תקופת המשטר הקומוניסטי. חסידי חב"ד פועלים במסירות נפש ללמד תורה, לערוך בריתות ונישואין כדת משה וישראל במחתרת, תחת המשטר שהיה מוכן לחסל כל מי שהתנגד לדרכו.

אחד החסידים שהיה מראשי הפעילים, היה רבי מענדל פוטרפס. כמו רבים מחבריו החסידים, גם הוא נעצר ונכלא למשך שנים רבות של עבודת פרך בסיביר הקפואה, בעוון הפצת יהדות.

כחסיד, השתוקק רבי מענדל ליצור קשר עם רבו, הרבי מליובאוויטש, שבאותו זמן הקים את המעצמה החב"דית באמריקה. הקושי הפיזי והנפשי במחנות העבודה הגביר את צימאונו לכתוב לרבי את שעל ליבו, ולקבל מהרבי דברי חיזוק.

אבל, משלוח מכתב ממחנה העבודה בסיביר לאמריקה הייתה דבר לא מציאותי לחלוטין. הם היו כלואים ומסוגרים ללא כל אפשרות ליצור קשר עם העולם החיצון.

בשלב מסוים הרגיש רבי מענדל שהגיעו מים עד נפש. הוא חייב לכתוב לרבי. הוא החליט לכתוב לרבי מכתב… במחשבה. לרבי יש הרי רוח הקודש, הוא ודאי יקבל את המכתב הווירטואלי.

רבי מענדל הלך לנקודה הרחוקה ביותר שבקצה המחנה, וכשהוא נצמד אל הגדר החל לכתוב לרבי במחשבתו…

בני משפחתו של רבי מענדל, שהצליחו להימלט מרוסיה ובאותם ימים שהו בלונדון, קיבלו כמה ימים לאחר מכן מכתב מהרבי מליובאוויטש, בו הוא כותב לרבי מענדל "מכתבו התקבל"... בני המשפחה לא הבינו לאיזה מכתב מתכוון הרבי. רק כאשר הצליח רבי מענדל לצאת מרוסיה התבהרה התמונה.

סיפור מדהים, אין ספק. רק שאלה קטנה: אם המכתב הוא רק במחשבה, ווירטאולי, מדוע הלך רבי מענדל עד קצה המחנה? הרי בכל מקרה הוא לא כותב מכתב פיזי שאותו ישלח מחוץ למחנה?..

עובדה מעניינת: רק פרשה אחת בתורה נושאת שם שהוא בעצם... מספר. פרשתנו נקראת פרשת 'שמיני'. מה תוכן השם הזה?

בפרשה הקודמת קראנו על כך שלאחר שבני ישראל סיימו להקים את המשכן במדבר, ערכו 'שבעת ימי מילואים' - שבעה ימים בהם חנכו את המשכן. כהמשך לזה באה פרשתנו: "ויהי ביום השמיני…", ביום הזה השכינה שרתה במשכן.

לפי זה מובן שהיום השמיני הוא המשך ישיר לשבעת הימים שלפניו. מדוע אם כן היום הזה בא בפרשה בפני עצמה?

מפרשי התורה מסבירים כאן רעיון מעניין. המספר שבע מסמל את הטבע, את העולם כפי שהוא בשלמותו. הנה: העולם נברא בשבעה ימים (שישה ימים של בריאה ויום שביעי מנוחה). שבעה ימים יש בשבוע. שבע שנים הם מחזור של שמיטה ושבע שמיטות הם יובל. וכך עוד דוגמאות רבות לכך שהבריאה כולה סובבת סביב המספר שבע.

המספר שמונה, שהוא ספרה אחת מעל שבע, מסמל את מה שלמעלה מהעולם, למעלה מהטבע. המספר שמונה מכוון על הבורא. לפי זה, מסבירים המפרשים, היום השמיני של חנוכת המשכן היה ליגה אחת מעל השבעה הקודמים. הוא היה היום שבו ירד ה' אל המשכן ושרתה השכינה בפועל . לכן היום השמיני מופיע בפרשה בפני עצמה, כיאה לשלב שהוא 'ליגה' נעלית יותר.

אבל רק רגע, אם אנחנו מדברים על מספר שיסמל את מה שלמעלה מהטבע, למעלה מהבריאה, על דרגת האלוקות העל-טבעית - האם לא מתאים יותר המספר אחד? הרי המספר 'שמיני' מורה על כך שישנם שבעה נוספים בלעדיו, והוא המשך אליהם ובנוי על גבם! האם לא מתאים יותר שהמספר אחד יסמל את דרגת האלוקות הזו?!

את התשובה לכך הסביר הרבי מליובאוויטש, ומכך הפיק מסר נפלא לכולנו:

אמנם הבורא הוא יחיד, ומצד זה המספר אחד מתאים יותר לסמל את דרגת האלוקות הגבוהה הזו. אך כאשר אנו רוצים שה' ישכון בתוכנו, יש לכך דרך: ראשית אנו צריכים לעשות ולפעול ככל שביכולתנו מצד הטבע שלנו, ואז ישכון בתוכנו הבורא עצמו - שהוא בעצם גבוה ונעלה מהטבע.

לפעמים אנו חושבים לעצמנו: כיצד אנחנו הקטנים יכולים לשנות את העולם, להביא לכאן גאולה, להשכין את ה' בתוכנו? הרי הוא גבוה ונעלה מאיתנו באין-ערוך?..

בא הרבי ומלמד אותנו: דווקא המספר 'שמיני' מורה על גילוי ה ', דווקא המספר 'שמיני' מסמל את היום שבו ירד ה' לשכון בתוכנו - כי דווקא על ידי העבודה שלנו, בטבע וביכולות שלנו (כן, אנחנו הקטנים, המוגבלים בהגבלות הטבע האנושי..) דווקא עבודה זו בכוחה להביא לכך שישכון ה' בתוכנו.

גם רבי מענדל, שידע שהוא כותב מכתב במחשבה בלבד, עשה את כל מה שהיה ביכולת הפיזית שלו. גם אם זה היה רק להתקרב לקצה המחנה, וזה היה נראה כחסר תועלת.

הפעולה בכוחות וביכולות שלנו חשובה מאוד ודווקא היא פועלת . עלינו לעשות 'כל' שביכולתנו, ואז הגילוי - שהוא גבוה ונעלה באין-ערוך - יגיע מלמעלה.

הגאולה שכולנו מצפים לה, קרובה מתמיד. יותר מזה, היא כבר כאן. אנחנו, דווקא בכוחות וביכולות הטבעיים והאנושיים שלנו, יכולים להביא לגילוי של הגאולה בקרוב ממש.

שבת שלום!