יש שני סוגי אנשים. יש את אלו שאוהבים להיות בצד הנותן. תמיד לתת, לסייע, לעזור, לומר, לייעץ. ויש את אלו שדווקא אוהבים את הצד השני, צד המקבלים. אלו שנמצאים בחיפוש מתמיד אחר הדרך למקסם את הרווחים מכל דבר. מחיי העבודה ואפילו מהאנשים שסביבם.

שאלנו פעם את עצמנו לאיזה סוג אנחנו משתייכים? רעיון מעניין על לוח השנה העברי מלמד אותנו מסר חשוב בנושא הזה.

השנה הנוכחית היא 'שנה מעוברת'. לא, לא בגלל שחודש פברואר הכיל יום נוסף מהרגיל. זוהי 'שנה מעוברת' כיון שהשנה הזו, בלוח השנה העברי, מכילה חודש נוסף: חודש אדר א'.

ישנו פתגם של מייסד החסידות, רבי ישראל בעל-שם-טוב, האומר שמכל דבר שאדם רואה או שומע בחייו, עליו ללמוד מסר והוראה בחייו הפרטיים, בעבודתו את ה'. אם כך הוא בנוגע לסתם דברים שאנו רואים בחיים, ודאי שכך הוא בנוגע לענייני התורה – שכל מהותה היא הוראה, תורת חיים. זהו הזמן המתאים ביותר להקדיש מחשבה והתבוננות במושג 'שנה מעוברת', ולנסות להפיק מכך מסר והוראה לחיים שלנו.

כיצד עובד לוח השנה?

כפי שבטח כולם יודעים, ישנם כמה סוגי לוחות שנה. אנו נתמקד בשלושה מרכזיים מתוכם:

ישנו הלוח הלועזי (הגרגוריאני) הבנוי על שנת השמש. בשנה כזו ישנם 365 ימים. (או ליתר דיוק – 365 ורבע יום. ולכן, פעם בארבע שנים מוסיפים יום אחד בחודש פברואר, להשלמת הפער). זהו הלוח הלועזי, שלמעשה הוא המוכר ביותר.

לוח אחר בנוי על שנת הלבנה (הירח), כמו לוח השנה של המוסלמים. ללבנה לוקח 29 ימים ו-12 שעות (ועוד כמה דקות..) להקיף את כדור הארץ. כך 12 חודשי לבנה יוצרים שנה שלמה של 354 יום. בכדי להשלים את הפער של אותם 12 שעות, חלק מהחודשים נקבעו עם 29 יום והאחרים עם 30 יום. אך היות ושנת הלבנה אינה תלויה במהלך השמש, הנוהגים על פי לוח זה נתקלים בקביעות במצבים בהם תאריכים קבועים חלים בתקופות שונות בשנה. כך לדוגמא, הרמדאן המוסלמי חל בתקופה אחרת בכל שנה.

הלוח היהודי משלב בתוכו הן את השנת החמה והן את שנת הלבנה. עיקר הלוח בנוי על שנת הלבנה, אך יחד עם זאת – שומר על התאמה עם שנת השמש וכך עם תקופות השנה: הפער הקיים בין שנת השמש לשנת הלבנה הוא של 11 יום לשנה. מידי שנתיים-שלוש מוסיפים ללוח העברי חודש נוסף, כך שהפער מתקזז ונעלם. חודש זה נקרא בשם 'חודש העיבור', ושנה כזו נקראת 'שנה מעוברת'. חכמי ישראל קבעו את 'חודש העיבור' משום שהתורה מנחה אותנו לשמור את החגים בזמנם גם מבחינת תקופות השנה, כמו פסח באביב.

עד כאן העובדות הלוגיות של קביעת לוח השנה. מהו המסר הטמון בכך עבורנו?

השמש והלבנה מבטאות שתי תנועות נפש הפוכות. שניהן נבראו אמנם עם תפקיד זהה, להאיר על הארץ, אך הם שונות בתכלית. בעוד שלשמש יש אור עצמי אתו היא מאירה, הרי שללבנה אין אור משלה. את כל אורה היא מקבלת מהשמש. אם כן, השמש מסמלת תנועה של השפעה ונתינה והלבנה לעומתה מסמלת תנועה של קבלה.

'שנה מעוברת' מלמדת אותנו להכיל בתוכנו את שתי התנועות, גם נתינה וגם קבלה. גם את תנועת השמש וגם את תנועת הלבנה. לפעמים אנחנו משייכים את עצמנו לצד מסוים, נתינה או קבלה, ובזה אנחנו מפספסים ערך חשוב: אדם שאומר לעצמו: מה כבר יש לי לתת? 'אם היה לי כסף, הייתי נותן'. 'אם היה לי כושר דיבור, הייתי מלמד' וכדומה, מונע את עצמו מלתת לאחרים. לעומתו, אדם שמרגיש שיש לו הכול, ואינו צריך לקבל דבר מאף אדם, מפסיד רבות.

האמת היא שלכל אחד יש מה לתת לזולת, ולכל אחד יש מה לקבל מהזולת. הרבי מליובאוויטש אומר שמי שיודע את האות א', עליו ללמד אותה לסביבתו. לכשידע את האות ב', ילמד את האחרים גם אותה.

לעומת זאת, עלינו גם ללמוד מכל אדם, כי באמת – לכל אדם סביבנו יש מה ללמד אותנו, ואם רק נחפש, נגלה עוד הרבה יותר ממה שיכולנו לתאר.

שבת שלום

מוקדש לעילוי נשמת הנרי זילברמן – חיים בן אברהם ע"ה, ליום השנה לפטירתו, ל' אדר א’