אלוהים לא באמת צריך את הקורבנות שלכם
למה אנחנו מקריבים קורבנות? אולי בכדי לעקר את העבודה הזרה מהעולם, ואולי כדי להתקרב לקדוש ברוך-הוא. מה שבטוח הוא שאם הקרבנות לא באים מתוך אמונה ולב טהור, אין בהם צורך
אנו פותחים את ספר ויקרא, הנקרא גם ספר "תורת כהנים", ועוסק לפחות בחלקו הראשון בכל פרשת הקורבנות שהיו במשכן ואחר כך בבתי המקדש.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ישנו ויכוח מאוד מפורסם בין הרמב"ם לרמב"ן על לטעם הקורבנות. למה הצטווינו בהם בכלל? הרמב"ם טוען שזה בא לשלול את העבודה הזרה שהייתה מאוד קיימת ונפוצה בימים ההם. אם אתה לוקח את בעל החיים שאצל עמים אחרים היה אלוהות, וזובח אותו לאלוקי ישראל - בזה אתה עוקר עבודה זרה מקרבך.
והרמב"ן טוען מנגד, כי עובדה שהיו קורבנות גם אצל האדם הראשון וגם אצל נוח שיוצא מן התיבה, ואז לא הייתה עבודה זרה, לא היו האלילים ובכל זאת היה טעם להקריב קורבנות. בעיניו זה יותר עניין של קירבה, "אדם כי יקריב". העונש הזה בעצם הגיע לי, ואילו בעלי החיים באו לכפר עליי, אולי כדי לעורר אצלי הרהורי תשובה.
הנביאים לא התלהבו
מעניין שהנביאים שוללים פעמים הרבה את נושא הקורבנות: "למה לי רב זבחיכם יאמר השם", כתוב בישעיהו. "שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי". מי ביקש זאת?
שמואל הנביא אומר: "הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים". אומר הושע: "חסד חפץ ולא זבח ודעת אלוקים מעולות". אני מחשיב את החסד, את הידע, יותר מאשר את הקורבנות העולות.
דוד המלך אומר בתהילים: "זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה, כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה".
האם הנביאים האלה היו חלילה נגד מה שכתוב בתורה? לא. הם דיברו על דגשים, הם דיברו על סולם עדיפויות. הם אמרו: האם אתה חושב שבזה שאתה מקריב לי כבש או אייל, אך יתר מעשיך אינם כדין תורה, אתה משביע את רצוני? אני לא צריך את הטובות שלך, אני לא אוכל את בשר הקורבנות שלך. אני צריך את התוכן, את הערך, את המוסר, את הצדק, את היושר, את הידע, את האמונה.
"דעת חפץ הוא הלב נשבר ונדכה אלה זבחי אלהים לא דם פרים וכבדים". את אלה אני לא צריך אם הם לא באים מתוך יראת השם, אם הם לא באים מתוך אמונה, אם הם לא באים מאדם שכל כולו מטהר את ליבו לעבוד את ריבונו של עולם בלב שלם.
פורסם לראשונה 18/03/2016 09:43
לפנייה לכתב/ת 
הרב ישראל מאיר לאו
צילום: קובי הר צבי
מומלצים
