טעות אנוש גרמה להתרסקות מטוסו של תא"ל עמאר
דו"ח ראשוני של ממצאי החקירה העלה כי התרסקות המטוס הקל שבו טס ראש המנהל האזרחי מוניר עמאר נגרמה בשל טעות ש"נובעת מחוסר ניסיון". טרם התאונה שב עמאר לנחיתה בחיפה בשל תקלת קשר, המריא בשנית והתרסק
טעות אנוש שנובעת מחוסר ניסיון: כך קובע דו"ח ראשוני של חוקר התאונות הראשי במשרד התחבורה, עו"ד יצחק רז, על נסיבות התרסקות מטוס קל שבו טס ראש המנהל האזרחי בצה"ל, תת-אלוף מוניר עמאר, שנהרג בתאונה לפני תשעה ימים.
לפי ממצאי התחקיר, בבוקר התאונה יצא תא"ל עמאר לטיסה ובעקבות תקלת קשר חזר ונחת בחיפה. בגיחה השנייה שביצע באותו יום, כשעה לאחר מכן, הוא ביקש מהבקר הצבאי לחזור בגובה נמוך מעל כרמיאל, מסלול העובר מעל בית משפחתו במרר. על פי ממצאי התחקיר, הבקרים אישרו לעמאר לטוס בגובה 2,000 רגל.
על פי עדי ראייה הוא טס לכיוון הר כמון, הקיף את ההר שלוש פעמים ובהקפה השלישית, בעקבות רוח צפון-מערבית חזקה בעוצמה של 15 קשר, המטוס הסתובב על צדו, פגע בצלע ההר ובשני עצים, "ואז פנה בחדות ימינה, הכנף השמאלית התנתקה וגוף המטוס והכנף נזרקים 800 מטרים קדימה". רז שלל בדו"ח אפשרות שתקלה טכנית גרמה לתאונה. לדבריו הטעות נבעה ככל הנראה מחוסר ניסיונו של עמאר בטיסה.
לעמאר רשומות כ-200 שעות טיסה בלבד מאז שהוציא את רישיון הטיס לפני 17 שנים. מדובר במספר מועט של שעות טיסה, ובשנה שקדמה לתאונה, עקב התקדמותו בצבא וחוסר זמן פנוי, ביצע רק שבע טיסות.
ביום התאונה התקבל דיווח בשעה 13:30 על מטוס שהתרסק סמוך להר כמון. רשות שדות התעופה דיווחה שאבד הקשר עם המטוס ולמקום הוזנקו צוותים גדולים. צוות של יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 חילץ את גופתו של תא"ל עמאר מהמטוס שהתרסק לתוך השטח הסבוך בגליל התחתון.
בשבוע שעבר הובא עמאר, שנכנס רק לפני כחודש לתפקידו כראש המנהל האזרחי, למנוחות בכפר ג'וליס. אחיו נדים ספד: "הוא לא רק אח שלי, אלא החבר הכי טוב שלי. היו לנו הרבה שיחות. רק ביום חמישי היינו יחד. שעה וחצי-שעתיים לפני שנהרג דיברתי איתו בטלפון והוא אמר לי 'עוד מעט אני בדרך, נדבר, ניפגש'. מוניר הוא קצין וג'נטלמן, אנושי, צנוע, אוהב אנשים, כך עשה בתפקידים שלו וכך התנהג גם בתפקיד האחרון, שבתקופה המטורפת הזו מאוד מאוד יחסר לנו".
שר הביטחון יעלון ספד לו: "דמותו הצנועה, אך המשמעותית כל כך, אמורה לשמש לנו מצפן מוסרי וערכי ולהאיר עבור כולנו את הנתיב שבו חובתנו לפסוע. נתיב של סובלנות וסבלנות, הכרה באדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע או מין. זו הייתה דרכו של מוניר והיא צוואה עבורנו. כולנו אחים לנשק, יחד נחיה ויחד נילחם כשיהיה הכרח בכך להגנה על המולדת".
לפנייה לכתב/ת 
