תיעוד מרתק: השבטים האפריקאים שגילו את היהדות
בשבט האיגבו גילו שהמסורות שלהם מזכירות טקסים יהודיים. שבט האביודיה מתנהל כמו כל קהילה יהודית מסביב לעולם, ובקהילה המבודדת שבמדגסקר עושים קידוש על מקרוני. ג'ונו דיוויד, צלם בריטי-יהודי שחי ביפן, תיעד את האפריקאים שגילו את היהדות בלמעלה מ-30 טריטוריות ברחבי היבשת, מסווזילנד ועד גאנה - וגילה ילידים שלא ידעו שיש יהודים אחרים מלבדם
שנה תמימה התכונן ג'ונו דיוויד למסע צילומים באפריקה "היהודית". כן, יש דבר כזה, והוא מונצח בעדשתו של הצלם שמאז שנת 2007 מתעד קהילות יהודיות נידחות על פני הגלובוס. מה שהחל כמפגש מקרי עם בית כנסת שנבנה על גדת האמזונס, הפך ל"חיידק", כדבריו, ופרויקט במשרה מלאה המוצג בימים אלה בתערוכה מרתקת ב"בית התפוצות".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ג'ונו נולד בבריטניה למשפחה יהודית, גדל בארה"ב וכבר לא מעט שנים הוא מתגורר ביפן. לצד עבודתו השוטפת כמרצה לאנגלית, פיתח גם צורך לחקור "צורות חיים יהודיות" מבעד לעדשות המצלמה, ורצוי כמה שיותר נדירות וייחודיות.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- מופע: קטונתי מכל הסלסולים: יונתן רזאל והאנדלוסית
- טלוויזיה: גראפיטי על בתי כנסת: היהודים הבודדים של סלובקיה
- קליפ מחאה: "זה היה לי כמו עבודה זרה
"/ אייל כהן
"הרצון שלי היה לעשות משהו נועז, וכך התחלתי לחשוב דווקא על אפריקה", הוא מספר. "הייתי שם בעבר כמטייל, ולא כמתעד, וידעתי שיש חיים יהודיים במקומות מסוימים במרכז היבשת, שלא מוכרים לעולם בכלל, ולעולם היהודי בפרט. הם התחילו להיות מרכז הפוקוס שלי".
כך נוצר מסע ויזואלי מרתק לחיים יהודיים לא מוכרים באוגנדה, גאנה, מדגסקר ועוד, שהולידו את תערוכת הצילומים "היהודים של אפריקה" ב"בית התפוצות". בראיון מיוחד ל-ynet מאוסקה שביפן, מתאר ג'ונו כיצד "מיפה" קבוצות מקומיות באפריקה, חלקן שבטיות, שמסיבות שונות בחרו לזנוח אמונות נוצריות ומקומיות, ולאמץ לעצמן אורח חיים יהודי.
שבט האיגבו, למשל, אימצו את הדת היהודית לאחר שגילו מכנים משותפים בין המסורות השבטיות הקדומות, לאורח החיים המקראי בטקסי הקרבת קורבנות, שיטות קבורה וטקסים אחרים. שבטים נוספים נמשכו ליהדות בעקבות מנהיג כריזמטי שמצאו ב"ברית הישנה" וכתבים יהודיים אחרים.
"אביודיה": 100 שנה של יהדות שחורה
ג'ונו עשה תחקיר לא קטן, ואיתר קבוצות "יהודיות" בגאנה, סווזילנד, קמרון, אוגנדה, ניגריה, זימבבואה ואפילו מדגסקר. רובם המוחלט של הילידים המקומיים לא התגיירו באופן רשמי. יתרה מכך, עד לפני קצת למעלה מעשור, חלקם כלל לא ידעו שישנן קהילות יהודיות נוספות, והיו בטוחים שהם לבדם שומרי "הברית הישנה" היחידים בעולם.
"כשאומרים 'יהדות' באפריקה, חושבים באופן אוטומטי על צפון-אפריקה או על דרום-אפריקה. הרעיון למצוא חיים יהודיים עמוק בלב היבשת השחורה הוא חדש לרוב האנשים שאני פוגש". המסע לאפריקה כלל לא פחות מ-30 מדינות וטריטוריות אפריקאיות, אך גם הן לא היוו את הסיפור כולו. "נאלצתי לוותר על ביקור בחלק מהמקומות, כי הם היו פשוט מסוכנים: חלקן קבוצות קטנות ומקומיות, וחלקן קהילות של ממש".
מי שהפכה להיות "קהילת האם"; המודל היהודי שאליו נושאות קבוצות שונות ממרכז אפריקה את עיניהן - הם ה"אביודיה" שבאוגנדה. "מדובר בקהילה ותיקה מאוד", אומר ג'ונו, וגם המוכרת ביותר, הפעילה מאז 1919, כפי שמעיד אחד מחבריה בסרטון שצילם ג'ונו על הקהילה, ומוקרן בתערוכה.
"כ-400 איש מתוכם עברו גיור קונסרבטיבי לפני מספר עשורים", הוא אומר, "וישנם רבנים קונסרבטיבים בארה"ב שתומכים ומסייעים להם. רב הקהילה בעצמו למד מספר שנים רבנות בתנועה הקונסרבטיבית בארה"ב. זו קהילה שמתנהלת כמו כל קהילה יהודית אחרת, עם בתי כנסת, בתי עלמין, כשרות ותפילות. מה שחשוב להדגיש הוא, שהם נרדפו על ידי השלטונות המקומיים. חלקם עונו וישבו בכלא בגלל אמונתם היהודית, וברור לי שהם תופסים את עצמם כיהודים לכל דבר ועניין".
לדברי ג'ונו, אל הקהילה האוגנדית מגיעים גם נציגים מקבוצות קטנות יותר ממרכז אפריקה, לטובת לימודי יהדות ורבנות אצל מנהיגי הקהילה הוותיקים. במקום הוקמה "ישיבה" לטובת הדור הבא של המנהיגות הרוחנית-יהודית ביבשת. "פגשתי, למשל, מנהיגים דתיים יהודים בגאנה ובקניה שלמדו דרך הקבוצה הזו, ולימדו את הקהילות שלהם".
לא מעוניינים לעלות
אך הקהילה היהודית הכי מסקרנת והכי "נידחת", כהגדרתו, היו היהודים של מדגסקר. "הם נחשבים למבודדים יחסית", ג'ונו אומר. "גיאוגרפית הם מנותקים מהיבשת עצמה, ודרכי היציאה משם אינן פשוטות. לכן הם פחות מתקשרים עם 'החוץ'. אצלם זיהיתי גם שימור של מנהגים לא יהודיים, לדעתי. למשל, תפילה בידיים פשוטות ומורמות שמזכירות תפילה נוצרית. הקידוש בבית הכנסת אחרי התפילה, היה בגדול על צלחת פסטה, ולא על חלה. אז צריך לעשות דווקא על לחם? לא יודע. אני לא המוסמך לתת את התשובה הזו, אבל לתחושתי זה היה אחרת".
לג'ונו חשוב להדגיש כי על אף רצונן של הקבוצות "היהודיות" בהכרה מצד קהילות יהודיות בעולם,
"היה חשוב לי להראות שיש אנשים שמאמינים ביהדות, ואני חושב שיהדות צריכה לתמוך בכל צורת חיים יהודית", הוא אומר, ומדגיש כי נמנע מלתעד קבוצות שהוא מכנה "יהודיות מסיונריות". "קהילת 'אביודיה' בת המאה, היא לא 'גחמה', כי אם תהליך ממושך. חלק מחבריה סיפרו שהם מעוניינים בגיור אורתודוקסי, וחלקם ממש לא מתכננים להתגייר. אני רוצה שיותר יהודים יתעניינו בהם, לא מתוך סקרנות - אלא מתוך הכלה וקשר".
"מקבל באפריקה טיפול של כוכב רוק"
לדברי ג'ונו, הוא התקשה למצוא "מתעניינים" גם בתוך העולם היהודי עצמו לתיעוד המרהיב שיצר, עד למפגש עם "בית התפוצות". ד"ר אורית גובר, האוצרת הראשית של המוזיאון, מסבירה כי הבחירה לארח את התערוכה היתה עבורם לפחות מתבקשת.
"הצילומים שלו היו טובים, וזה התנאי הראשון, בסופו של דבר. הקשר בין המוזיאון לג'ונו נוצר מפגישה מקרית, ומשם זה התפתח לתערוכה. הנושא מרתק ולא מוכר, והיה מעניין לגלות שיש שם הכל, כולל יהדות. אנשים שמגיעים לתערוכה מתלהבים, כי היא מעוררת הרמות גבה, ומגרה חשיבה".
ג'ונו עצמו מתעתד להגיע בקרוב לישראל אחרי 22 שנים "מורכבות", כדבריו,של חיים ביפן: "יש שם אפס עניין בדברים האלה, אבל לצערי גם במקומות שהייתי מצפה שיהיה עניין - כמו למשל צפון-אמריקה - זה לא ממש קורה. אולי התערוכה בישראל תעזור.
"למדתי מזמן שמתיעוד דוקומנטרי לא עושים כסף. זה מגיע מאהבה. מה שרואים בתמונות זה בסופו של דבר משהו שהוא לא רק שלי, אלא של הרבה מאוד אנשים מדהימים, חמים, שפתחו בפני את קהילתם, ביתם וחשוב מכל - ליבם. אני מגיע לשם ומקבל טיפול של כוכב רוק.
"אני לא מרגיש שם זר. יש בינינו קשר תרבותי יותר מדתי, והוא עמוק. אני אוהב את זה. חלקם בילו איתי ימים שלמים, ומעולם לא ביקשו משהו בתמורה. אני מרגיש שהתיעוד הזה, כמו גם של מקומות נוספים - הוא חלק מהתרומה שלי לתיעוד היהדות בעולם".
