינו יחד. שמונה שנים צמוד. הוא תמיד צחק ואמר: 'אני דב זקן, 30 שנה אחרי ניתוח לב פתוח, עין מזכוכית וכל מיני כולירות, ובינתיים באים דובים חדשים. אמרתי לו: 'גרבר, זה הדובים הישנים עם העין הקרועה והזרוע שנתלשה שמחזיקים הרבה אחרי כל היתר.

אני לא מעכל. החסך אדיר. הוא היה איש מרכזי ומשפיע בחיי. בחייהם של מאות שחקנים. איש חברה למופת, מספר סיפורים גדול, כל ערב אחרי שסיימנו הצגה היינו הולכים אליו, יושבים ומדברים על החיים, על אמנות, על מה לא. הבית שלו היה תחנת רכבת, בית תרבות של איש אחד. היית מרים טלפון ואומר: יוסי אני קופץ. לא חשוב באיזו שעה זה היה בסדר. הכל הואר בנשמתו והיתה לו נשמה מאד מורכבת, גדולה יפה ונדיבה".

הבמאי ומנהל בית הספר הגבוה למשחק, בית צבי, ארתור קוגן שביים את יוסי בין היתר בפרויקט הריצ'ארדים מתקשה להפרד: "הלך לי חבר ומורה. אני מדבר ורוצה לבכות, יוסי היה אדם ענק, שחקן ענק, יחיד ומיוחד במינו. נפיל. הכרנו כשהייתי סטודנט. היה לו בית פתוח, מועדון לשחקנים שגמעו בשקיקה כל מה שיש לו להגיד על תיאטרון. היה שם הכל - תורת המשחק, בדיחות של אחורי הקלעים, הרבה אלכוהול, הרבה שמחת חיים. ילד נצחי שלנו. החברים הוא אמר, זה הנכס הכי גדול שיש לי והוא תמיד היה מוקף בחברים.

כשגדלתי ביימתי אותו בפעם הראשונה בהצגה "אשה בשחור", הוא היה לי בית ספר של איש אחד. באתי לחזרות כדי ללמוד ממנו. ביימתי אותו גם בפרויקט הריצ'ארדים. זו הייתה תקופה קשה, קצת אחרי הניתוח בעין. דברו על החלפות כדי להקל עליו אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. אני זוכר איך בהצגה "ריצארד ה-3", הוא עלה לבמה עיוור לגמרי.הוא לא ויתר לעצמו לרגע. היה מדדה בחושך. ילנה (ירלובה) ואלון (דהן) היו מובילים אותו עד לקצה הבמה והוא עלה, נלחם, עשה את העבודה. אף אחד בקהל לא ידע שהוא לא רואה. שום מגבלה פיזית לא עניינה אותו. הוא האמין ששחקן הוא בעל מקצוע, איש עבודה. הוא יכול היה לעבוד ארבע שעות על תנועת יד, על ביט אחד, על האופן שבו יתיישב על הכסא. שחקן אדיר. הבמה הייתה המאהבת האמיתית שלו היו לו חיים מלאים ושמחים אבל הוא פרח על הבמה

יושב ראש איגוד האמנים (אמ״י) נפרד גם הוא: "אין מילים לתאר את יום שישי הנורא הזה. עוד אנו בוכים על חברנו אריאל פורמן ז"ל והנה נתבשרנו על לכתו של חבר נוסף ממשפחת האמנים. יוסי גרבר היה שחקן נדיר במחוזותינו ודמותו תחסר מאוד על הבמות ועל המסכים. אם יש נחמה כלשהי בליבי, היא שהספקנו להעניק לו פרס מפעל חיים ולהודות לו על פועלו האמנותי עוד בימי חייו. יהי זכרו ברוך".

השתתפו בהכנת הכתבה: רן בוקר, עמי פרידמן ומרב יודילוביץ'.