תסמכו על עצמכם: אל תפסידו את האהבה שלכם

מהרגע הראשון שבו פגשתי את דנה ידעתי שהיא האחת בשבילי. מיד התנשקנו. מיד התחבקנו. מיד היינו ביחד. לא הסתרתי את רגשותיי. לא שיחקתי איתה משחקים. אחרי יום התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מתגעגע אליה. אמרתי לה שאני רוצה אותה. ואז גם זכיתי בה. לכל החיים.

הטורים הקודמים:

בלי לחץ! איך עוברים לחיים נטולי סטרס

הדרך אל העושר: איך תצאו מהמינוס ותיכנסו לעולם של שפע

איך נולדת אהבה?

אהבה נולדת מתוך רצון. אני רוצה אותך. ואת רוצה אותי. ואם אנחנו רוצים להיות ביחד, אז נהייה ביחד. זה הכל. פשוט. אהבה, בניגוד למה שאומרים לכם, היא עניין פשוט, חד וברור. כי אהבה מרגישים בגוף ובנשמה. אי אפשר לטעות בה. אי אפשר לפספס אותה.

אהבה היא רצון הדדי, ששובר את כל המחיצות ומבטל את כל הפחדים ומאפשר לכם לראות זה את זו, או זה את זה, או זו את זו, כפי שאתם, בלי כל המסכות, ההצגות וההתחכמויות. ולכן, כל מה שמציעים לכם, או מייעצים לכם, רק מרחיק את האהבה ולא מקרב אותה. אתם צריכים להקשיב רק לעצמכם. רק אתם יודעים מה טוב בשבילכם. לא החברים שלכם. וגם לא החברות שלכן.

אז אתה, אל תאמין לחברים שלך, שאומרים לך: "תייבש אותה". "תן לה לחכות". "אל תרוץ אחריה". "תשחק איתה". "ואז היא תרצה אותך". "היא תבוא אליך על ארבע, סמוך עלי, הייתי בסרט הזה".

ואת, אל תקשיבי להן, שדוחקות בך: "אל תחזרי אליו". "אל תסמסי לו". "שחקי אותה הארד טו גט". "תני לו לרוץ אחרייך". "אם תשכבי איתו בלילה הראשון, הוא יזרוק אותך". "התנשקת איתו? הוא לא יישאר. יש לי ניסיון בזה, אני יודעת".

אז לא.

אין ספר מתכונים לאהבה. תשכחו מזה. את יכולה לנהוג לפי החוקים ולא ייצא מזה כלום. להיפך, תהיי עוד יותר לבד, עוד יותר בודדה, ואפילו לא תביני למה, הרי הקשבתי להן, עשיתי כל מה שאמרו לי, והוא בכל זאת הלך.

אם אתם רוצים לאהוב, תשכחו מכל החוקים, והתיאוריות, וההצעות, והטיפים שנתנו לכם. תוותרו על המשחקים. תשילו מעל עצמכם את התחפושת. תהיו פשוטים. בהירים. חשופים. תהיו מי שאתם. תהיו חופשיים מכל זה. משוחררים לגמרי. ואז תוכלו לאהוב באמת.

אהבה, כמו ששרה אילנית, היא שיר לשניים. אם את רוצה אותו והוא רוצה אותך, אז זה יקרה. ואם לא, אז לא. לכן, אין שום סיבה להתאמץ, להימלט, להעמיד פנים, למשוך זמן, לקשקש, ולשקר. ממש לא. זה רק יוביל לתסכול ולמפח נפש נוסף.

אז איך נולדת אהבה?

אהבה נולדת מתוך בהירות. אני אומר, קודם כל לעצמי, מה אני רוצה. מה מתאים לי. מה נכון לי. מה אני אוהב. מה אני לא אוהב. איזו אישה אני רוצה. מי היא צריכה להיות כאדם. קודם כל, אני מגדיר לעצמי את הרצונות שלי.

ואחרי שהגדרתי את זה לעצמי, אני אוכל להגיד את זה גם לה. אני אוכל לבדוק איתה, מולה, האם היא האישה שאני באמת רוצה. האם היא חשופה, שקופה, כנה, ישרה, ברורה. כזאת שלא משחקת איתי משחקים ואומרת לי הכל בפרצוף. אישה חזקה. אישה פשוטה. אישה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. ואישה שיודעת מה היא רוצה מבן הזוג שלה, מהזוגיות שלה.

עם אישה כזאת אפשר לנהל מערכת יחסים. להיכנס לקשר זוגי. להתקדם. ולהעמיק.

עם גבר כזה אפשר לחשוב על העתיד. לסמוך עליו. להאמין בו. להישען עליו כשצריך.

כשרואים אותנו באמת, רק אז אוהבים אותנו באמת. אבל כדי שיאהבו אותנו באמת, אנחנו צריכים להפסיק להסתתר, אחרת איך יראו אותנו? אם נתחבא מאחורי משחקים ילדותיים, או טקסטים לא מובנים בוואטסאפ, או נתחמק, או לא נגיב, איך תגיע האהבה אל סף דלתנו?

באותו לילה חמים של יולי 1998, כשעמדתי על סף הדלת של דנה, הייתי מי שאני. כפי שאני. בהיר. פשוט. ללא מסיכות. רציתי לאהוב אותה. והיא רצתה לאהוב אותי. היינו כנים, בהירים ונכונים לאהבה. מצאנו זה את זו. ומאז אנחנו ביחד. זה כל כך פשוט. תנסו את זה פעם. מה כבר יש לכם להפסיד?

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת