מעשה ניסים

כובע הברט היה סימן ההיכר של ניסים אלמליח. בתחילת דרכו, החלוץ האימתני של בית"ר ת"א בשנות החמישים נהג לחבוש את הברט גם כשעלה לדשא. באחד המשחקים, בזמן שדהר לעבר השער, נפל הכובע מראשו. בלי להתבלבל, אלמליח חזר אחורה עם הכדור, הרים את הברט, החזיר אותו למקומו, והמשיך בריצה לעבר השער. עד שכבש.

"הסיפור הזה הוא אמת לאמיתה", מעיד המגן השמאלי של בית"ר ת"א משה סלוצקי (83), ששיחק עם אלמליח באותה תקופה. "נדמה לי שזה היה במשחק נגד בלפוריה. המגרש היה בוצי, ואלמליח קשר לצווארו בשרוך את כובע הברט. הקשר כנראה לא היה מספיק חזק".

בתמונה הזו הוא הרשה לעצמו להוריד את הכובע(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

למרות הקוריוז הזה, אלמליח מעולם לא היה שחקן מפורסם כמו אחרים ששיחקו בדורו. שייע גלזר ונחום סטלמך, למשל, היו כוכבים הרבה יותר גדולים. הוא שיחק רק פעמיים בנבחרת ישראל, מול טורקיה ב־1950. 73 שערי הליגה שהבקיע בקריירה אינם מספר מרשים במיוחד. הוא לא זכה באליפויות, גם לא בגביעים. ובכל זאת, אלמליח עשה מה שאף שחקן בתולדות הליגה הישראלית לא עשה לפניו, גם לא אחריו.

סטלמך וגלזר נשארו מאחור

זו הייתה עונת 1954/55. בית"ר ת"א סיימה במקום החמישי, לא משהו לספר עליו לנכדים. סטלמך כבש 27 שערים והיה חתום על האליפות ההיסטורית של הפועל פ"ת. גלזר ממכבי ת"א הפגיז 26 שערים. את ההצגה גנב דווקא החלוץ הצנוע בן ה-26, שלא הפסיק לקרוע רשתות. אף אחד לא היה מסוגל לעצור את אלמליח בדרך ל-30 שערי ליגה. סביר להניח שאף אחד לא האמין אז שכעבור 61 שנים השיא הזה עדיין יעמוד על כנו.

חלוצים טובים ומוכשרים נגעו בשיא. אלון מזרחי (28 שערים), שלומי ארבייטמן (28), אסי טובי (27). אבל רק עכשיו נראה כי שיאו של אלמליח סוף־סוף יישבר. כבר שלוש שנים שערן זהבי ממכבי ת"א מפלרטט עם המספר המפחיד הזה, 30 שערי ליגה בעונה. בשנתיים האחרונות הוא היה קרוב. 29 שערים בעונת 2013/14, 27 בעונה שעברה. העונה כבר יש לו 28. סיכוי סביר שיבקיע שלושה נוספים בתשעת המחזורים שנשארו – ויעשה היסטוריה.

ארבייטמן. רק התקרב לשיא(צילום: שי מוגילבסקי)

ובכל זאת, דבר אחד אי-אפשר לקחת מאלמליח: קצב השערים המדהים שלו באותה עונה. את 30 השערים שלו כבש ב-23 משחקים בלבד (1.3 שערים למשחק), בעונה קצרה של 26 מחזורים. אפילו זהבי לא מרשית ככה.

"הוא היה ג'נטלמן אמיתי, שחקן צנוע שנתן כבוד למבוגרים ממנו", נזכר סלוצקי. "הייתה לו בעיטה חזקה בשתי רגליים. הוא היה עובר שחקנים בקלות. באימונים עשה צחוק מכולם. הוא היה אדיש לשערים שהבקיע, ולא עשה מזה עניין גדול. הוא לא חיפש להיות בנבחרת. מכבי ת"א השתגעו עליו, הזמינו אותו למשחקי ידידות, אבל הוא לא הסכים לעבור למכבי".

אלמליח שיחק בבית"ר ת"א בין השאר תחת המאמן לוניה דבורין, שבדיוק פרש ממשחק. בנו, העיתונאי ושדר הספורט הוותיק דני דבורין, ראה אותו משחק. "אלמליח היה ילד הפלא של בית"ר ת"א, שהייתה באותה תקופה קבוצה של שחקנים גדולים", מספר דבורין. "השוער מזרחי, יצחק שניאור, אברהם בוגדנוב, האחים גמבש. כולם היו שחקני נבחרת. לפתע עלה לשחק ילד עם כובע ברט לראשו, הייתה לו בעיטת פצצה. אלמליח חיפש את השער בלי להתחכם. השמירה עליו הייתה חזקה בכל משחק, והוא לא טייל בדרך לשער".

אפשר להשוות בין אלמליח לערן זהבי?

"אין מה להשוות ביניהם. אלמליח היה חלוץ מרכזי מהדור ההוא, כשחלוצים נשארו בהתקפה וחיפשו את השער. זהבי נע על כל המגרש".

ערן זהבי. דבורין: "אין מקום להשוואה"(צילום: ראובן שוורץ)

ההבדל בין הכדורגל של היום לכדורגל של שנות החמישים אינו הפער היחיד בין מי שמחזיק באחד השיאים העתיקים בכדורגל הישראלי לבין מי שמאיים למחוק אותו מהרשימה. מדובר בשחקנים שונים לחלוטין. אלמליח אמנם שיחק בקבוצה טובה, אבל בית"ר ת"א ההיא אינה מתקרבת בעוצמתה למכבי ת"א של היום. בזמן שהעונה ההיסטורית הייתה יוצאת דופן עבור אלמליח, שלא כבש יותר מ-11 שערים בשארית הקריירה, זהבי הוא השחקן הדומיננטי בישראל מאז חזר מאיטליה לפני שלוש שנים.

ואכן, זהבי הוא כוכב ענק. על אלמליח מדברים בעיקר בגלל השיא שעומד להיעלם. מעטים זוכרים אותו באמת, גם בגלל הזמן הרב שעבר. תמונותיו כשחקן נדירות. בודדים נותרו לספר עליו. "גדלנו יחד בנוער", אומר נח רזניק (83), הבלם האגדי של מכבי ת"א. "שמרתי עליו לא רע, אבל הוא היה מפציץ גדול. הייתה לו בעיטה אדירה בשתי רגליים. למרות שהיה שמנמן, היה מהיר כמו שד".

כשאמא הדליקה רדיו

קריירת הכדורגל לא באה לו בקלות. אלמליח נולד בת"א ב-1928, בן לשושלת ירושלמית. משפחתו הייתה מסורתית ושמרה שבת וחג. כנער עבר להתגורר בקיבוץ איילת השחר, אבל כשאביו נפטר חזר הביתה לבקשת אמו ותפס את מקומו כקצב בבית מטבחיים.

קריירת הכדורגל לא באה לו בקלות(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

האם התנגדה נמרצות לתחביב של הנער. "היא אסרה עליו לשחק כדורגל, ולא בגלל השבת", מספרת הנכדה ליאור מאיר (35), שעשתה תחקיר על חייו של סבא ניסים. "משחקי כדור היו בעיני המשפחה כעבודת אלילים. הוא היה אומר לה שהוא הולך לחברים, ועד שהיה חוזר היא הייתה שומעת בתוכנית הספורט ברדיו כמה שערים הוא הבקיע. כשחזר הביתה, היא צעקה עליו".

בסופו של דבר, גם האם התרצתה והשלימה עם החיידק שדבק בבנה. אולי הבינה שהמגרש היה המקום שבו מצא את עצמו. "כשהיה חוזר ממשחק הוא היה מאושר, כי כדורגל היה הדבר שאהב", מספרת בתו, רבקה מאיר (65). "הוא היה אדם סגור, ובשל צניעותו לא סיפר יותר מדי על השערים שכבש".

אף ששיחק בשבתות, הבית המסורתי שממנו הגיע השפיע עליו. כאן כובע הברט המפורסם נכנס לתמונה. "הוא לא הסתובב עם כיפה, אלא עם כובע כמו אביו", אומרת אחותו, שולה אלמליח (81). "ניסים היה לוקח אותי למשחקים, ולפעמים הצטרפתי לארוחה של הקבוצה. ראיתי איזו הערצה הייתה כלפיו. התימנים כינו אותו 'גורי'. היו לו חיים לא קלים. כסף אף פעם לא היה חשוב לו כמו הנאמנות לתנועת בית"ר".

הוא אפילו זכה לקריקטורה(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

ואכן, אלמליח שיחק כל הקריירה בקבוצות בית"ר. הוא אמנם חיזק את מכבי ת"א במסע משחקים ארוך ביוגוסלביה, אבל סירב לעבור אליה רשמית. קבוצות אחרות ניסו לפתות אותו. מכבי פ"ת הציעה לו מניה באגד. גם הפועל חיפה והפועל כפר־סבא ניסו לצרף אותו תמורת סידור עבודה קבוע. אבל אלמליח, שהיה חבר אצ"ל בצעירותו, שמר על נאמנות לבית"ר. כשקבוצתו ירדה ליגה, המשיך לבית"ר ירושלים ולבית"ר רמלה.

"הכדורגל היה משני עבורו בהשוואה לערכים בחייו, ולכן החליט לא לעבור למכבי ת"א", אומרת הנכדה ליאור. "בית"ר לא הייתה רק קבוצת כדורגל, אלא תנועה פוליטית. סבא שלי סיפר שבמהלך הקריירה פסלו לו הרבה שערים מסיבות פוליטיות כביכול, כי השופטים היו ממפא"י והוא היה בית"רי. שיא הכיבושים שלו היה יכול להיות גבוה יותר.

"הציעו לו מניה באגד, דירה ורכב, למרות שבכלל לא היה לו רישיון נהיגה, אבל סבא לא הסכים לעבור לקבוצה אחרת, למרות שהיו לו אישה וילדים לפרנס. מאחר שבבית"ר ת"א הוא לא הרוויח הרבה, הוא היה צריך למצוא מקורות הכנסה נוספים". וכך, אלמליח מצא עצמו בעבודות שונות לצד הכדורגל: בקופת חולים, באוניברסיטה ובחברת טמפו.

המספרים של ניסים אלמליח

זהבי? מפרגנים לו

ב־1962, בגיל 34, פרש אלמליח ממשחק. הוא עבד כמאמן בקבוצות בית"ר שונות, אך לא הותיר חותם על הקווים. בגיל 61 נפטר מהתקף לב.

נכדתו טוענת כי סבה לא זכה להכרה הראויה, למרות שהיה אחד החלוצים הטובים בליגה. "לפני מספר שנים שאלו בתוכנית 'מי רוצה להיות מיליונר' מיהו מלך השערים בכל הזמנים. כשנקבו בשמו של אלון מזרחי, לא התאפקתי, צילצלתי למערכת התוכנית ותיקנתי אותם. הזכרתי להם שזה היה ניסים אלמליח", היא מספרת. לדבריה, שמו עלה בשנים האחרונות רק בזכות זהבי והמרדף אחרי השיא.

במשפחת אלמליח מפרגנים לכוכב מכבי ת"א שרחוק רק שני שערים מסבא ניסים. "בזכות זהבי התחלתי לצפות בכדורגל, ואני מאוד נהנית", אומרת ליאור. "היכולת שלו טובה מאוד, והשערים שהבקיע ברובם מאוד יפים. כבר יש לי מומחיות בנושא ערן זהבי. אם ישבור את השיא? הכל ביד השם, ומה שיקרה נקבל בברכה".

המשפחה דווקא מפרגנת לשיאן שבדרך(צילום: ראובן שוורץ)

והבת רבקה מסכמת: "יפה מאוד שאחרי כל כך הרבה שנים יש חלוץ שעומד לשבור את השיא של אבא שלי, אם כי לטעמי צריך לספור רק לפי 26 משחקים, כפי שהיה בתקופה שניסים שיחק. אני מבינה שזהבי חלוץ טוב מאוד, ושמעתי שהשחקנים במכבי ת"א עוזרים לו להגיע לשיא. עבורנו, בכל פעם שמזכירים את ניסים אלמליח זו הנצחה. אני מקווה שימשיכו להזכיר אותו גם אחרי שהשיא יישבר".