לספק מידע על המצב התברואתי במסעדות

בימים האחרונים כולם מדברים על הבשר שמוגש לנו במסעדות ברחבי הארץ, אבל בעצם לא יודעים מה באמת מוגש להם בצלחת. השיח בנושא נסוב בעיקר סביב האחריות של יצרני הבשר או רשתות השיווק, אך כמעט ולא על אחריותה של המדינה לספק לנו, אלה שאוכלים את אותו הבשר את המידע החשוב הזה. 

מידע מסוג זה על אודות פיקוח על בתי אוכל ומסעדות קיים במשרד הבריאות, אך כלל אינו נגיש לציבור. גם אם ישנם דו"חות וקבצי אקסל למיניהם באתרים של משרדי הממשלה, הם לא באמת נגישים לציבור, הם לא חלק מהמרחב הציבורי. אין דבר ברור יותר מכך שמידע שכזה צריך להיות תחת בקרת משרד הבריאות ובמקביל שקוף לחלוטין לציבור. מצאו היום במסעדה האהובה עליך בשר פגום או מקולקל? על כולנו לדעת על כך באופן מסודר ונגיש מטעם הרשויות ולא מרשימות ארוכות המפורסמות בעיתון - שם צריך לתור אחר שם כזה או אחר.

במשך שנים רודפת התנועה לחופש המידע באמצעות בקשות חופש מידע ובבתי משפט אחר תוצאות פיקוח משרד הבריאות של בתי האוכל והמסעדות. לאורך השנים נקטו גורמי הממשל בשלל תירוצים: שהפקחים רושמים את תוצאות הפיקוח על פתקיות, שהמידע נשמר בקלסרים עבי כרס, שקשה להפיק ממנו דו"ח ממחושב מסודר ועוד. הרי כולנו יודעים שדו"ח חניה ניתן להנפיק בשנייה אחת, באמצעות מכשיר ידני קטן וממוחשב ולהזין הכל למערכות ממוחשבות שיודעות היטב למי שייך הרכב, איפה הוא גר ומה גובה הקנס. אז מדוע דו"חות תברואה לא ניתן לאגור במערכת ממוחשבת המפיקה דוחות ממוחשבים מפורטים? ובמצב שנמצא במסעדה בשר פגום, למשל, לא ניתן לעדכן מיד את הדירוג התברואתי שלה, עד אשר יתוקן העוול?

זה עוד רק השלב הראשוני. כדי שהמידע באמת יהיה במרחב הציבורי, הוא חייב להיות נגיש לכולם. לא רק לעמותות שעוסקות בנושאים אלו, באמת לכולם. בניו יורק למשל, בחזית כל מסעדה, מופיע דירוג תברואתי ברור. כפי שלמסעדות בארץ יש תעודת כשרות, אפשר לתלות לידה גם תעודה אודות דירוג תברואתי בתוקף. למה זה קשה? למה משרד הבריאות לא מכיר בחשיבות הנושא? קשה לומר. כך גם בנוסף לדירוג במסעדה עצמה, בניו יורק ניתן להיכנס לאתר העירייה, לחפש את המסעדה הרצויה ולקבל את הדירוג שלה. אפילו כבר השיקו לאוסף נתונים אלה אפליקציה, כך כשהולכים למסעדה ניתן לדעת מראש מה הדירוג התברואתי שלה.

כך נראה חופש מידע. מידע שהרשויות רואות מחובתן לספק לציבור באופן יעיל. כזה שהציבור לא צריך להתחנן לקבל וברור לכל שמגיע לו. מדוע אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמישהו שומר על הבריאות שלנו, אם אפילו מידע כל כך בסיסי, צריך להילחם כדי לקבל.

יש להמשיך לדרוש את המידע בכל דרך אפשרית, עד שיהיה ברור לרשויות בישראל שהן לא עושות טובה לאף אחד כשהן מספקות את המידע שלנו לשימושנו היומיומי. עד שהמידע יהיה חלק בלתי נפרד מההתנהלות שלנו. התנועה לחופש המידע הגישה פעם נוספת בקשה למשרד הבריאות לנתוני הפיקוח על בתי האוכל והמסעדות בארץ, ונמתין לראות מה תהיה התשובה הפעם. אולי סופסוף מישהו יבין שהגיע הזמן לתת את המידע לכולם וכל הזמן, שהרי כולנו נרוויח מכך.

עו"ד נירית בלייר, התנועה לחופש המידע