"סברי מרנן": מה מצחיק בזה?

לפני קצת פחות משנה נאם הנשיא רובי ריבלין את נאום השבטים, במהלכו פירש שהעם נחלק היום לארבעה שבטים עיקריים: חרדים, ערבים, חילונים ודתיים. האמת היא שהעם נחלק לשני שבטים פשוטים הרבה יותר: אלה שאוהבים את "סברי מרנן", ואלה שלא סובלים אותה. שני שבטים, שהסכסוך ביניהם מורכב לא פחות והסיכוי לגשר ביניהם נמוך אפילו יותר.

יותר משנתיים ישבה העונה השלישית של "סברי מרנן" על המדף של קשת, עד שעלתה אתמול (שישי, 22:00, ערוץ 2) כדי להעיר את המחלוקת הישנה והבלתי פתורה. ברור לי שאני במיעוט. כמו רוב מבקרי הטלוויזיה אני משתייכת לשבט שטוען ש"סברי מרנן" היא קומדיה עייפה וקלישאתית שלוקה בעיוורון פאנצ'ים, בעוד השבט השני יתעקש שמדובר במופע שנון ומקורי של בידור איכותי, ולראיה: יש בה ראנינג-גג על שניצלים.

כיוון שהשבט השני כנראה גדול מהראשון, או לפחות גדול מספיק כדי להחזיק את "סברי מרנן" באוויר, דעתו של השבט הראשון מעניינת כמו "האח הגדול" אחרי ששי-חי פרש ממנה לטובת עולם נטול אור וברק. זו דרכו של עולם.

"סברי מרנן". קומדיה עייפה

העונה הראשונה והשנייה של "סברי מרנן" הכילו כל אחת כ-40 פרקים – מספר שדומה יותר להספק של דרמה יומית מאשר לקומדיה שבועית – והמהירות שבה הן נכתבו וצולמו לא בדיוק מעידה על איכות גבוהה. העונה השלישית, אגב, צולמה במהלך מבצע צוק איתן (אפשר לאמת את זה לפי מידת הבגדים של דביר בנדק). בנדק סיפר באחד הראיונות שמדי פעם המציאות חלחלה והקאסט הוזנק לחדר שנאמר לו שהוא "חדר מוגן". בדיעבד התברר שמדובר בחדר עם קירות גבס, שזה גם מצחיק וגם עצוב, כי זה אומר שאם השחקנים קנו את ההבטחה שחדר שעשוי מדיקט יגן עליהם מפני טילים, אין לתמוה שהצופים קנו את הטענה ש"סברי מרנן" היא סדרה ראויה לצפייה.

הרעיון שעומד בבסיס הסדרה –בני הזוג שכל אחד מהם מגיע ממוצא אחר מנסה לתמרן בין שתי המשפחות המורחבות – נמכר גם לרשת TBS האמריקנית, שהעלתה ממנו עונה שלמה מאותו הג'אז – דמויות שיש להם רק תכונה קלישאתית אחת, במקרה הטוב, כשהן מסננות בדיחות איטיות מוטלאות בצחוקים מוקלטים מאומצים. לדעתי אפילו לא הראו שם שניצל! - וביטלה אותה בסופה. יש להם יותר מדי סדרות טובות שדוברות את שפת האם שלהם מכדי לבזבז את זמן המסך היקר על פחות מהטוב ביותר.

אין לי בעיה עם הומור עדות. אין לי בעיה עם בדיחות על הקטבים החברתיים שהפכו למיטת הפאקיר של הישראליות. יש לי בעיה עם בדיחות שנכתבו על ידי מחולל פאנצ'ים, עם הומור שרוכב על סטריאוטיפים כל כך משומשים שהם התפוררו עוד לפני שעלו על הדף, עם פאות קדושות אך מודבקות ברישול. ניסיתי, ולא ממקום מתנשא, בַּיָקָר לי, להבין מאיפה נובע הפער העצום בין האבחנות. לא הצלחתי. אם יש לכם הסבר, אתם מוזמנים לשטוח אותו פה למטה. תמימות דעים כבר לא תהיה פה, אבל אולי לפחות נוכל, שני המחנות, לחיות פה יחד בשלום.