רונה רמון תדליק משואה ביום העצמאות
ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים אישרה את 14 מדליקי המשואות, בהם לוחמת מג"ב סמ"ר אליסון ברסן, האב גבריאל נדאף והרופאה והטייסת ד"ר ענאן פלאח. כבוד גם להרצל ביטון, נהג אוטובוס שזינק על מחבל וריסס אותו בגז פלפל, ואף שנדקר "שם את חייו מנגד על-מנת להציל את חייהם של אחרים". רונה רמון: "חשה המון גאווה"
יו"ר הוועדה לטקסים וסמלים, השרה מירי רגב, אישרה היום (ד') את רשימת מדליקי המשואות בטקס הממלכתי לנעילת יום הזיכרון ולפתיחת אירועי יום העצמאות שיתקיים בהר הרצל ב-11 במאי. בין מדליקי המשואות השנה רונה רמון, אלמנתו של הטייס והאסטרונאוט אילן רמון ז"ל ואמו של אסף רמון שנהרג בתאונת מטוס קרב. לדבריה, "אני חשה המון גאווה, קיבלתי את ההודעה אתמול כשעליתי מהמכתש הקטן בשביל ישראל, והיה מאוד מרגש גם להסתכל על הארץ היפה וגם לקבל את ההודעה. כולם מתרגשים יחד איתי מהמעמד".
מדליקי המשואות נבחרו ברוב קולות על ידי חברי הוועדה הציבורית בראשות מנהל מרכז ההסברה, מושיק אביב. הנושא המרכזי של הטקס יעמוד השנה בסימן הצדעה ל"גבורה אזרחית". וזו הרשימה המלאה של מדליקי המשואות:
הרצל ביטון, גבי ברשישת, אבי טויבין, ד"ר ענאן פלאח, נילי ומויש לוי, האב גבריאל נדאף, רונה רמון, הלל בראלי, רותם אלישע, פייני סוקניק, יעקב ארנפלד, נציג צה"ל סמל פרה אוסה רוברטו ונציגת מג"ב סמ"ר אליסון ברסן.
הרצל ביטון, תושב בת-ים בן 57, נהג אוטובוס בחברת "דן" זה כ-30 שנה. בינואר 2015 עלה מחבל לאוטובוס בקו 40 שבו נהג. המחבל תקף את ביטון ונוסעים נוספים במברג ובסכין, אך בעודו דקור, המשיך ביטון בנסיעה, טלטל את האוטובוס מצד לצד, לחץ בחוזקה על הבלמים בניסיון לנטרל את המחבל ולעצור את התקדמותו. רק לאחר שהנוסעים ברחו מהאוטובוס יצא ביטון מתא הנהג, זינק על המחבל וריסס אותו בגז פלפל. במהלך המאבק עם המחבל נדקר שוב, אך הוסיף לרדוף אחריו עד שהתמוטט. "ביטון שם את חייו מנגד על-מנת להציל את חייהם של אחרים והוסיף לפעול עד שכלו כוחותיו. הוא גילה במעשיו תושייה ואומץ לב שהצילו את חייהם של רבים. כיום לאחר סדרת ניתוחים הוא מחלים מפציעתו".
גבי ברשישת, תושב כפר אדומים בן 49, מתנדב בתחומי הרפואה והחילוץ ובתחומים חברתיים וערכיים. ברשישת מתנדב כסגן מפקד יחידת החילוץ "מגילות" ים המלח והוא אחד המומחים בתחום שסייע למשלחות החילוץ וההצלה לנפאל, האיטי, יפן, הפיליפינים ומקומות נוספים. בין השאר עמד בראש הצוות שאיתר את גופתו של אור אסרף ז"ל שנעדר לאחר רעידת האדמה בנפאל. הוא היה בין מקימיה של המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית (מדרשת עין-פרת) המפגישה בין צעירים דתיים ושאינם דתיים ופועלת ללימודה ולקידומה של התרבות הישראלית-יהודית.
אבי טויבין, תושב הרצליה בשנות ה-60 לחייו הפגין ב-2009 תושייה יוצאת דופן תוך סיכון חיים, כשהציל ממוות את החותרת יסמין פיינגולד שנלכדה תחת סירה שהתהפכה בירקון. הוא רכב על אופניו בפארק הירקון, הבחין בהתקהלות של עוברי אורח והבין כי היא לכודה תחת הסירה. ללא היסוס הוא פשט את בגדיו, נכנס לנהר ושחה לסירה, הצליח לשחרר את פיינגולד ומשה אותה מהמים, הביאה אל הגדה וביצע בה פעולות מצילות חיים. טויבין פעל תוך סיכון אישי, כאשר כל העת עומדים מן הצד צופים שנרתעו מלהושיט עזרה. בתום האירוע לבש את בגדיו וחזר לביתו, ולא ציפה לתמורה או להוקרה. לאחר תקופת שיקום ממושכת חזרה פיינגולד לספורט התחרותי, וכעבור שלוש שנים אף עלה בידה לקטוף את התואר אלופת ישראל בחתירה.
ד"ר ענאן פלאח, תושבת עכו בת 48, פעילה ציבורית בולטת להעצמת נשים בישראל. היא טייסת אזרחית, עורכת דין, רופאת השיניים הראשונה בארץ מהעדה הדרוזית, ולאחרונה אף הוענק לה תואר פרופסור לחינוך. היא משמשת כמפקחת מטעם משרד הבריאות על מרפאות השיניים במגזר הערבי באזור הצפון, ומונתה לדירקטורית ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובחברה הכלכלית עכו. במהלך השנים פעלה להעצמת נשים בקהילה הדרוזית בפרט ובחברה הישראלית בכלל, ושילמה על כך מחירים אישיים רבים. פועלה יוצא-הדופן מהווה דוגמה להתגברות כוח הרצון, מעורר השראה בקרב נשים רבות מכל מגזריה של החברה הישראלית ופורץ עבורן דרך בתחומים שונים.
נילי ומויש לוי, תושבי מודיעין בשנות ה-50 לחייהם; ד"ר נילי לוי היא קלינאית תקשורת ומרצה בתחומי האתיקה במוסדות אקדמיים; ומשה (מויש) לוי, עורך דין במקצועו, הוא איש חינוך מחלוצי זרם החינוך המשותף בישראל ומראשי רשת החינוך "גוונים". במהלך שנת 2015 החליטו בני הזוג לוי לתרום כליה במשותף לחולים שאינם מכירים, וכהגדרתם, "למי שזקוק לה ביותר". לזוג לוי שלושה ילדים, והם מיישמים אורח חיים דתי-חילוני משותף גם בביתם, בחיק התא המשפחתי. בהקרבתם יוצאת הדופן הביאו הזוג לוי להצלתם של שני חולים והעלו את המודעות לחשיבותה של תרומת איברים בישראל.
האב גבריאל נדאף, תושב כפר יפיע בן 42, כומר יווני-אורתודוקסי, מראשי העדה הארמית ומהפעילים הבולטים לגיוס נוצרים דוברי ערבית לצה"ל. נדאף פועל על-מנת לשלב את בני עדתו בחברה הישראלית, בין היתר באמצעות הגיוס לצבא ולשירות אזרחי. לדידו, תרומה לחברה תוך השוואת החובות והזכויות של בני המיעוטים במדינה היא מפתח להשתלבותם. הוא ממשיך לדגול בעמדה זו למרות איומים והתנגדות קשה. בנו של נדאף משרת בצה"ל אף הוא וספג בשל כך איומים וגינויים. נדאף הוא דמות מרכזית בחיזוק מערכת היחסים בין יהודים לנוצרים בישראל ומחוצה לה, הוא מרצה ונושא דרשות בפני קהלים שונים, פועל נגד האנטישמיות ובאחרונה אף הצטרף למאבק נגד החרם על ישראל.
רונה רמון, תושבת רמת גן בשנות ה-50 לחייה, פעילה ציבורית התומכת בחינוך ובקידום בני נוער בישראל. היא אלמנתו של אלוף-משנה אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון שנספה באסון מעבורת החלל "קולומביה", ואמו של סרן אסף רמון ז"ל, שהמשיך בדרכו של אביו כטייס בחיל האוויר ונהרג בתאונת אימונים. רמון תיעלה את הטרגדיה המשפחתית שלה לתרומה יוצאת-דופן לחברה הישראלית באמצעות שורה של עיסוקים חברתיים. היא הקימה את "קרן רמון" ששואפת להקנות לדור הישראלי הצעיר "מצוינות אקדמית, מנהיגות חברתית ותעוזה פורצת דרך" ופועלת לקידומם של בני-נוער וילדים בכל רחבי הארץ. בנוסף, רמון שחקרה את נושא ההתמודדות עם האובדן, מקיימת הרצאות, סדנאות וטיפולים פרטניים, תוך שהיא חושפת את סיפורה האישי שמהווה דוגמה והשראה לרבים.
הלל בראלי, תושבת שדרות בת 17, תלמידה באולפנת "שירת" שבשדרות, מש"צית ומדריכה בתנועת הנוער "אריאל". בראלי היא פעילה חברתית בולטת בעיר המסייעת רבות לאוכלוסייה בעתות של חירום ושגרה. במבצע "צוק איתן" הפעילה בראלי מקלטים למען הילדים בעיר ועסקה בהתנדבות למען קשישים. מתוך נאמנות לעיר שבה נולדה וגדלה ביקשה בראלי להביא את הנוער העירוני "לקחת את העיר בידיים" ולפעול להבאתה של השגרה אל בתי התושבים על-אף התנאים הקשים. היא בנתה טבלת התנדבות עבור כל שכונות העיר והפעילה את כל תנועות הנוער, הדתיות והחילוניות כאחת, תחת ירי מתמיד ותוך סיכון עצמי. הלל מעוררת השראה בקרב בני-הנוער וממשיכה בפעולתה גם כעת באמצעות פעילות בתנועת הנוער ובמועצת הנוער העירונית.
רותם אלישע, תושבת רמלה בת 18, פעילה חברתית בתחום המאבק בהטרדות מיניות ולמען זכויות נשים בישראל. כשהייתה נערה נאנסה וחוותה טראומה קשה ואף חוותה על בשרה דעות קדומות וחוסר ידע של החברה הישראלית באשר לקרבנות תקיפה מינית. חרף הקושי הרב הכרוך בכך והנטייה להסתגרות בפני הסביבה, החליטה אלישע לפני כשנתיים לחשוף את סיפורה האישי, במטרה לעודד נפגעי תקיפה להתלונן ולהגביר את המודעות לנושא בקרב הגורמים המטפלים. היא מעורבת במאבקים פמיניסטיים רבים ומהווה השראה לנשים ונערות רבות; בין היתר הקימה ומנהלת את עמוד הפייסבוק "מפסיקות לשתוק נלחמות למען החופש והשוויון", המונה אלפי חברות וחברים.
פייני סוקניק, תושבת ירושלים בת 33, מורה ויועצת חינוכית, מקימה ומנהלת של עמותת "באשר תלכי". סוקניק, אם לשלושה המשתייכת למגזר החרדי חוותה תהליך גירושין קשה ובעקבות ניסיונה החלה להפעיל מערך התנדבותי המסייע נפשית, חברתית ומשפטית לנשים חרדיות הנמצאות במצב דומה. היא חשפה את סיפורה האישי בפני סביבתה הקרובה והרחוקה, רתמה לסיוע גופים שונים והתמודדה עם התנגדויות ואף איומים מקרב הסביבה. אף על פי כן המשיכה סוקניק בפועלה מתוך החברה החרדית, תוך חתירה נחושה לסייע לנשים חרדיות ושכנוע של ההנהגה הרבנית במצוקתן. סוקניק משמשת כאם תומכת לנשים המגיעות לעמותה, חלקן בהסתר, והיא דואגת לכל מחסורן. ההכרה במצוקתן של הנשים חלחלה לחברה החרדית והמודל שהיא העמידה אף אומץ בקהילות חרדיות נוספות, בארץ ובעולם.
יעקב ארנפלד, תושב תל אביב בן 83, ניצול שואה. הוא חירש אילם המשתייך לאגודת החירשים ולמכון לקידומם. התחנך בפנימייה לחירשים יהודים בבודפשט וכשהיה בן 11 גורש עם משפחתו מהעיר והועבד בעבודות כפייה לצד הצבא הגרמני הנסוג. הוריו נרצחו ואילו הוא הוצעד עם יהודים נוספים מהונגריה ב"צעדת מוות" לכיוון מחנה מאוטהאוזן, שם שוחרר עם תום המלחמה. הוא עלה לארץ עם אחיו ואחותו והתיישב בתל אביב. כיום עובד בשיתוף פעולה עם בית הספר לחירשים, ומשמש זה שנים רבות איש עדוּת של "יד ושם" בשפת הסימנים עבור חירשים ושומעים כאחד. ארנפלד מעורר השראה בקרב רבים, מגלם את גבורת הרוח חרף המוגבלות ומדגיש את עוצמתה המוסרית של החברה הישראלית המשלבת בתוכה גם בעלי מוגבלויות וקשיים שונים.
סמל פרה אוסה רוברטו מתגורר בתל מונד עם הוריו ושני אחיו, בן 21. משפחתו עלתה לישראל מקולומביה ב-2003, והוא משרת כלוחם בגדוד חי"ר 93 מחטיבה 900. מעלותיו כחייל מקצועי באו לידי ביטוי כשנתקל בפיגוע בצומת גוש עציון. ב-18 במרס 2016 אבטח את האזור, וחשד בנהג רכב שעמד בצומת. הוא ניגש אליו ואז תקף אותו הנהג בסכין. רוברטו פעל במקצועיות, בקור רוח ובנחישות והצליח לסכל את הפיגוע במהירות ובלי נפגעים. בפועלו, הביא רוברטו את שלל יכולותיו וערכיו לידי ביטוי ומנע פגיעה בחפים מפשע. הרמטכ"ל הוא שהמליץ עליו להדליק משואה עם לוחמת מג"ב, כביטוי להערכה לעוז רוחם של חיילים וחיילות צה"ל וגבורתם של שוטרים ושוטרות משטרת ישראל ומשמר הגבול.
השוטרת סמ"ר בחובה אליסון ברסן, תושבת עפולה, עולה חדשה וחיילת בודדה, ילידת צרפת שעלתה לישראל בגפה בשנת 2012. לפני כשנתיים החלה טירונות לוחמות מג"ב, ושובצה כלוחמת במג"ב איו"ש. לפני כחצי שנה במהלך פעילות מבצעית בצומת תפוח זיהתה אליסון שני גברים יורדים מאופנוע, ובסכינים שלופים מגיעים לעבר לוחם מג"ב שעמד במחסום. הלוחמת ביצעה במהירות ירי מדויק לעבר המפגעים ונטרלה אותם. הלוחם נפצע באורח קל בלבד, הודות לערנותה ולדריכותה של סמ"ר אליסון, שפעלה בקור רוח, באומץ מעורר גאווה ומתוך שיקול דעת מקצועי ללא רבב, כיאה ללוחמת משמר הגבול. תגובתה המהירה הצילה את חייו של הלוחם ושל אזרחים נוספים ששהו במקום.
שרת התרבות והספורט מירי רגב אמרה כי "ייחודה של הגבורה האזרחית הוא שאינה מבדילה בין דת, גזע ומין, ומבחנה היחיד הוא נפשו של האדם, ערכיו, אומץ לבו והסיוע לזולת. בזכות חוזקות אלו, בכוחנו לקרב לבבות, לחבר בין מגזרים בחברה ולשזור סיפור חיים אחד באחר. עוצמתה ויופייה של החברה הישראלית הם בזכות אזרחיה, גבורתם, נחישותם ומסירותם לחברה".
נציגי הציבור בוועדת השיפוט הם מרים פרץ, ד"ר הני זוביידה, ד"ר (אל"מ במיל') סלמאן זרקא והד"ר הלה הדס. לדברי השרה, "הם מייצגים בעיניי את סיפורה היפה והמרגש של החברה הישראלית. אני רוצה להודות להם על ימים ארוכים של דיונים ובחירה של הראויים ביותר מבין רבים טובים נוספים".
עוד אמרה: "אני רוצה להודות לאזרחי המדינה ששלחו לוועדה סיפורים מרגשים, על אנשים שלצערי חלקם לא רצו להיחשף וביקשו להמשיך בדרכם, רחוק מהעין הציבורית. אני בטוחה שאזרחי המדינה יתרגשו ואף יחליטו להרחיב ולקחת חלק בנתינה אחרי שיקבלו את הכוחות מאותם מדליקי משואות העושים למען האחר, לא מתוך רצון לקבל אלא מתוך רצון לתת".
לפנייה לכתב/ת 
