בני ביתו של אריאל שרון

המקורבים, היועצים, אנשי הסוד ולפעמים אפילו חברי נפש - אלה הם האנשים שאף פוליטיקאי לא הולך צעד אחד בלעדיהם. את מקורביו של אהוד ברק כבר למדנו להכיר במשך השנה וחצי האחרונות, ואילו אריאל שרון, אם ייבחר, יביא עמו את אנשיו שלו, בעסקת חבילה. מדובר בחברים ותיקים מהצבא, מהמפלגה, מהעיתונות ובבן משפחה קרוב במיוחד. אם ייבחר שרון ב-6 בפברואר, נמצא אותם בלשכת ראש הממשלה ובמשרות בכירות אחרות. אז כדאי להכיר.

עומרי שרון

בנו של אריאל שרון, והאיש הקרוב לו ביותר בחיים האישיים והפוליטיים. בפריימריס שנערכו בליכוד ב-1999, נכח הבן שרון, שעד אז לא השתתף בעשייה הפוליטית. הוא התרשם מההתגייסות של מרכז הליכוד למען בנימין נתניהו, והחליט שאבא צריך עזרה. מאז אפשר לפגוש את שרון הבן במצודת זאב יחד עם חבר קרוב, מנכ"ל הליכוד, אורי שני. במצודת זאב מכנים אותם "האב, הבן ורוח הקודש".
שרון, בן 36, למד משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, אבל לא עשה התמחות בינתיים. עד שנכנס לפוליטיקה עסק בגידול מלונים, אבטיחים, סלרי ופרחים בחוות השקמים שבבעלות המשפחה. באפריל 1993 הוא נעצר לאחר שהלין בחווה פועל פלסטיני ללא רשיון עבודה. הוא הורשע בהחזקת הפועל בימי סגר ונקנס בסכום קטן. יותר מאוחר באותה שנה הוא נעצר שוב, הפעם בגין החזקת אקדח ללא רשיון. הוא נחקר, ולאחר שהתברר כי האקדח שייך לאביו, שוחרר.
בצבא שירת עומרי שרון בסיירת צנחנים. הוא ריסק את רגלו בתאונת דרכים קשה בעת השירות ולכן עבר לתפקיד מטה כקצין מבצעים בחיל האוויר. הוא השתחרר מהצבא בגיל 28בדרגת סרן.
בשנתיים האחרונות עשה שרון יחד עם שני עבודת שטח בקרב פעילי הליכוד, וביסס את מעמדו של אביו כיו"ר התנועה. הוא גם נכשל בלשונו לרגע, כאשר כינה את פעילי הליכוד "אינדיאנים" וסיפר כי "מה שהם רוצים זה מגרש שני דונם, עדיף בתל אביב, ג'וב בכיר וכסף, הרבה כסף". לאחר שהדברים התפרסמו, הוא חטף נזיפה מאביו. דבר הנזיפה הודלף לעיתונות כדי להרגיע את הפעילים הכועסים.
בשבוע שעבר חולל הבן שרון סערה, כאשר יצא בשליחות אביו לווינה, לפגישה עם בכיר ברשות הפלסטינית. בליכוד יודעים שאין דבר שהאב היה רוצה יותר מאשר למנות את בנו עומרי לתפקיד מפתח בלשכת ראש הממשלה, אם יזכה בבחירות. "הדברים נדונים בחדרים סגורים", אומרים שם, "אבל בינתיים נטייתו של שרון היא לא לעשות זאת מחשש למראית עין ולמשפחתיות יתר בלשכה".

עו"ד מוטי ברקוביץ'

בעל משרד עורכי דין בירושלים, המייצג את מרבית הרשויות המקומיות סביב העיר, וכן עוסק בתיקים בתחומי התכנון והבנייה ודיני עבודה. מקורב לשרון עוד מהתקופה בה שירת כחייל תחתיו. מערכת היחסים הפכה לאישית, וברקוביץ' מצא עצמו לא פעם עושה בייביסיטר לבניו של שרון, עומרי וגלעד, כאשר היו ילדים.
עו"ד ברקוביץ' הוא איש נעים, שלא פעם העז להתנגד לשרון. כאשר חישק שרון את ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, הוא לא הסכים לדרך זו ונטש אותו לזמן מה. "שרון יודע לשמוע גם דעות הפוכות לדעתו", אומר ברקוביץ'. "הוא נועץ עם הרבה מאוד אנשים, וזה חלק מבגרות של מנהיג לשמוע דברים קשים ולא סימפטיים".
לפני שנה וחצי, כאשר מונה שרון ליו"ר הליכוד, החליט ברקוביץ' לשוב ולתמוך בו בצורה פעילה, כדי לחסום את בנימין נתניהו. במסגרת הסיוע, היה ברקוביץ' לשליחו של שרון בקרב מפלגות הלוויין של הליכוד, החרדים, אנשי עסקים, אך בעיקר עשה לחימום היחסים בין שרון לח"כ דן מרידור, עד שמרידור הצהיר על תמיכתו.
ברקוביץ' טוען לפי שעה, כי לא יצטרף ללשכתו של שרון, אך הוא אינו שולל זאת בצורה מוחלטת. "אני יותר מדי זמן עצמאי מכדי לקבל על עצמי תפקיד ציבורי", הוא אומר, "אני מעריך שלא אלך לפוליטיקה. לא מתאים לי. כבר עמדתי בפיתויים כאלה בעבר, והכי חשוב לי היום זה לעזור לשרון כדי שתוקם ממשלת אחדות".

ד"ר רענן גיסין

יועץ התקשורת של שרון לעיתונות זרה וכותב הנאומים שלו. גיסין, בן 52, הוא אלוף משנה במילואים ודור רביעי בארץ. אבי-סבו, דוד גיסין, הקים לפני כ-120 שנה את שירות הדיליז'נסים המפורסם במושבה ראשון לציון.
גיסין גדל בקרית שמונה ולמד לימודים גבוהים בארצות הברית. הוא עשה תואר ראשון בסוציולוגיה ובמדעי המדינה, תואר שני בלימודי רדיו וטלוויזיה ודוקטורט במינהל ציבורי ומדעי המדינה. ב-1979 חזר לישראל ולצבא. הוא שימש בתפקידים שונים בדובר צה"ל עד שפרש ב-1992. ב-1991, עוד לפני שתלה את המדים, הושאל על ידי הממשלה כדי לשמש דובר בזמן ועידת מדריד.
קצת קשה להבין את החיבור בין גיסין לשרון, משום שגיסין קרוב יותר לגוש השמאל. לאחר שפרש מצה"ל, הקים את עמותת "אפשר", אגודה לפיתוח שלום ורווחה במזרח התיכון. מאוחר יותר פרש מניהול העמותה, כי לדעתו היא הפכה לפוליטית מדי.
גיסין היה דובר משרד התשתיות ויועץ התקשורת של שרון. ב-1997 הוא מונה בהמלצת השגריר דאז, אליהו בן-אלישר, לציר ההסברה בוושינגטון. כשסיים את תפקידו, חזר לסייע לשרון בעת שזה כבש את הליכוד עם התפטרותו של נתניהו.
בליכוד מתארים את גיסין כאיש שקט ונעים הליכות, המתרחק מכל עימות כוחני. לא ברור איך ישיג בשתיקתו האופיינית כיסא בכיר בלשכת שרון. "תדרכי לו על הרגל, אז הוא יזיז אותה הצידה בשקט", אומרים ידידיו. "בלי להעיר, בלי להתעמת. ככה הוא". דווקא בשבוע שעבר אמר גיסין משפט לא אופייני לדובר מקצועי. "לשרון יש תדמית של מפלצת ולעתים זה עוזר", כך צוטט ב"ניו יורק טיימס".

אורי דן

כתב צבאי לשעבר, חבר של שרון במשרה מלאה. הוא מלווה אותו יותר מ-40 שנה, מכיר מקרוב את התקשורת הישראלית, וייתכן שיקבל את תפקיד דובר ראש הממשלה, אם יזכה שרון בבחירות.
דן הכיר את שרון בגיל 18, ככתב צעיר של עיתון "במחנה", שבא לראיין את מפקד אוגדת הצנחנים. מאז הוא מועדון מעריצים של איש אחד. דן היה כתב צבאי ב"מעריב", שדיווח על מלחמות מהשטח. במסגרת זו, הוא השתתף בכל פעולות התגמול שעליהן פיקד שרון, כולל הקרב במיתלה, ולצורך זה אף עבר קורס קצינים, וכך זכה לפגוש בלוחמים המיתולוגים, מאיר הר-ציון ויוסף ג'יבלי.
באמצע שנות ה-60 נסע דן לפאריס בשליחות העיתון, שם שהה כמה שנים. כאשר שמע כי בנו של שרון, גור, נהרג בתאונת ירי, הגיע מיד לישראל. חברים מספרים כי כאשר קנתה לילי שרון בנסיעותיה בגדים לבעלה, היא רכשה גם חולצות וגרביים לאורי, שהיה בן בית. עד כדי כך היו קרובים.
הידידות הזאת זכתה לקיטונות של ביקורת מצד עיתונאים ופוליטיקאים. העיתונאים סברו ששרון מדליף סיפורים לדן, ואילו דן משבח במאמריו את החייל שרון. ואכן, דן לא הסכים מעולם למתוח ביקורת על שרון במאמריו, והעדיף לשוחח איתו פנים אל פנים בנושאים שבמחלוקת. שרון אמר על כך פעם בראיון: "לו היה תוקף אותי מדי פעם, היה יכול להיות מהעיתונאים הפופולריים בישראל". דן מצידו הודה כי הוא עיתונאי לא אוביקטיבי וכי אין עיתונאי אוביקטיבי.
ב-1981 עזב דן את "מעריב", והלך אחרי חברו הקרוב למשרד הביטחון. יותר מכל הוא נזכר כאיש שאמר לאחר דו"ח ועדת כהן: "מי שלא רצה את שרון כרמטכ"ל, יקבל אותו כשר ביטחון. ומי שלא רצה בו כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה". הדברים נאמרו כאשר היה דוברו של שר הביטחון, אריאל שרון, ב-1983.
במשך השנים כתב דן ספרים רבים. על סדרת מאמרים, שעסקה בשלום עם מצרים ואשר פורסמה ב"ניו יורק טיימס" הוא קיבל פרס. הוא תמך בשרון בעת שזה הגיש תביעת דיבה על כתבה במגזין "טיים", בה הוצג כמי שעודד את מנהיגי הפלנגות בלבנון לטבוח בפלסטינים בסברה ושתילה. כמעט שנתיים התנהל המשפט, בו זכה שרון. היתה זו תקופת שפל שבמהלכה, כך סיפר דן בראיון שפורסם באוגוסט 1994, שקל שרון לפרוש מהחיים הפוליטיים. "אם תתפטר", שאל אותו דן, "מה תעשה בשנת אלפיים?"

אורי שני

מנכ"ל הליכוד, בן 54, מנאמניו של שרון. בשנות ה-80 הוא נאבק בתנועת המושבים בעניין אישי והורשע בעבירת אלימות. שרון מינה אותו ליועץ במשרד החקלאות, שם הכיר את טבעת המקורבים לו. בוועידת הליכוד בפברואר 1990 היה שני זה שניתק את המיקרופונים כאשר עלה יצחק שמיר לבמה לדבר על הצעה המנוגדת לזו של שרון.
כאשר נכנס שרון למשרד השיכון, הוא מינה את שני ליו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמידר". בדו"ח מבקרת המדינה ל-1992, פרשה מרים בן פורת שורה של מעשים שייחסה לשני באותה תקופה, ואשר מהם עלה מהם ריח של שחיתות. לאחר דיון ציבורי על מלונות היוקרה, שבהם בילה שני, והוצאות כיבוד ואירוח חריגות, הוא הורשע בבית המשפט בשתי עבירות של הפרת אמונים בתאגיד בידי עובד ציבור, ונגזרו עליו שישה חודש מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקל.
שני לא חיכה לפסק הדין והתפטר מיד לאחר פרסום הדו"ח. היתה זה בתקופה של מערכת הבחירות ב-1992, והדיווחים על שני ואנשים נוספים בליכוד הדביקו למפלגה תווית של שחיתות. מפלגת העבודה עשתה בכך שימוש תעמולתי, והסטיקר "מושחתים נמאסתם" נדבק לשני.
שני היה מובטל במשך שנתיים. אחר כך הקים חברה לליווי פרויקטים בתחום הבנייה ועשה כסף. ב-1997, לאחר המשפט, הציע לו שרון את מינהל מקרקעי ישראל, אך שני סירב. כאשר מונה שרון ליו"ר הליכוד ב-1999 הוא פיטר את מנכ"ל הליכוד דאז, רמי נבון, ומינה לתפקיד את שני. היום שני הוא המועמד לתפקיד ראש לשכתו של שרון, אם זה ייבחר לראש הממשלה. בעבירות שביצע לא היה קלון, ונראה כי מינויו יעבור את מבחן בג"ץ.