44% מהטרנסג'נדרים בישראל לא הולכים לרופא בגלל חשש מיחס גרוע

כמעט 90% מהטרנסג'נדרים דיווחו על חוסר ידע של הצוות הרפואי בטיפול בהם, מחצית לא ניגשו לטיפול רפואי מחשש ליחס רע ועשירית מהנשאלים דיווחו שהוטרדו מינית.

יום הנראות הטרנסג'נדרי מצוין היום  (ה') בישראל בצילם של נתונים מדאיגים בתחום הנגישות הרפואית לטרנסיות וטרנסים. כך עולה מנתוני סקר שערך ארגון מעברים, עליו ענו 130 טרנסיות וטרנסים בישראל.

"רבים מהמקרים שאנו נתקלים בהם קשור במאמצים להשיג את טופס 29 ג' שזהו הטופס שמאפשר קבלת הורמונים", מספר ג'יי האריס ממחברי הסקר, והמרכז את שירות ברוכות הבאים בארגון "מעברים".

"מעבר לעיסוק הפרוצדורלי בהוצאת הטופס שאותו צריך לחדש מדי חצי שנה, הצוות הרפואי לא תמיד יודע לקבל גבר טרנס שבתעודת הזהות שלו המין הוא נקבה שמבקש טוסטוסטרון.

"יום אחד כשניגשתי לקבל את ההורמונים מבית המרקחת, היה לי את הטופס אבל הוא לא הוזן נכון והרוקח אמר לי שאין שום סיכוי שאשנה את המין במשרד הפנים כי לא עברתי ניתוח תחתון ולכן לא אקבל ממנו את ההורמונים. זה מצב שבו אתה נתקל בסיטואציה שבה או שאתה מנסה להסביר לו מול שאר האנשים שממתינים בתור או לא לקבל את ההורמון. זה היה מאוד מתסכל".

"דרוש שינוי משמעותי ביחס כלפינו"

סיפורו של ג'יי הוא חלק מסטטיסטיקה עגומה שעולה מנתוני הסקר בכל הקשור להליכים לשינוי הפיזי של טרנסג'נדרים. מחצית מהנשאלים דיווחו על קושי בקבלת טופס 17 לרופא מומחה ויותר משליש התקשה בקבלת אישור 29 ג' לטיפול הורמונלי. "הנושא הזה של ההתמודדות מול מערכת הבריאות מאוד מקשה עלינו גם כפרטים ולכן תוצאות הסקר לא הפתיע אותנו", מודה ג'יי. "לא היה טרנס אחד שעבר שינוי במסגרת ציבורית ולא נפגע מהערה, בורות או זלזול".

ג'יי האריס. איו טרנס שלא נפגע ממערכת הבריאות

במדינת ישראל עדיין קיימת ועדה המאשרת זכאות למימון וקביעת תורים להתאמה המגדרית, ועדה שבמדינות מתקדמות כלל איננה קיימת מתוך ההבנה שלאדם זכות לאוטונומיה ולהגדרה עצמית ללא התערבות המדינה. ההתנהלות מול הוועדה היא פעמים רבות סבוכה ומיאשת.

כך כותבת אחת מהנשאלות בסקר: "הסחבת סביב הניתוחים שאני צריכה מייאשת ומתסכלת אותי. לא אכפת לי משום דבר אחר. לא אכפת לי אפילו שהצוות יתייחס אליי בזכר. לא אכפת לי לחכות לתורות. העיקר שאדע שאני אקבל את הטיפול שאני צריכה.  

"כדי שאף אחד לא יצטרך להתאמץ כדי לזהות אותי כאישה ולפנות אליי כאישה ושאני קצת פחות ארגיש דיספורית ומיואשת כשאני מסתכלת במראה. העינוי שאני חווה סביב הניתוחים שלי מקופ"ח, שכל רגע אני חושבת ש'אולי עכשיו זהו, אישרו את זה' ואז חוטפים את זה ממני. אין לי אמון בשום דבר בעקבות החוויות שלי בנושא הזה".

הקשיים בפניהם עומדים טרנסג'נדרס במערכת הבריאות איננו רק בתחום ההתאמה המגדרית ושינוי המין אלא גם בטיפול הכללי, היום יומי- אצל רופא המשפחה למשל. "אי אפשר להשלים עם מציאות שבה 87% מהנשאלים מדווחים על חוסר ידע של הצוות הרפואי בהתמודדות עם טרנסג'נדרים מרופאי משפחה של מבינים את התהליך ועד לאנדוקרינולוגים שלא מכירים את הטיפול ההורמונלי להתאמה מגדרית", מספרת אלה רכזת הבריאות ב"מעברים".

"תוצאה עגומה ומדאיגה נוספת היא ש-57% מהנשאלים שלנו דיווחו על שאלות פולשניות ולא רלוונטיות של הצוות הרפואי ונראה שנדרש כאן שינוי מאוד משמעותי, חינוך אישי ורפואי בסיסי לגבי איך אמורים להתיחס אלינו ולגרום לנו להרגיש בנוח ולא לדחות טיפול רפואי שאנחנו זקוקים לו".