בטח יצא לכם פעם להיתקל בסיטואציות אלו או דומות להן: שכרתם רכב ליום שלם והתחייבתם להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה עד אותה השעה למחרת. למעשה הגעתם שעה מאוחר יותר, והפקיד מבקש לחייב אתכם על.. יום נוסף. לא פחות.

או, עצרתם מונית במנהטן וביררתם כמה תעלה הנסיעה עד ביתכם הנמצא בברוקלין. הנהג דרש מכם מחיר גבוה יותר מאשר המחיר שתעלה נסיעה לרחוב רחוק יותר בתוך מנהטן. דוגמאות כאלה אפשר למצוא כמעט בלי סוף. נקודה אחת שווה לכולן: יציאה מהמסגרת דורשת כפול.

כשהגמרא מדברת על הנושא הזה, היא מביאה דוגמא משכירת חמור בשוק. בעוד שעבור עשר פרסאות (מרחק הליכה) המחיר היה זוז (סכום כסף בימים ההם), עבור 11 פרסאות המחיר היה שני זוזים. תשלום כפול על תוספת של עשירית מהעבודה. בכך מסבירה הגמרא את החשיבות והמעלה שישנה בכך שאדם לומד תורה מעבר לרגילות שלו, ואפילו אם זה רק קצת יותר מהרגילות.

הסיבה לכך היא, כיון שכל עוד שהדבר פועל במסגרת הרגילה שלו, נדרש מאמץ ברמה רגילה. אך כאשר נדרש ממנו לעשות יותר מהמסגרת ומהרגילות ואפילו במעט, נדרש ממנו מאמץ רב, מאמץ של יציאה ממסגרת הטבע.

בשבת שעברה נכנסנו לחודש ניסן. על החודש הזה יש ביטוי מעניין מאוד בתורה: "החודש הזה לכם - ראש חודשים". מעניין, מה הפירוש "ראש חודשים"? האם לא 'ראש-השנה' הוא ההתחלה של השנה, וממילא גם של החודשים?

כך מובא במדרש: "כשבחר ה' בעולמו - קבע בו ראשי חודשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו - קבע בו ראש חודש של גאולה". זאת אומרת שיש שני סוגי 'ראשים'. יש ראש ששייך לעולם, ויש ראש ששייך לעם ישראל, 'יעקב ובניו'.

הראשים הללו, הם בעצם שני אופנים בהם מנהיג ה' את העולם. ישנו אופן אחד שבו ה' מנהיג את העולם באופן טבעי לחלוטין. זהו האופן ששייך לעולם, לטבע. ואכן, 'ראש-השנה' הרגיל והמוכר לנו, הוא זה שמסמל את אופן ההנהגה הטבעית.

אך ישנו אופן שני, ובו ההנהגה היא ניסית, על-טבעית. זהו האופן השייך דווקא לעם ישראל. המציאות שלנו, עוד מאז שנהיינו לעם, היא ניסית. היציאה ממצרים הייתה כולה נס אחד גדול, בנויה מניסים קטנים רבים, וכך לאורך כל הדרך.

לכן, חודש ניסן שבו בחר ה' בעם ישראל להיות לו לעם ולשם כך הוציא אותם בדרך נס ממצרים, הוא זה שמסמל את ההנהגה הניסית של ה', הנהגה שבאה לידי ביטוי בעיקר ביחס לעם ישראל. זה "ראש חודש של גאולה", זה ראש להנהגה העל-טבעית בעולם.

ליתר דיוק: הטבע, בדיוק כמו הנס, כפוף לרצון ה' באופן מוחלט, ושניהם הם אופני הנהגה של ה' בעולם. ההבדל הוא רק בכך שהטבע (מלשון טבוע, מוטבע) מכסה ומסתיר על כוח ה' שמנהיג ומסובב אותו, ואילו הנס הוא אופן הנהגה גלוי של ה'.

האדם הוא עולם קטן. גם בנו יש את שני אופני ההנהגה, טבע ונס. יש לנו אפשרות להתנהג באופן מדוד בהתאם לטבע, ליכולות הרגילות והמוכרות לנו מהעבר. ברמה הזו, גם כשנגמול חסד, יהיה זה כפוף למגבלות הטבע שלנו.

לעומת זאת - 'נס' בחיי האדם הוא כאשר אדם משתחרר ממגבלות הטבע שלו ופועל בשונה מהרגילות שלו. עשייה מעבר למה שהיכרנו בעצמנו עד עכשיו, היא התעלות מעל לטבע, היא 'נס'.

בחסידות מוסבר שזה ה'יציאת-מצרים' של האדם. ההרגלים שלנו, מגבלות הטבע ודומיהם נחשבים למצרים של האדם ('מצרים' מלשון מיצר וגבול), ויציאת מצרים היא ההשתחררות מההגבלות הללו.

בחודש ניסן, שעיקרו הוא חג הפסח, ניתן לנו הכוח והיכולת לצאת מחדש מ'מצרים' האישי שלנו, מההרגלים הטבעיים שלנו. להגיע אל מעבר להם, להיות למעלה מהם. גם דברים שנראו לנו כמחוץ למסגרת היכולות שלנו, הופכים להיות שייכים אלינו. אין ספק, מה שהיה עד עכשיו היה מצוין. אבל עכשיו יש כוח מיוחד להתעלות ולהגיע רחוק יותר.

יתירה מזו: כשיהודי יוצא מהגבלות הטבע שלו ופועל בדרך נס, גם ה' יוצא מההנהגה הטבעית של העולם ופועל בדרך נס.

את הרעיון הזה לימד הרבי מליובאוויטש, שביום שלישי הקרוב, י"א בניסן, יחול יום הולדתו. אפשר לומר שבכל דרך ההנהגה של הרבי ניתן לראות את התנועה הזו של יציאה מההגבלות, שבירת ההרגלים והתעלות אל מעל ההגבלות. חז"ל אומרים שביום הולדתו של אדם – מזלו גובר, וכשמדובר על צדיק בעל נשמה כללית, הרי שביום שמזלו גובר, גם מזלנו גובר. זה היום שלנו לשאוב כוחות מיוחדים, להתעלות מעל לטבע ולהביא גאולה – על-טבעית – לעולם כולו.

שבת שלום

מוקדש לרבי מליובאוויטש מלך המשיח לרגל יום הולדתו י"א בניסן, למילוי משאלת ליבו–ליבנו: הגאולה האמיתית והשלימה