צובר מומנטום: ניצחון שביעי ברצף לסנדרס
קלינטון כבר הייתה אמורה להבטיח את המועמדות הדמוקרטית ובמקום זה מקרטעת: סנדרס זכה בעוד ניצחון בפריימריז, הפעם בוויומינג. הצעירים איתו והתמיכה של קלינטון יורדת והיא נתפסת כלא אמינה. במטה קלינטון לא מבינים למה סנדרס לא פורש ומתעקש שיש לו סיכוי. התחנה הבאה: ניו יורק
בשלב הזה של המרוץ הייתה אמורה הילרי קלינטון להבטיח את מינויה למועמדת הדמוקרטים לנשיאות ולפתוח בקרב האמיתי, מול הרפובליקנים. העובדה שזה לא קרה מתחילה להדאיג את ראשי מפלגתה. קלינטון, שנראתה בלתי מנוצחת בתחילת הדרך, והובילה על ברני סנדרס בכמעט 30 אחוזים, עדיין מקרטעת. החשש הגדול באגף הדמוקרטי הוא שגם אצלם, כמו אצל הרפובליקנים, ההכרעה תיפול רק סמוך לוועידה ביולי או אפילו גרוע מכך - בוועידה עצמה.
לסנדרס יש סיבות טובות לא לפרוש מהמרוץ: הוא ברצף ניצחונות. אתמול (שבת) התקיימו הבחירות המקדימות במדינת וויומינג. היא לא מדינה גדולה ולא עתירת צירים, אך סנדרס ניצח גם בה - הניצחון השביעי ברציפות שלו. מספירת 96% מהקולות עולה שסנדרס קיבל 56%. קודם לכן הוא ניצח בוושינגטון, אלסקה, איידהו, יוטה, הוואי וויסקונסין.
הניצחונות האלו לא מספיקים לסנדרס להדביק את הפער מקלינטון, שעדיין מובילה בפער יפה. רק 14 צירים הוענקו בוויומינג. לפני ההצבעה אמש היו לקלינטון 1,749 צירים לעומת 1,061 של סנדרס. בניו יורק, לשם השוואה, יוענקו 247 צירים. להבטחת המועמדות דרושים 2,383 צירים. אתמול התפרסם סקר חדש, שצריך להדיר שינה מעיניהם של האסטרטגים הפוליטיים של קלינטון: סנדרס סוגר את הפער במדינת הבית שלה, ניו יורק, שבה יתקיימו הבחירות המקדימות בדיוק בעוד עשרה ימים.
הסקר של "אמרסון קולג'" מראה שקלינטון עדיין מובילה ומקבלת בניו יורק 56 אחוזים לעומת סנדרס, שזכה ל-38 אחוזי תמיכה. בסקר קודם, לעומת זאת, היא הובילה בפער גדול בהרבה. גם באתר "ריל קליר", שמפרסם ממוצע סקרים, צופים סגירת פער והתחזקות של סנדרס בניו יורק: לפי האתר, אם הבחירות היו נערכות כעת קלינטון הייתה מקבלת בניו יורק 53% וסנדרס 42%.
בעשרת הימים שנותרו עד להצבעה בניו יורק יהיה קשה לסנדרס לסגור את הפער, אך מדובר במשימה אפשרית. קלינטון נהנית מתמיכה עצומה בקרב המיעוטים, אך סנדרס זוכה ברוב בקרב הצעירות והצעירים.
בעיית האמינות של הילרי
קלינטון הביאה למרוץ נרטיב שיכול היה להפוך לסיפור כובש: הבטחה להיות הנשיאה הראשונה בארה"ב. ההבטחה הייתה יכולה להיות מהדהדת אם רק הייתה מוצגת נכון ולבוחרים הייתה ניתנת התחושה החגיגית שהם עומדים להיות חלק מפרק חדש בהיסטוריה – בדיוק כמו ב-2008 כשנתנו את קולם לנשיא השחור הראשון אובמה.
להילרי קלינטון קרו כמה דברים בדרך לבית הלבן. חלקם היו צפויים, חלקם לא. היא ידעה שפרשות המיילים ובנגזי לא יתפוגגו, ובעיקר שהרפובליקנים לא ייתנו להן לגווע. מה שהיא לא העלתה בדעתה היה שדעת הקהל בסקרי העומק תהיה שלילית כל כך. לצד הציונים הגבוהים שהיא מקבלת בסקרים על הניסיון שלה בזירה הארצית והבינלאומית, ועל מוכנותה לתפקיד, יש שני סעיפים שבהם היא לא מצליחה להתרומם: הילרי נתפסת כלא אמינה ולא הוגנת.
גם הטובים שבין האסטרטגים הפוליטיים מתקשים לתת מענה לכך, שכן מה תאמר הילרי קלינטון לציבור אם תישאל על אמינותה והוגנותה? היא תגיד שהיא כן הוגנת ואמינה? המשפט הכי טוב שיצא לה מהפה כאשר שאלו אותה על הנושא הוא "אני לא פוליטיקאית מנוסה כמו בעלי וכמו אובמה". כרגע לא היא ולא צוות הקמפיין שלה מסוגלים לתת מענה לבעיית האמינות שלה.
"הילדים של ברני"
סנדרס הצליח להסעיר את המערכת הפוליטית באגף הליברלי באופן שקשה היה לצפות מראש. הוא הביא לקמפיין את ההיסטוריה שלו, הרצופה אורח חיים לא שגרתי: כשהיה ראש העיר בברלינגטון שבמדינת ורמונט הוא החליט להפוך את בית העירייה למקום שמקיים יחסי חוץ כאילו היה מדינה. הוא ניסה לתווך בין הממשל האמריקני לניקרגואה, נסע לביקור מקרב לבבות בקובה ויצא לירח דבש במוסקבה. באותם ימים היה זה בבחינת אוונגרד: האמריקנים, בעיקר כאלה שנושאים תפקידים רשמיים, לא נסעו למקומות הללו.
לבית העירייה נהג סנדרס להזמין אנשי רוח מהשמאל לנהל ויכוחים פילוסופיים על בעיות קיומיות: בין החברים הטובים שלו באותה תקופה היו פרופסור חומסקי, שטוען היום שסנדרס הוא לא כזה סוציאליסט כפי שהוא מציג את עצמו, והמשורר אלן גינסברג, "הביטניק" שכתב שיר לכבוד העיר ברינגטון בימים שבהם סנדרס עמד בראשה והבטיח כי משם ישנה את העולם.
במרוץ הזה הצליח סנדרס לכבוש את לב אחת הקבוצות המשמעותיות ביותר: הקהל הצעיר. קלינטון אהודה בקרב גברים לבנים מבוגרים ונשים מבוגרות, והצעירים הולכים אחרי סנדרס וכבר זכו בקמפיין לכינוי "הילדים של ברני". הם מאמינים שהוא יוביל מהפכה שתביא לשוויון ובעיקר תשחרר אותם מהעול המעיק של שכר הלימוד הגבוה להחריד במוסדות להשכלה גבוהה.
במפלגה הדמוקרטית, בטח לא במטה של קלינטון, היה מי שצפה את המצב שבו סנדרס הפך לתופעה. הוא מצליח לארגן אסיפות בחירות מרגשות בהשתתפות אלפים, בדיוק כמו שעשה ברק אובמה ב-2008 והותיר את השיטה הממסדית פעורת פה.
זה לא אומר שסנדרס ינצח את קלינטון, אבל זה מסביר את ההתעקשות שלו להישאר במרוץ. הוא יודע היטב שהילרי מחכה לרגע שהוא יעוף לה מהעיניים ויחזור לוורמונט. אבל מנקודת הראות שלו אין לו סיבה לעשות זאת: הוא מנצח במדינות בפריימריז, ממשיך לגייס כספים מאנשים פרטיים שמאמינים לו, ובכל רגע נתון לקמפיין שלו יש הרבה יותר מיליונים מאשר לקמפיין של הילרי.
שמאלה מאובמה
איש לא יכול היה לצפות מצב שבו סנטור אלמוני יחסית מוורמונט, בן 74 ועם מבטא ברוקלינאי כבד שמצהיר שהוא סוציאליסט יצליח להפוך לכוכב הבחירות של המפלגה הדמוקרטית. בדיוק כמו שאיש לא הצליח לדמיין מצב שבו מיליארדר עם פה גדול שלא מבין חצי דבר במדיניות חוץ או פנים - דונלד טראמפ - יהפוך למועמד הרפובליקני המוביל. שני האאוטסיידרים הצליחו להתחבר לרעב של אמריקה לבעיטה הגונה בשיטה ובפוליטיקה הישנה.
ומכיוון שבארצות הברית יש שתי אמריקות, זאת הכחולה כצבע הדמוקרטים, וזו האדומה כצבע הרפובליקנים, בשתיהן פנו לצד הקיצוני והפכו את המועמד הבועט בממסד ובשיטה לכוכב. האחד הוא סוציאליסט שמבטא את כמיהתה של חצי אמריקה למישהו שהוא ליברלי יותר מאובמה, והשני איש שסימן ההכר שלו הוא גסות רוח שמביא למרוץ סממנים פשיסטיים, כמו שהיה רוצה הצד הקיצוני של חצי אמריקה הרפובליקנית. גם אם שניהם בסופו של דבר לא ינצחו במחנות שלהם, הם ייזכרו היטב כמי שעשו היסטוריה במרוץ הזה.
לפנייה לכתב/ת 
